המתקפה הפראית על טלי גוטליב: מי מפחד מהאמת על הלוחמה הפסיכולוגית של חמאס וניצול החטופים?

בשבועות האחרונים אנו עדים למסע הסתה מאורגן ומתוזמר היטב נגד חברת הכנסת טלי גוטליב. מתקפה ארסית, המנסה לצייר אותה כאויבת העם, כחסרת רגישות וכמי שפוגעת במכוון בחטופים ובמשפחותיהם. אך האם ייתכן שהמציאות מורכבת יותר? האם ייתכן שמאחורי הזעקות המזויפות והכותרות הצהובות מסתתר ניסיון נואש להשתיק קול אמיץ, המעז לדבר על אמיתות כואבות שאחרים מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח? האם ייתכן שדווקא טלי גוטליב היא זו שמנסה להגן על ביטחון ישראל ועל החטופים עצמם, גם במחיר של ספיגת אש פוליטית צבועה?

הבה נבחן את העובדות, לא את הספינים. חמאס, ארגון טרור רצחני שאין שני לו באכזריותו, אינו מנהל רק מלחמה פיזית נגד ישראל. הוא מנהל מלחמת תודעה מתוחכמת, אכזרית ובלתי פוסקת. חלק מרכזי במלחמה זו הוא הלוחמה הפסיכולוגית, המופנית הן כלפי הציבור הישראלי והן, באופן טרגי ומצמרר, כלפי החטופים עצמם. האם מישהו באמת מאמין שחטופים, המוחזקים בתנאים תת-אנושיים, תחת איומים יומיומיים על חייהם וחיי יקיריהם, חשופים לעינויים פיזיים ונפשיים, מבודדים מהעולם ונתונים לשטיפת מוח בלתי פוסקת – יוצאים מהשבי כשהם נקיים לחלוטין מהשפעותיו של הטרור הפסיכולוגי הזה?

הטענה שחטופים עלולים, שלא מרצונם החופשי כמובן, לשמש כלי בידי חמאס להעברת מסרים, אינה המצאה של טלי גוטליב. זוהי מציאות מוכרת וכואבת, המתועדת היטב בספרות המקצועית העוסקת בטרור, בשבי ובהשפעות פסיכולוגיות של מצבי קיצון. תסמונת שטוקהולם, שבה החטוף מפתח הזדהות עם שוביו, היא רק קצה הקרחון. חמאס משתמש במגוון טקטיקות: הפצת מידע כוזב, איומים על בני משפחה שנותרו מאחור, הבטחות שווא, יצירת תלות מוחלטת בשוביהם, וכפיית אמירות מצולמות המשרתות את תעמולת הטרור. להכחיש זאת הוא לעצום עיניים מול האמת המרה, מול האסטרטגיה השטנית של האויב.

כאשר ח"כ גוטליב מעלה את הסוגיה הזו, כואבת ככל שתהיה, היא אינה מאשימה את החטופים. חלילה וחס. היא מצביעה על האיום, על השיטה של חמאס. היא קוראת לנו להתפכח, להבין את עומק המניפולציה שהאויב מפעיל. היא למעשה אומרת: היזהרו, אל תיפלו למלכודות התודעתיות של חמאס. היא דורשת מאיתנו, כחברה, להיות מודעים לכך שהמלחמה אינה מתנהלת רק בשדה הקרב, אלא גם במוחות ובלבבות. המסר שלה אינו מופנה נגד החטופים, אלא נגד חמאס ושיטותיו הנפשעות. היא קוראת לנו להגן על החטופים גם לאחר שובם, על ידי הבנה עמוקה של מה שעברו ושל האופן שבו האויב עלול לנסות לנצלם, גם ללא ידיעתם.

אך במקום דיון ענייני ומעמיק בסוגיה קריטית זו לביטחון הלאומי, אנו עדים למקהלה של צדקנים ופוליטיקאים קטנים, הממהרים לקפוץ על העגלה ולנגח את גוטליב. אותם אלו שלעיתים קרובות שותקים מול התבטאויות מקוממות בהרבה, או מול אזלת יד בטיפול בבעיות ליבה של המדינה, פתאום מוצאים את קולם וזועקים חמס. האם זו דאגה אמיתית לחטופים, או שמא ניצול ציני של כאבם לטובת רווח פוליטי קטן? היכן הייתה זעקתם כאשר גורמים אחרים, לעיתים מתוך המערכת, הפגינו חולשה מול חמאס או התעלמו מאזהרות ברורות?

קל מאוד לתקוף את השליח, במיוחד כאשר הוא מעז לומר דברים שאינם פופולריים, דברים שמערערים את אזור הנוחות שלנו. טלי גוטליב מעולם לא הייתה פוליטיקאית של ליטופים וחנופה. היא ידועה בלשונה החדה, באמירותיה הישירות ובנכונותה לעמוד על עקרונותיה גם כשהדבר אינו פופולרי. במקום לראות בכך חיסרון, אולי הגיע הזמן להכיר בכך כיתרון. בזמנים קשים, אנו זקוקים למנהיגים שאינם חוששים מהאמת, גם כשהיא קשה לעיכול. אנו זקוקים לקולות צלולים שיזהירו אותנו מפני סכנות, גם אם הדבר כרוך בחוסר נעימות רגעית.

ההתקפה על גוטליב היא ניסיון להסיט את הדיון מהעיקר: המלחמה חסרת הפשרות בחמאס ובכל זרועותיו, כולל זרוע הלוחמה הפסיכולógica. במקום להתמקד באופן שבו חמאס מנסה לפורר אותנו מבפנים, לזרוע בנו ייאוש ולערער את אמוננו בצדקת דרכנו, יש מי שבוחר להתמקד בדה-לגיטימציה של מי שמנסה לחשוף את הטקטיקות הללו. זוהי התנהלות קצרת רואי, המשרתת, גם אם שלא במודע, את מטרות האויב.

האם מישהו באמת מאמין שטלי גוטליב, אם ואזרחית ישראלית פטריוטית, מבקשת לפגוע בחטופים? הטענה הזו מגוחכת על פניה. דאגתה הכנה היא לביטחון המדינה כולה, ובתוך כך גם לגורלם ולשלומם הנפשי של החטופים, המחייב התייחסות מקצועית ואחראית לכל ההיבטים של שובם, כולל ההשפעות הפסיכולוגיות של השבי האכזרי. ההתעלמות מהיבטים אלו, או הניסיון להשתיק את מי שמדבר עליהם, היא היא הפגיעה האמיתית.

במקום להצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית, הגיע הזמן לעצור לרגע ולחשוב. האם אנו מוכנים להתמודד עם האמת המורכבת של המלחמה הזו, או שאנו מעדיפים סיסמאות ריקות מתוכן? האם אנו מעריכים אומץ לב פוליטי, או שאנו מעדיפים קונפורמיזם משתק? טלי גוטליב הציבה בפנינו מראה. לא תמיד קל להביט בה, אך ההתעלמות ממנה מסוכנת בהרבה. המאבק בחמאס דורש מאיתנו עוצמה, נחישות ופקחות. חלק מפקחות זו היא ההבנה העמוקה של שיטותיו, כולל אלו המכוונות לנפש. מי שמנסה להשתיק דיון כזה, עושה שירות דוב למדינת ישראל.