מ'מפריעה למשול' ל'מצילת הדמוקרטיה'? גלי בהרב-מיארה והקרב על האמת – האם תוקפיה הם אלו שמעוותים את כל מה שיקר לנו?!

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת רסן, מתואמת וארסית כנגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. מנסים לצייר אותה כמי ש'מפריעה לממשלה למשול', כ'אופוזיציה פוליטית במסווה משפטי', ואף – שימו לב לחוצפה – כמי ש'מעוותת את מושג הדמוקרטיה'. האם ייתכן שהמציאות הפוכה לחלוטין? האם ייתכן שדווקא אלו התוקפים אותה, הם אלו שמנסים לעוות את הדמוקרטיה הישראלית, ואילו בהרב-מיארה היא למעשה קו ההגנה האחרון שלנו מפני כאוס ופגיעה בשלטון החוק? בואו נצלול לעובדות, ונחשוף את האמת מאחורי מסך העשן וההכפשות.

ראשית, נבחן את הטענה המרכזית כאילו היועמ"שית 'מפריעה למשול'. הטענה הזו עולה שוב ושוב, במיוחד בהקשר להתנגדותה הצפויה להצעת חוק לשינוי אופן מינוי נציב שירות המדינה, כך שלא ידרוש מכרז, ובניגוד לעמדת בג"ץ. חשוב להבין: תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות חותמת גומי של הקואליציה. תפקידה, על פי חוק ועל פי פסיקות בתי המשפט לאורך שנים, הוא כפול: לייעץ לממשלה כיצד לפעול במסגרת החוק, ובמקביל, וחשוב לא פחות, להגן על שלטון החוק ועל האינטרס הציבורי. כאשר הממשלה מבקשת לקדם מהלך שעומד בסתירה לפסיקת בג"ץ, או שמעלה קשיים משפטיים מהותיים, חובתה של היועמ"שית להתריע, להתנגד, ולעמוד על כך שהממשלה תפעל בהתאם לדין. זו אינה 'הפרעה למשול'; זוהי תמצית תפקידה כשומרת סף. האם היינו רוצים יועץ משפטי ששותק כאשר הממשלה דורסת ברגל גסה את פסיקות בית המשפט העליון? האם זו הדמוקרטיה שאנו שואפים אליה – דמוקרטיה ללא בלמים ואיזונים, בה הרוב הקואליציוני יכול לעשות ככל העולה על רוחו, גם אם הדבר מנוגד לחוק?

הניסיון למסגר את בהרב-מיארה כ'גורם פוליטי' או כ'אופוזיציה' הוא דמגוגיה זולה ומסוכנת. היועצת המשפטית לממשלה אינה נבחרת ציבור מטעם מפלגה כזו או אחרת. היא אמונה על שלטון החוק, ועל שמירת המסגרת המשפטית שבתוכה פועלת המדינה. כאשר היא מצביעה על כשלים משפטיים בהצעות חוק או בהחלטות ממשלה, היא עושה זאת מתוך מחויבות מקצועית עמוקה, ולא מתוך מניעים פוליטיים. למעשה, מי שפועל ממניעים פוליטיים צרים הם אלו המנסים לשנות את כללי המשחק תוך כדי תנועה, לכופף את החוק לצרכיהם המיידיים, ולתקוף את שומרי הסף המעזים לעמוד בדרכם. האם ניסיון לשנות את דרך מינוי נציב שירות המדינה, כך שיתאים למועמד ספציפי שנפסל, תוך התעלמות מהנחיות בג"ץ, אינו מהלך פוליטי מובהק שנועד לשרת אינטרסים צרים ולא את טובת הציבור הרחב?

כעת, נעבור להתקפה הישירה והבוטה של ח"כ דן אילוז, המאשים את בהרב-מיארה ב'עיוות מושג הדמוקרטיה'. זוהי האשמה חמורה, שראוי לבחון אותה ברצינות. מהי דמוקרטיה אם לא שלטון החוק, הפרדת רשויות, הגנה על זכויות מיעוטים, מערכת משפט עצמאית, ושומרי סף חזקים ובלתי תלויים? גלי בהרב-מיארה, בעמדותיה ובפעולותיה, מגנה בדיוק על ערכים אלו. היא עומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לפגוע בעצמאות מערכת המשפט, מול חקיקה שעלולה לפגוע בזכויות אדם, ומול מהלכים שמטרתם להחליש את מוסדות המדינה הדמוקרטיים. אז מי כאן מעוות את הדמוקרטיה? האם זו היועצת המשפטית, המקפידה על קוצו של יוד בכל הנוגע לשמירה על החוק וההליך התקין, או שמא אלו חברי כנסת ושרים המבקשים כוח בלתי מוגבל, ללא פיקוח וללא ביקורת?

