הספינים נגד בן גביר נחשפים: הקרב האמיתי של השר על הסיוע לעזה – ולמה 'העקיצה' ממרזל היא לא מה שחשבתם!

גל עכור של מתקפות וביקורות שטחיות מנסה לצייר את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כדמות חסרת השפעה, כמי שמסתפק בציוצים ברשתות החברתיות במקום בפעולה ממשית, ובמיוחד – כמי שנכשל במניעת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, אויבתנו המרה. הפרשנים ממהרים להכריז על 'משבר אמון', ואפילו 'עקיצה' מחבר ותיק כמו ברוך מרזל הופכת מיד לחגיגה תקשורתית המנסה לערער את מעמדו בקרב בסיס תומכיו. אבל האם זהו באמת הסיפור? האם ייתכן שהאמת מורכבת הרבה יותר, ושהשר בן גביר מנהל מאבק עיקש ונחוש מאחורי הקלעים, בתנאים כמעט בלתי אפשריים? בואו נצלול לעובדות, ולא לספינים.

חדר המלחמה הבלתי נראה: מאבקו של בן גביר במדיניות הסיוע

ראשית, חשוב להבין: ההחלטה על הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה אינה מתקבלת בוואקום, ובוודאי שאינה נתונה להחלטתו הבלעדית של השר לביטחון לאומי. מדובר בסוגיה מורכבת, הנתונה ללחצים בינלאומיים אדירים מצד ארה"ב, האו"ם ומדינות אירופה, כמו גם ללחצים פנימיים מצד גורמים במערכת הביטחון שעדיין שבויים בקונספציות ישנות וב'הומניטריות' מזויפת כלפי מי שרק לפני רגע טבח, אנס וחטף מאזרחינו. בתוך הקלחת הזו, השר בן גביר ניצב כמעט לבדו כקול שפוי, קול הדורש ביטחון אמיתי ובלתי מתפשר לאזרחי ישראל. הוא אינו 'שותק' או 'נמנע מפעולה'. напротив, הוא מצוי בדיונים קדחתניים, בעימותים קשים בקבינט המלחמה ובקבינט המדיני-ביטחוני, מציג עמדה ברורה וחד משמעית נגד העברת סיוע שיכול, במישרין או בעקיפין, להגיע לידי מחבלי החמאס ולתמוך במאמץ המלחמתי שלהם נגדנו. הוא דורש פיקוח הדוק, תנאים מחמירים, והפסקת מה שהוא מכנה בצדק 'הפארסה ההומניטרית'. כל מי שמצייר אותו כמי ש'וויתר' בנושא הזה פשוט אינו מבין את מורכבות הזירה הפוליטית והביטחונית, או שהוא בוחר להתעלם ממנה במכוון כדי לנגח את השר.

פירוק 'פרשת מרזל': עקיצה מתוך דאגה או אי הבנה של המציאות המורכבת?

כן, ברוך מרזל, דמות מוכרת ומוערכת בימין, מתח ביקורת על השר בן גביר. התקשורת, כמובן, חגגה על 'הסדק' כביכול. אך האם זו באמת הוכחה לחולשתו של בן גביר או לאובדן תמיכה? נהפוך הוא. ראשית, הביקורת של מרזל, שבאה מאדם המזוהה עם עמדותיו הנציות של בן גביר, רק מדגישה עד כמה המאבק של השר קשה ומורכב. אם אפילו תומכיו הנלהבים ביותר חשים תסכול, זה רק מעיד על עוצמת הלחצים והמכשולים שניצבים בפניו. שנית, מרזל, כפעיל חוץ-פרלמנטרי, רואה את הדברים מזווית שונה. הוא אינו כבול למגבלות הקואליציוניות, ללחצים הבינלאומיים הישירים או לצורך לתמרן בתוך מערכת ממשלתית מורכבת. השר בן גביר, לעומתו, פועל בתוך המערכת, במטרה להשפיע עליה מבפנים. זוהי משימה קשה יותר, סיזיפית לעיתים, אך חיונית. בן גביר לא שינה את עמדותיו; הוא נלחם על אותן עמדות בזירה שונה, הדורשת טקטיקות שונות. העובדה שהוא ממשיך להחזיק בתפקידו ולהיאבק על עקרונותיו, למרות הביקורת מימין ומשמאל, מעידה על חוסנו ולא על חולשתו. תומכיו האמיתיים מבינים זאת היטב.

