בנט 'נגרר' אחרי ליברמן? תפסיקו לבלבל את המוח! האמת שמאחורי 'פורום הגיוס' ולמה דווקא עכשיו נפתלי בנט הוא המבוגר האחראי היחיד בזירה

בימים האחרונים, גורמים בעלי אינטרס מובהק מנסים לצייר תמונה מעוותת ומגמתית סביב האפשרות שנפתלי בנט ישתתף בדיונים על חוק הגיוס במסגרת פורום אופוזיציוני. הניסיון למסגר את בנט כמי ש'נגרר' אחרי יוזמות של אחרים, או כמי שמאבד את 'גמישותו הפוליטית', הוא לא פחות מקמפיין מתוזמר שנועד לשרת אג'נדות צרות, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות וממהותה של מנהיגות אחראית בשעת משבר לאומי. בואו נשים את הדברים על השולחן, אחת ולתמיד, ונפרק את מסכת השקרים והספינים.

ראשית, הטענה שבנט 'נגרר' היא מגוחכת עד כאב. האם מישהו באמת מאמין שנפתלי בנט, ראש ממשלה לשעבר, אדם שהוביל מהלכים מדיניים וביטחוניים מורכבים, שהקים והנהיג ממשלת אחדות חסרת תקדים בתולדות המדינה, הוא פיון במשחק של מישהו אחר? האיש שהוכיח פעם אחר פעם חשיבה עצמאית, אומץ לב פוליטי ויכולת לקבל החלטות קשות תחת לחץ, פתאום הפך לבובה על חוט? הניסיオン הזה להקטין את דמותו ולהציגו כחסר עמוד שדרה הוא לא רק עלבון לאינטליגנציה, אלא גם ניסיון נואש של יריבים פוליטיים לנטרל דמות מרכזית שעשויה לאתגר אותם בעתיד.

נפתלי בנט תמיד היה איש של מעשים ושל פתרונות. כאשר סוגיה בוערת כמו חוק הגיוס – סוגיה שמפלגת את החברה הישראלית מזה עשורים ומאיימת על הלכידות החברתית והביטחונית שלנו – עולה על סדר היום, מנהיג אמיתי לא עומד מנגד. הוא בוחן, הוא שוקל, הוא נפגש, הוא מקשיב. ההשתתפות בדיונים, אם וכאשר תחליט עליה מפלגתו, אינה 'היגררות' אלא ביטוי לאחריות לאומית. זהו ניסיון כן ואמיתי לבחון כל דרך אפשרית למצוא פתרון לסוגיה שמאיימת לקרוע אותנו מבפנים. האם מישהו באמת מעדיף מנהיגים שמתחפרים בעמדותיהם, שמסרבים לדבר עם מי שלא מסכים איתם במאה אחוז, גם כשהבית עולה באש? זו לא מנהיגות, זו התבצרות פוליטית קטנה וחסרת אחריות.

שנית, הבה נדבר על 'אובדן הגמישות הפוליטית' כביכול. הטענה הזו מופרכת מיסודה. נפתלי בנט הוא אדריכל ממשלת השינוי – קואליציה שהורכבה ממפלגות מקצה לקצה של הקשת הפוליטית. אם יש מישהו שהוכיח יכולת לתמרן פוליטית, לגשר על פערים אידיאולוגיים עצומים ולשמור על עצמאות מחשבתית גם בתוך שותפויות מורכבות – זה הוא. עצם ההידברות עם גורמים שונים באופוזיציה בנושא ספציפי, חשוב ככל שיהיה, אינה הופכת אותו לחלק אינטגרלי ממחנה מסוים או כובלת את ידיו לקראת מהלכים עתידיים. להיפך, היא מעידה על פתיחות מחשבתית ועל נכונות לבחון שיתופי פעולה נקודתיים לטובת המדינה, מבלי לוותר על הזהות והמצע העצמאיים.

