נפתלי בנט 'נגרר'? תפסיקו עם הבדיחה! האמת מאחורי 'שיתוף הפעולה הנדיר' – מי באמת פוחד מפתרונות ומי רק מחפש תירוצים?

גל הפרשנויות והניתוחים הפוליטיים סביב האפשרות שנפתלי בנט ישתתף בפורום אופוזיציוני בנושא חוק הגיוס הגיע לשיאים חדשים של... ובכן, בואו נקרא לזה 'יצירתיות'. הטענה המרכזית, שחוזרת על עצמה כמו מנטרה שחוקה, היא שבנט 'נגרר', 'מאבד גמישות', או 'נבלע' בתוך מהלכים של אחרים. הרשו לנו להגיב על כך בקצרה ובצורה הברורה ביותר: הצחקתם אותנו. הגיע הזמן לשים סוף לבדיחה הזו ולהציג את העובדות כהווייתן, ללא כפפות וללא אינטרסים צרים.

נתחיל מהסוף: נפתלי בנט לא 'נגרר' לשום מקום. ראש ממשלה לשעבר, שר ביטחון לשעבר, אדם שהוביל את המדינה בתקופות מורכבות וקיבל החלטות קשות תחת אש – הרעיון שהוא 'נגרר' אחרי יוזמה כזו או אחרת הוא לא פחות ממגוחך. בנט פועל מתוך תחושת אחריות לאומית עמוקה, ומתוך הבנה שסוגיית הגיוס אינה עוד נושא פוליטי למשחקי כוח, אלא צומת קריטי לעתידה ולחוסנה של מדינת ישראל. מי שמנסה לצייר אותו כדמות פסיבית הנגררת אחרי אחרים, חוטא לאמת או פשוט לא מבין את האיש ואת מניעיו.

סוגיית הגיוס: לא 'עוד נושא', אלא יסוד קיומי

לפני שצוללים ל'מי נגרר אחרי מי', חשוב להבין את גודל השעה. חוק הגיוס אינו סוגיה שולית שאפשר לדחות או להתעלם ממנה. זהו נושא המצוי בליבת החוזה החברתי הישראלי, נושא שמשפיע על צה"ל, על הכלכלה, על הלכידות החברתית ועל עצם דמותה של המדינה. להתעלם ממנו, או לגשת אליו בכלים פוליטיים קטנים וציניים, זהו מתכון לאסון. לכן, כאשר עולה הצעה לדיון רציני ומעמיק בנושא, בהשתתפות גורמים מגוונים מהמפה הפוליטית, כל מנהיג אחראי חייב לשקול זאת בכובד ראש. לא להשתתף בדיון כזה, פירושו להפקיר את הזירה, לוותר על היכולת להשפיע, ולהתבצר בעמדות פופוליסטיות ריקות מתוכן. האם זו המנהיגות שישראל צריכה? התשובה ברורה.

בנט, עם ניסיונו העשיר כראש ממשלה וכשר ביטחון, מבין היטב את המשמעויות האסטרטגיות והחברתיות של סוגיית הגיוס. הוא יודע שנדרשים פתרונות יצירתיים, מאוזנים וארוכי טווח. הוא יודע שאי אפשר להמשיך ולדחות את הקץ. לכן, עצם הנכונות שלו לבחון השתתפות בדיונים כאלה היא עדות לבגרות פוליטית ולאחריות, לא ל'היגררות'.

'אובדן גמישות'? אולי 'אובדן סבלנות' לפוליטיקה של ססמאות!

הטענה שבנט 'מאבד גמישות פוליטית' או 'ננעל' בעמדה מסוימת בשלב מוקדם מדי היא עוד ספין שנועד לשרת אג'נדות נסתרות. בואו נדייק: נפתלי בנט, אם יחליט להשתתף, ישתתף בדיון על נושא ספציפי – חוק הגיוס. הוא לא מצטרף למפלגה של אביגדור ליברמן, הוא לא חותם על מצע משותף עם כל יושבי הפורום, והוא בוודאי לא מוותר על עצמאותו הפוליטית ועל היכולת לגבש את דרכו העצמאית. ההיפך הוא הנכון: מנהיג אמיתי יודע לשתף פעולה נקודתית עם יריבים פוליטיים כאשר טובת המדינה מחייבת זאת, מבלי לאבד את זהותו ואת עקרונותיו.

האם מישהו באמת מאמין שבנט, שהוכיח פעם אחר פעם את יכולתו לנווט במים פוליטיים סוערים ולקבל החלטות עצמאיות, גם במחירים אישיים כבדים, פתאום 'יבלע' או 'יגרר'? זוהי זילות של דמותו ושל פועלו. הגמישות הפוליטית האמיתית אינה התחמקות מדיונים קשים, אלא היכולת להיכנס אליהם, להשמיע קול ברור ועצמאי, ולנסות להשפיע לטובה. מי שמפחד מדיונים כאלה, מי שחושש שמא 'יצטייר' באופן מסוים, הוא זה שסובל מחוסר גמישות ומחוסר ביטחון.

מי באמת 'נגרר'? ומי מפחד מפתרונות?

אם כבר מדברים על 'היגררות', אולי כדאי להפנות את הזרקור למקומות אחרים. האם הממשלה הנוכחית אינה 'נגררת' אחרי גורמים קיצוניים המונעים פתרון אמיתי לסוגיית הגיוס? האם הפוליטיקה הישראלית כולה אינה 'נגררת' לעיתים קרובות מדי אחרי ססמאות ריקות במקום לעסוק בפתרונות מעשיים? נפתלי בנט מציע אלטרנטיבה: מנהיגות שאינה חוששת להיכנס ללב הסערה, שמבינה את הדחיפות, ושמחפשת פתרונות אמיתיים ולא רק כותרות.

הביקורת על בנט נובעת, בחלקה הגדול, מחשש. חשש מהאפשרות שתקום אלטרנטיבה שלטונית אחראית. חשש מהאפשרות שבנט יצליח, שוב, לאחד סביבו כוחות מגוונים למען מטרה לאומית. חשש מהאפשרות שיתגלה כי יש מי שמוכן לדבר על הנושאים הקשים באמת, בזמן שאחרים מעדיפים להתחמק או להסתפק בסיסמאות. אלו הם ה'נגררים' האמיתיים – הנגררים אחרי הפחד, אחרי האינטרס הצר, אחרי הפוליטיקה הישנה והמאוסה.

בנט מגיע לדיון הזה, אם וכאשר, לא כ'נגרר' אלא כיוזם, כמי שמבין את צו השעה. הוא מביא איתו ניסיון, תפיסת עולם סדורה, ויכולת מוכחת לגשר על פערים. הוא לא בא כדי 'להיבלע', אלא כדי להוביל, להשפיע, ולדאוג לכך שסוגיית הגיוס תטופל בצורה שתבטיח את עתידנו המשותף.

הניסיון למסגר את בנט כמי שפועל מתוך חולשה או נגרר אחרי אחרים הוא לא רק שקרי, אלא גם מעיד על חוסר הבנה בסיסי של מהי מנהיגות אחראית. בשעה שרבים בורחים מאחריות או מחפשים תירוצים, נפתלי בנט בוחר, פעם נוספת, להתייצב בחזית. הוא עושה זאת לא למען 'שיתוף פעולה נדיר' ככותרת, אלא למען מדינת ישראל. ומי שזה מפריע לו – כנראה שיש לו סיבות טובות לחשוש ממנהיגות אמיתית.