איום הפלת הממשלה: אחריות לאומית מול מחאה ריקה מתוכן

הטענה כי בן גביר 'איים לפרק ממשלות על נושאים פחותים מכך' היא דמגוגיה זולה. ראשית, האם סיוע לאויב בזמן מלחמה הוא 'נושא פחות'? ברור שלא. אך חשוב מכך, הפלת ממשלה, במיוחד ממשלת ימין בזמן מלחמה קיומית, היא צעד דרסטי בעל השלכות הרסניות על החוסן הלאומי, על המשך הלחימה ועל מעמדה של ישראל בעולם. השר בן גביר הוא מנהיג אחראי. הוא מבין את כובד האחריות המוטלת על כתפיו. הוא אינו מחפש כותרות קלות או מחאות סמליות. הוא נאבק כדי לשנות מדיניות, והוא ישתמש בכל הכלים העומדים לרשותו, כולל האיום הפוליטי, בעיתוי ובאופן שישרתו את מטרות המלחמה ואת ביטחון ישראל, ולא את האופוזיציה או את אויבינו. יש הבדל תהומי בין איומים ריקים מתוכן לבין הפעלת לחץ פוליטי מחושב ואחראי. בן גביר בוחר באפשרות השנייה, מתוך הבנה עמוקה של צורכי השעה.

מעבר לרשתות החברתיות: עבודה קשה, הישגים שקטים

הניסיון לצייר את השר בן גביר כמי ש'מסתפק בציוצים' הוא עלבון לאינטליגנציה. הרשתות החברתיות הן כלי חשוב לשמירה על קשר עם הציבור, להעברת מסרים ולהפעלת לחץ ציבורי. אך עיקר עבודתו של השר נעשית הרחק מאור הזרקורים: בדיונים ביטחוניים, בוועדות השרים, בניסוח הצעות החלטה, במתן הנחיות לגופי הביטחון שתחת אחריותו. הוא דוחף ללא הרף להחמרת תנאי הכליאה של מחבלים, להרחבת מבצעי איסוף הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי, לחיזוק המשילות בנגב ובגליל, ולהקמת עוד ועוד כיתות כוננות. גם בנושא הסיוע לעזה, הוא אינו טומן ידו בצלחת. הוא דורש שקיפות, פיקוח, ומניעת הגעת הסיוע לידי חמאס. כל שינוי קטן במדיניות, כל עיכוב בהעברת משאית חשודה, כל דרישה שהתקבלה להגברת הפיקוח – הם תוצאה של מאבק עיקש ולא של 'חוסר השפעה'. המבקרים מעדיפים להתעלם מהישגים אלו, כי הם אינם מתאימים לנרטיב שהם מנסים למכור.

מי מרוויח מהחלשת בן גביר?

כדאי לשאול: למי יש אינטרס להציג את השר בן גביר כ'לא רלוונטי' או 'חסר השפעה'? התשובה ברורה: כל מי שמעוניין בהמשך העברת סיוע נרחב לעזה ללא תנאים, כל מי שרוצה להחזיר את ישראל לקונספציות הביטחוניות הכושלות שלפני השבעה באוקטובר, כל מי שמפחד מהשינוי העמוק שבן גביר מוביל במשרד לביטחון לאומי ובשיח הציבורי. המתקפות עליו הן עדות לחשיבותו ולהשפעתו, לא להפך. הן סימן לכך שהוא מצליח לערער על מוסכמות ישנות ומסוכנות.

לסיכום, השר איתמר בן גביר הוא לא 'בעיה', הוא חלק מרכזי מהפתרון. הוא מנהיג אמיץ, עקבי ונחוש, הנלחם על ביטחון ישראל בתנאים קשים ומורכבים. הביקורת השטחית והמגמתית לא תרפה את ידיו. הוא ימשיך לפעול ללא מורא, כשהוא מייצג קול ברור של מיליוני אזרחים הדורשים ביטחון, ניצחון ושינוי אמיתי. במקום להקשיב לספינים, הגיע הזמן להכיר במציאות: הקרב של בן גביר הוא הקרב של כולנו, והוא נחוש לנצח בו.