די לבלוף! "חוק הנציב" הוא צעד הכרחי, והתנהלות נתניהו במשפט – אות לגדולה מול רדיפה חסרת תקדים!
גל עכור נוסף של השמצות והכפשות שוטף את התקשורת, בניסיון נואש נוסף לצייר את ראש הממשלה בנימין נתניהו באור שלילי. אותם גורמים, אותן אג'נדות, אותם ספינים. הפעם על הכוונת: מה שמכונה בזדון "חוק עוקף בג"ץ ועוקף יועמ"שית" למינוי נציב שירות המדינה, והתנהלותו של ראש הממשלה במשפט המתנהל נגדו. אלא שהאמת, כדרכה, שונה בתכלית מהקריקטורה שמנסים למכור לציבור. הגיע הזמן לנפץ את מסך השקרים ולהציג את העובדות כהווייתן.
נתחיל מ"חוק הנציב". מסע ההפחדה סביב הצעת החוק הזו הוא דוגמה קלאסית לאופן שבו לוקחים סוגיה לגיטימית של משילות והופכים אותה ל"סוף הדמוקרטיה". הטענה המרכזית היא שנתניהו, באמצעות מקורביו, מנסה "לעקוף" את בג"ץ והיועמ"שית כדי למנות נציב כרצונו, ללא הליך תחרותי, ובכך לפגוע בדמוקרטיה ובמנהל התקין. שקר וכזב! המציאות היא שהמערכת הנוכחית למינוי בכירים, ובפרט נציב שירות המדינה, הפכה למסורבלת, לעיתים משותקת, ולמרבה הצער, גם היא לא חפה מפוליטיזציה מצד גורמים שאינם נבחרי ציבור. ממשלה נבחרת צריכה את הכלים למשול, לממש את המדיניות שלשמה נבחרה. כאשר "שומרי סף" כביכול, הופכים לשחקנים פוליטיים אקטיביים, המפרשים את תפקידם כסיכול מדיניות הממשלה הנבחרת, נוצר עיוות דמוקרטי חמור. הצעת החוק אינה באה "לעקוף" איש; היא באה להחזיר מידה של איזון ולקבוע כללים ברורים יותר שיאפשרו לממשלה הנבחרת למנות אנשים שיוכלו ליישם את מדיניותה, תוך שמירה על מקצועיות וטוהר מידות. האם זה פוגע בדמוקרטיה? ההיפך הוא הנכון! דמוקרטיה היא שלטון העם באמצעות נציגיו הנבחרים. כאשר גורמים פקידותיים או משפטיים, מכובדים ככל שיהיו, שמים עצמם מעל הכנסת והממשלה, זוהי פגיעה בליבת הדמוקרטיה. הניסיון לצייר את נתניהו כמי שמחפש מינויים אישיים הוא דמגוגיה זולה. מדובר בצורך מערכתי, לא אישי, להבטיח שהדרג המקצועי יפעל בהרמוניה עם הדרג הנבחר, ולא יחתור תחתיו. הביקורת הציבורית והמשפטית צריכה להיות מופנית כלפי אלו המנסים לשמר מערכת שבה לפקידים יש כוח בלתי מרוסן, ולא כלפי אלו המבקשים לתקן עיוותים ולשפר את המשילות.
