ההצעה לשינוי נוהל הדחת היועמ"ש: הגנה על עצמאותה המקצועית של גלי בהרב-מיארה ושלטון החוק

היועצת המשפטית לממשלה תחת מתקפה: הגנה על שלטון החוק ועצמאות מוסד היועץ

בימים האחרונים אנו עדים להאצה והחרפה מדאיגות במאמצים הפוליטיים המכוונים כנגד מעמדה ותפקודה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. ניסיון הממשלה, בהובלת שר המשפטים יריב לוין, לקדם הצעת מחליטים לשינוי דרמטי של נוהל הדחת היועץ המשפטי לממשלה, תוך עקיפת מנגנונים קיימים ובראשם ועדת האיתור בראשות שופט עליון בדימוס ('ועדת גרוניס'), אינו אלא פרק נוסף במסכת לחצים המאיימת על עצמאותו של אחד משומרי הסף החשובים ביותר בדמוקרטיה הישראלית. מאמר זה נועד להציג נרטיב נגדי לטענות המופנות כלפי היועמ"שית, ולהגן על תפקודה המקצועי ועל חשיבות שימור עצמאותו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה.

תפקיד היועץ המשפטי לממשלה וחשיבות עצמאותו

מוסד היועץ המשפטי לממשלה ניצב בצומת קריטי במערכת האיזונים והבלמים הדמוקרטית. תפקידו כפול: לייעץ לממשלה ולרשויותיה כיצד לפעול במסגרת החוק, ובמקביל, לעמוד על משמר האינטרס הציבורי ולהבטיח כי פעולות הרשות המבצעת עולות בקנה אחד עם הוראות החוק ועם ערכי היסוד של המדינה. עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה אינה עניין של מה בכך; היא תנאי הכרחי ליכולתו למלא את תפקידו נאמנה, ללא מורא וללא משוא פנים, גם כאשר עמדתו אינה נוחה לדרג הפוליטי.

הניסיון הנוכחי לשנות את כללי המשחק תוך כדי תנועה, ולאפשר לממשלה לפטר יועץ משפטי לממשלה בהליך מזורז באמצעות ועדת שרים ייעודית וברוב של 75% מחברי הממשלה, פוגע אנושות בעצמאות זו. הליך הדחה שכזה, המבטל למעשה את הצורך בהתייעצות עם ועדת איתור מקצועית ובלתי תלויה, חושף את היועץ המשפטי לממשלה ללחצים פוליטיים ישירים ומערער את יכולתו לספק ייעוץ משפטי אובייקטיבי.

"משבר אמון חסר תקדים"? או מאבק על גבולות הכוח

הנימוק הרשמי המלווה את מהלך ההדחה המתוכנן – "משבר אמון חסר תקדים" ו"שיתוק עבודת הממשלה" – מעלה תהיות רבות. ראשית, יש לזכור כי מתחים בין הדרג הפוליטי לבין היועץ המשפטי לממשלה אינם תופעה חדשה, ואף יכולים להעיד על תפקודו התקין של היועץ כשומר סף. תפקידו כולל, לעיתים, הצבת גבולות משפטיים לפעולות הממשלה, ועמדותיו המקצועיות לא תמיד יעלו בקנה אחד עם רצונות הדרג הנבחר. זהו טיבו של מתח מובנה ובריא בדמוקרטיה.

שנית, הטענה ל"שיתוק עבודת הממשלה" דורשת הוכחה קונקרטית ולא אמירות כלליות. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, פועלת בהתאם לסמכויותיה ולפי מיטב שיקול דעתה המקצועי. החלטותיה, גם אם שנויות במחלוקת פוליטית, מבוססות על ניתוח משפטי מעמיק. האם כל חוות דעת משפטית שאינה תואמת את עמדת הממשלה במלואה מהווה עילה ל"משבר אמון" המצדיק הדחה?