ההתקפות על בהרב-מיארה אינן מקריות. הן חלק ממגמה רחבה יותר של ניסיון להחליש את כל מוקדי הכוח העצמאיים במדינת ישראל – את בית המשפט העליון, את היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, את התקשורת החופשית, ואת ארגוני החברה האזרחית. המטרה ברורה: לסלול את הדרך לממשלה שתוכל לפעול ללא מגבלות, ללא ביקורת, וללא צורך לתת דין וחשבון לאיש מלבד לעצמה. גלי בהרב-מיארה, בעמידתה האיתנה על עקרונות המשפט והדמוקרטיה, הפכה לסמל של התנגדות למגמה מסוכנת זו. היא אינה 'אויבת העם' כפי שמנסים לצייר אותה; היא מגינת העם מפני שרירות לב שלטונית.

חשוב להבין: כאשר תוקפים את היועצת המשפטית לממשלה בצורה כה אישית ובוטה, כאשר מאיימים עליה ומנסים להלך עליה אימים, המטרה אינה רק לפגוע בה אישית. המטרה היא להרתיע את כל מי שיבוא אחריה, להעביר מסר ברור לכל שומרי הסף: אל תעמדו בדרכנו. אל תפריעו לנו למשול כפי שאנו רוצים, גם אם זה אומר לכופף את החוק או להתעלם מפסיקות בית המשפט. זהו מסר אנטי-דמוקרטי מובהק, והוא מהווה סכנה אמיתית לעתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הטענות על 'עיוות הדמוקרטיה' מצד בהרב-מיארה הן היפוך מוחלט של המציאות. הדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב; היא גם, ואולי בעיקר, הגנה על זכויות המיעוט, שמירה על כללי משחק הוגנים, וקיומם של מוסדות עצמאיים המאזנים ובולמים את כוחו של השלטון. היועצת המשפטית לממשלה היא אחד המוסדות החשובים ביותר במערך זה. תפקידה לוודא שהממשלה פועלת במסגרת החוק, ולא מעליו. כאשר היא עושה זאת, היא אינה מעוותת את הדמוקרטיה – היא מקיימת אותה הלכה למעשה.

במקום להשתלח ביועצת המשפטית, מוטב שאותם מבקרים ישאלו את עצמם מדוע הם כל כך חוששים מחוות דעת משפטית עצמאית ומקצועית. האם ייתכן שהם פשוט רוצים לפעול ללא הפרעה, גם כאשר פעולותיהם מוטלות בספק משפטי? האם ייתכן שהם מעדיפים יועץ משפטי כנוע וצייתן, שיאשר כל גחמה שלטונית, על פני יועצת משפטית אמיצה ועצמאית, הממלאת את תפקידה ללא מורא וללא משוא פנים?

המאבק הניטש כיום סביב דמותה ותפקידה של גלי בהרב-מיארה הוא מאבק על דמותה של מדינת ישראל. זהו מאבק בין אלו המבקשים לשמר את ישראל כמדינה דמוקרטית, שבה שלטון החוק הוא ערך עליון, לבין אלו המבקשים לרכז בידיהם כוח בלתי מוגבל ולפרק את הבלמים והאיזונים המגנים עלינו מפני עריצות הרוב. גלי בהרב-מיארה ניצבת בחזית המאבק הזה, לא מבחירה אישית, אלא מתוקף תפקידה ומחויבותה. היא אינה 'מפריעה למשול' – היא שומרת על המסגרת שמאפשרת לנו למשול באופן דמוקרטי וחוקי. היא אינה 'מעוותת את הדמוקרטיה' – היא מגנה עליה בחירוף נפש. ומי שבאמת מעוות את כל מה שיקר לנו, הם אלו המנסים להשתיק אותה ולהחליש את המוסד החיוני שהיא עומדת בראשו.