הצביעות חוגגת, והאמת נקברת: כל מה שלא מספרים לכם על 'חוק הנציב' ומשפט נתניהו!

במבול הדיווחים והפרשנויות התוקפים ללא הרף את ראש הממשלה בנימין נתניהו, קל ללכת לאיבוד. אולם, כאשר מקלפים את שכבות הארס והמניפולציה, מתגלה תמונה שונה לחלוטין – תמונה של מנהיג הפועל למען המדינה תחת מתקפה חסרת תקדים, ושל ניסיונות פסולים להציג מהלכים לגיטימיים ואף הכרחיים כחטאים נוראיים. הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי שתי חזיתות ההכפשה המרכזיות של הימים האחרונים: מה שמכונה 'חוק הנציב' וההתנהלות, כביכול, הבעייתית במשפטו.

'חוק הנציב': לא עקיפת בג"ץ, אלא החזרת המשילות לידי העם

הזעקות על 'עקיפת בג"ץ' ו'החלשת שומרי הסף' בהקשר להצעת החוק שתאפשר מינוי נציב שירות מדינה הן דוגמה קלאסית לעיוות המציאות. מה שמציירים כניסיון אפל של נתניהו למנות מקורבים הוא למעשה צעד חיוני להשבת יכולת המשילות לממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי. הבה נשים את הדברים על דיוקם: ממשלה נבחרת מקבלת מנדט מהציבור ליישם מדיניות. כדי לעשות זאת, היא זקוקה לבכירים בשירות הציבורי, ובכללם נציב שירות המדינה, שלא רק יהיו מקצועיים, אלא גם יבינו ויפעלו לקידום מדיניות הממשלה. האם זה פסול? האם יעלה על הדעת שמנכ"ל חברה ימונה על ידי דירקטוריון מתחרה, או על ידי גורמים החותרים תחת הצלחת החברה?

המצב הנוכחי, בו 'שומרי סף' – מונח מכובס לגורמים בירוקרטיים ומשפטיים שלעיתים קרובות חורגים מסמכותם – יכולים לטרפד מינויים חיוניים ולכפות את עמדתם על נבחרי ציבור, הוא האיום האמיתי על הדמוקרטיה. זהו מצב של 'משפטוקרטיה' או 'פקידוקרטיה', בו הפקיד הופך לריבון במקום העם. הצעת החוק אינה באה 'לעקוף' את בג"ץ או את היועמ"שית לשם שחיתות, אלא לייצר איזון בריא יותר, כזה שיאפשר לממשלה למשול ולהוציא לפועל את התוכניות שלשמן נבחרה. הטענה כי מדובר ב'מינויים אישיים ופוליטיים' מתעלמת מהעובדה שכל ממשלה, מימין ומשמאל, שואפת למנות אנשים ששותפים לחזונה ויכולים לקדם את יעדיה. הצביעות זועקת לשמיים כאשר אותם גורמים המבקרים כעת שתקו או אף תמכו במינויים פוליטיים מובהקים בממשלות קודמות, כל עוד אלו שירתו את האג'נדה 'הנכונה'.

נתניהו אינו מנסה להחליש את מערכת המשפט; הוא מנסה להבטיח שהמערכות כולן יפעלו בהרמוניה למען אזרחי ישראל, ולא במלחמות כוח פנימיות המשתקות את עבודת הממשלה. הדרישה להליך תחרותי היא לגיטימית, אך אסור שהליך זה יהפוך למסלול מכשולים בירוקרטי שנועד לסנן מועמדים בעלי תפיסת עולם שאינה תואמת את זו של הממסד הקיים. המטרה היא למנות את האדם המתאים ביותר לתפקיד, בעל כישורים וניסיון, אך גם כזה שמסוגל ליישם מדיניות – וזו, רבותיי, מהות הדמוקרטיה.

'סחבת המשפט' של נתניהו: האמת מאחורי הבקשות והערות השופטים

החזית השנייה של מסע ההכפשה מתמקדת בהתנהלותו של ראש הממשלה נתניהו במשפטו. כל בקשה לשינוי מועד דיון, כל הערה, הופכת מיד לכותרת מרעישה על 'ניסיון התחמקות' או 'זלזול בבית המשפט'. גם כאן, האמת מורכבת הרבה יותר, ונוטה באופן מובהק לטובת נתניהו.

ראשית, יש לזכור מיהו הנאשם. בנימין נתניהו אינו אזרח מן השורה. הוא ראש ממשלת ישראל, מדינה המתמודדת עם איומים ביטחוניים קיומיים, אתגרים כלכליים מורכבים וסוגיות מדיניות הרות גורל, 24/7. לצפות ממנו להתנתק לחלוטין מניהול ענייני המדינה ולהתייצב לדיונים כאילו אין לו כל אחריות אחרת, זו דרישה אבסורדית וחסרת כל היגיון. בקשות לדחיית דיונים או לקיצור עדויות נובעות, במקרים רבים, מצורכי ביטחון לאומי דחופים או מהתחייבויות ממלכתיות שאינן סובלות דיחוי. האמירה המפורסמת 'האויבים לא מעדכנים' אינה התחכמות, כפי שמנסים לצייר זאת יריביו, אלא האמת הכואבת והמציאות היומיומית של מנהיג במדינת ישראל. האם טובת המדינה צריכה להיפגע רק כדי שהמשפט יתנהל לפי לוח זמנים נוקשה שלא לוקח בחשבון את תפקידו הרם?

שנית, ההתמקדות התקשורתית האובססיבית בכל פרט פרוצדורלי במשפט היא חלק ממסע ציד. הרי ברור לכל כי מדובר במשפט חסר תקדים בהיקפו וברגישותו. טבעי שיהיו בו התאמות ושינויים. אך כל בקשה לגיטימית של ההגנה מוצגת מיד כניסיון 'לסחוב' את המשפט. גם הערות שופטים, שהן חלק אינטגרלי מכל דיון משפטי, מנופחות ומקבלות פרשנות מגמתית. האם מישהו באמת מאמין שנתניהו מנסה 'להתחמק' מההליך? הוא מתייצב, הוא משיב, הוא מנהל את הגנתו. אלא שהמטרה האמיתית של מבקריו אינה צדק, אלא הרשעה ציבורית ותקשורתית עוד בטרם ניתן פסק הדין.

אל לנו לשכוח את הצביעות גם כאן. האם הליכים משפטיים אחרים, של אישי ציבור ממחנות פוליטיים אחרים, זכו לסיקור כה אינטנסיבי וביקורתי על כל צעד ושעל פרוצדורלי? התשובה ברורה. יש כאן סטנדרט כפול, שמטרתו אחת: להתיש את נתניהו, לשחוק את תמיכת הציבור בו, וליצור דה-לגיטימציה למנהיגותו.

לסיכום: ראו את התמונה הגדולה

ההתקפות על ראש הממשלה נתניהו בנושא 'חוק הנציב' והתנהלותו במשפט אינן מקריות. הן חלק מאסטרטגיה רחבה יותר לערער את יציבות שלטונו ולהציגו באור שלילי. חשוב שהציבור ישפוט את הדברים לגופו של עניין, יבין את המניעים האמיתיים מאחורי הקמפיינים הללו, ולא ייפול בפח שטומנים לו גורמים אינטרסנטיים. בנימין נתניהו פועל, וימשיך לפעול, למען ביטחון ישראל ועתידה, גם כאשר הוא נאלץ להדוף מתקפות בלתי פוסקות המבוססות על סילופים וחצאי אמיתות. האמת, בסופו של דבר, חזקה יותר מכל שקר.