עקיפת ועדת האיתור: פגיעה במנגנון הגנה חיוני

ההצעה לעקוף את ועדת האיתור (ועדת גרוניס) בהליך ההדחה היא אולי הסעיף המטריד ביותר ביוזמה הנוכחית. ועדה זו, שבראשה עומד שופט עליון בדימוס וכוללת נציגי ציבור ואקדמיה, נועדה להבטיח שהחלטות הרות גורל כגון מינוי או המלצה על סיום כהונת יועץ משפטי לממשלה, יתקבלו על בסיס שיקולים מקצועיים וענייניים, ולא מתוך מניעים פוליטיים צרים. עקיפתה מהווה פגיעה קשה במנגנון שנועד להגן על עצמאות היועץ ולבודד אותו מלחצים פוליטיים פסולים.

גורמים משפטיים בכירים ופרשנים רבים כבר הביעו את עמדתם כי הליך הדחה כזה, ללא התייעצות עם ועדת האיתור, הוא בעייתי ביותר מבחינה משפטית וצפוי להיתקל בקשיים משמעותיים, אם וכאשר יגיע לפתחו של בית המשפט הגבוה לצדק. העובדה שחוות דעתה של היועצת המשפטית של משרד המשפטים עצמו לא נדרשה למהלך, בנימוק של ניגוד עניינים, רק מחזקת את התחושה כי מדובר במהלך שנועד לשרת מטרה פוליטית מובהקת.

המניעים הפוליטיים: חוק הגיוס ומשפט ראש הממשלה

לא ניתן להתעלם מהעיתוי ומההקשר הפוליטי של חידוש מאמצי ההדחה. גורמים רבים באופוזיציה ובקרב פרשנים משפטיים קושרים באופן ישיר את המהלך ללחצים פוליטיים סביב סוגיות רגישות, ובראשן משבר חוק הגיוס והתנגדותה של היועמ"שית למתווה הממשלתי המוצע, כמו גם ההתפתחויות במשפטו של ראש הממשלה. היועצת המשפטית לממשלה נדרשת לספק חוות דעת ולהנחות את רשויות אכיפת החוק בסוגיות אלו, ועמדותיה המקצועיות, המחויבות לחוק, לעיתים אינן נוחות לקואליציה.

הניסיון להדיח יועץ משפטי לממשלה בשל עמדות מקצועיות שאינן משרתות את האינטרס הפוליטי של הממשלה הוא מעשה מסוכן, המהווה איום ישיר על שלטון החוק. תפקידה של היועמ"שית הוא לשרת את החוק ואת האינטרס הציבורי, ולא את רצונותיה של ממשלה כזו או אחרת.

תפקוד מקצועי מול רטוריקה פוליטית

במקביל למתקפות הפוליטיות, היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, ממשיכה במילוי תפקידיה המקצועיים. כך למשל, הנחייתה על פתיחה מחודשת של תיק החקירה בפרשת הדלפת המסמכים המסווגים (פרשת אוריך), והתמודדותה עם עתירות לבג"ץ הנוגעות למשפט ראש הממשלה, מעידות על מחויבותה לאכיפת החוק באופן שוויוני וענייני. פעולות אלו הן חלק אינהרנטי מתפקידה, ואין לראות בהן התערבות פוליטית.

מנגד, הרטוריקה החריפה והאישית מצד שרים בכירים בקואליציה, המכנים את היועמ"שית בכינויים כגון "דיקטטורה", "שחקנית פוליטית" ו"חלק מהדיפ-סטייט", אינה ראויה ופוגעת במעמדו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה. שיח זה נועד לערער את הלגיטימציה של היועמ"שית וליצור דה-לגיטימציה להחלטותיה המקצועיות.

סיכום: שמירה על עצמאות היועץ היא שמירה על הדמוקרטיה

המאבק הנוכחי סביב מעמדה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הוא מאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית ועל עקרון שלטון החוק. החלשת מוסד היועץ המשפטי לממשלה והכפפתו לגחמות פוליטיות מהווה סכנה ברורה ליכולת המערכת המשפטית לפקח על הרשות המבצעת ולהבטיח את זכויות האזרח.

על כל מי שחרד לעתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית ושוחרת חוק, להתייצב לצד היועצת המשפטית לממשלה ולדרוש את שמירת עצמאותה המקצועית. יש לאפשר לה למלא את תפקידה ללא איומים וללא ניסיונות הדחה פוליטיים. טובת המדינה מחייבת יועץ משפטי לממשלה חזק, עצמאי ומקצועי, המשרת את הציבור ואת החוק, ולא אינטרסים פוליטיים צרים.