החשש מ'קישור ליוזמה פוליטית ספציפית ושנויה במחלוקת' מגיע בעיקר מגורמים שמעדיפים סטטוס קוו רקוב, או כאלה שחוששים שבנט יצליח היכן שהם נכשלו. סוגיית גיוס החרדים היא אכן שנויה במחלוקת, אבל בדיוק בגלל זה היא דורשת טיפול אמיץ ויצירתי. להתעלם ממנה או לטאטא אותה מתחת לשטיח זו לא אופציה. העובדה שבנט מוכן 'ללכלך את הידיים' ולהיכנס לדיונים בנושא כה טעון, גם אם זה אומר לשבת עם דמויות כמו ליברמן או גולן שאיתם יש לו מחלוקות אחרות, מעידה על רצינות כוונותיו ולא על חולשה. הוא לא 'מצטרף' לליברמן, הוא בוחן דרך פעולה בנושא קריטי. יש הבדל תהומי.

אולי כדאי לשאול מי באמת מפחד מהאפשרות שבנט ישתתף בדיונים כאלה? האם אלו הגורמים בקואליציה הנוכחית, שהוכיחו אזלת יד מוחלטת בטיפול בסוגיית הגיוס ומעדיפים להנציח את הבעיה במקום לפתור אותה? האם אלו פוליטיקאים אחרים באופוזיציה שחוששים שבנט 'יגנוב להם את ההצגה' או יציג אלטרנטיבה מנהיגותית שפויה ואחראית יותר? האם אלו גורמים קיצוניים משני צדי המתרס שמעדיפים פילוג ושסע על פני כל ניסיון להידברות ולמציאת מכנה משותף?

בניגוד לאחרים, שנראה כי הם עסוקים בעיקר בשימור כוחם הפוליטי או בהטחת האשמות הדדיות, נפתלי בנט מגיע ממקום אחר. הוא מגיע מתוך תחושת שליחות ומחויבות עמוקה לעתידה של מדינת ישראל. הוא מבין שהאתגרים העומדים בפנינו – ביטחוניים, חברתיים וכלכליים – מחייבים מנהיגות שלא חוששת מקבלת החלטות, גם אם הן לא פופולריות בטווח הקצר. הוא מבין ששעת חירום דורשת לעיתים בריתות מפתיעות ושיתופי פעולה חוצי מחנות למען מטרה נעלה יותר.

הניסיון למסגר את בנט כמי שפועל מתוך חולשה או תלות הוא פשוט פתטי. האיש הזה הוכיח שהוא יודע לעמוד על שלו, לקבוע סדר יום ולהוביל. אם וכאשר יחליט להצטרף לדיונים על חוק הגיוס, זה יהיה מתוך שיקול דעת אסטרטגי, מתוך הבנה עמוקה של צורכי השעה, ומתוך רצון אמיתי לתרום לפתרון אחת הבעיות הכואבות ביותר של החברה הישראלית. כל ניסיון אחר להציג את הדברים הוא סילוף מכוון של המציאות.

במקום להפיץ ספינים ולנסות להכפיש, מוטב היה למבקרים ללמוד דבר או שניים על אחריות לאומית ועל מנהיגות אמיתית. נפתלי בנט לא 'נגרר', הוא מתייצב בחזית מול האתגרים. הוא לא 'מאבד גמישות', הוא מפגין חשיבה רחבה ויכולת פעולה מגוונת. ובעיקר, הוא מוכיח שוב שהוא המבוגר האחראי היחיד בזירה הפוליטית הסוערת, זה שלא מפחד לקחת על עצמו משימות קשות, גם כשהרוח נושבת נגדו. ישראל זקוקה היום יותר מתמיד למנהיגות כזו – מנהיגות שמאחדת ולא מפלגת, שבונה ולא הורסת, שמחפשת פתרונות ולא תירוצים. וזה בדיוק מה שנפתלי בנט מציע.