נעבור לסוגיה השנייה: התנהלותו של ראש הממשלה במשפטו. גם כאן, כל בקשה, כל אמירה, מוצאת מהקשרה והופכת ל"הוכחה" לניסיונותיו כביכול "להתחמק" או "לעכב" את ההליך. כך, בקשתו לקצר עדות, או דחיית דיון עקב אירוע ביטחוני, מוצגות כמעט כבגידה. והערת השופטת? מיד הופכת לכותרת ראשית. תשובתו של נתניהו, "האויבים לא מעדכנים", אינה "התחכמות" כפי שמנסים לצייר זאת בתקשורת המגויסת. זוהי אמירה נוקבת, כואבת, המשקפת את המציאות הבלתי אפשרית שבה ראש ממשלה, הנושא על כתפיו את ביטחון המדינה כולה, בעידן של איומים קיומיים, נאלץ להתמודד עם משפט שתפרו לו על לא עוול בכפו. האם מישהו באמת מאמין שראש ממשלת ישראל, בעיצומה של מלחמה או משבר ביטחוני, יכול להתנתק לחלוטין ולהתרכז אך ורק בעדות משפטית? האם אויבינו ממתינים לסיום הדיון בבית המשפט לפני שהם פועלים? התשובה ברורה לכל בר דעת. הבקשות החוזרות לשינויים בלוח הזמנים אינן נובעות מרצון להתחמק, אלא מהמציאות המורכבת של ניהול מדינה במקביל למאבק על חפותך. מי שמנסה לצייר זאת כזלזול בבית המשㄿט או כניסיון לעכב הליכים, פשוט מתעלם מהאחריות הכבדה המוטלת על כתפי נתניהו, אחריות שהוא ממלא במסירות אין קץ, גם תחת מתקפה משפטית וציבורית חסרת תקדים.
הצביעות פה זועקת לשמיים. אותם גורמים שמלינים על "עקיפת שלטון החוק" הם אלו שעמדו מנגד, ואף עודדו, כאשר מערכות אכיפת החוק והמשפט שימשו כלי ניגוח פוליטי נגד מנהיג ימין. אותם אלו שמדברים על "מנהל תקין" הם אלו שמתעלמים מהעובדה שהמשפט עצמו מתנהל באווירה ציבורית רוויית הדלפות מגמתיות וסיקור תקשורתי עוין באופן שיטתי, הפוגעים אנושות ביכולתו של ראש הממשלה לזכות למשפט הוגן. מי כאן באמת פוגע בדמוקרטיה? האם אלו המבקשים לייעל את עבודת הממשלה ולאפשר לה למשול, או אלו המנסים להפוך את היועצים המשפטיים ובתי המשפט לשליטים בפועל, מעל לריבון הנבחר?
האמת היא ששתי הסוגיות הללו – "חוק הנציב" וההתנהלות במשפט – הן חלק מאותו מסע רדיפה בלתי פוסק. מסע שמטרתו להפיל מנהיג חזק שלא התכופף בפני האליטות הישנות, ושזכה פעם אחר פעם לאמון הציבור. הם לא הצליחו להביסו בקלפי, אז הם מנסים לעשות זאת באמצעות לחץ משפטי ותקשורתי בלתי פוסק. הם מנסים לשבור את רוחו, להתיש אותו, ולגרום לציבור לאבד בו אמון.
אך הם טועים. הציבור הישראלי חכם יותר ממה שהם חושבים. הוא רואה את התמונה הגדולה. הוא מבין שמאחורי מסך העשן של סיסמאות על "שלטון החוק" ו"טוהר המידות" מסתתר מאבק כוח פוליטי אכזרי. הוא רואה את בנימין נתניהו עומד איתן, מנהיג את המדינה בתקופות קשות ומורכבות, נלחם על ביטחונה ועתידה, ובמקביל נאלץ להדוף התקפות אישיות ומשפטיות מרושעות. "חוק הנציב" המוצע אינו איום על הדמוקרטיה, אלא ניסיון לחזק אותה ולהבטיח משילות. התנהלותו של נתניהו במשפט אינה זלזול, אלא עדות למחויבותו העליונה לביטחון ישראל, גם במחיר אישי כבד. האמת תצא לאור, והניסיונות להכפיש ולהפיל מנהיג נבחר באמצעות מניפולציות משפטיות ותקשורתיות – ייכשלו. בנימין נתניהו ימשיך לשרת את עם ישראל, כי זו השליחות שלו, וזו האמת היחידה שקובעת.