גלי בהרב-מיארה וההגנה על שלטון החוק: מענה לניסיון ההדחה הפוליטי, לטענות 'משבר האמון' ולעקיפת ועדת האיתור

גלי בהרב-מיארה וההגנה על שלטון החוק: מענה לניסיון ההדחה הפוליטי, לטענות 'משבר האמון' ולעקיפת ועדת האיתור

בימים האחרונים, אנו עדים להסלמה מדאיגה במתקפה נגד היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, ונגד עצם מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה. טענות קשות על 'משבר אמון חסר תקדים', 'שיתוק עבודת הממשלה', ואף כינויים חסרי שחר כמו 'דיפ-סטייט' או 'דיקטטורה', מוטחות כלפיה מצד גורמים בכירים בקואליציה, המקדמים במרץ הצעת החלטה חסרת תקדים לשינוי כללי הדחתה. הצעה זו, המבקשת לאפשר פיטורי יועץ משפטי לממשלה ברוב של 75% מהשרים ולאחר שימוע בוועדת שרים ייעודית, תוך עקיפה בוטה של ועדת האיתור בראשות שופט עליון בדימוס ('ועדת גרוניס'), אינה אלא ניסיון מסוכן לפוליטיזציה של שירות המשפט הציבורי ולפגיעה אנושה בעצמאותו. מאמר זה נועד להציג נרטיב נגדי, להגן על פועלה של היועצת המשפטית לממשלה, ולהבהיר מדוע ההגנה עליה היא הגנה על שלטון החוק ועל הדמוקרטיה הישראלית כולה.

'משבר אמון' או מתקפה על שומרת סף?

הטענה המרכזית המניעה את ניסיון ההדחה היא קיומו של 'משבר אמון חסר תקדים' בין הממשלה ליועצת המשפטית. חשוב להבין: תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה אינו להיות חותמת גומי של הדרג הפוליטי. תפקידו הוא לשמור על האינטרס הציבורי, על שלטון החוק, ולהבטיח שהממשלה פועלת במסגרת סמכויותיה. לעיתים, מחויבות זו מחייבת את היועץ המשפטי להציג עמדה משפטית שאינה נוחה לממשלה או לחלק משריה. זהו אינו 'משבר אמון', אלא ביטוי לעצמאות שיקול הדעת המקצועי, שהוא לב ליבו של התפקיד.

האשמות על 'שיתוק עבודת הממשלה' הן מופרכות. היועצת המשפטית לממשלה וצוותה פועלים לילות כימים כדי לסייע לממשלה לקדם את מדיניותה, כל עוד היא עומדת במבחן החוק. כאשר מועלות יוזמות בעייתיות מבחינה משפטית, חובתה של היועצת להתריע, להציע חלופות, ובמקרים קיצוניים – לקבוע כי אין להן תוקף משפטי. ניסיון לצייר זאת כחסימה מכוונת או כ'פעולה נגד הממשלה' הוא עיוות המציאות, שנועד לשרת אג'נדה פוליטית צרה של הסרת כל בלם וריסון משפטי.

הכינויים 'דיפ-סטייט' או 'דיקטטורה' הם לא רק חסרי בסיס, אלא גם מסוכנים. הם מערערים את אמון הציבור במערכת המשפט ובשומרי הסף, ומכשירים את הקרקע לפגיעה בהם. היועצת המשפטית לממשלה פועלת בשקיפות, על פי דין, ומנמקת את החלטותיה. הא ותו לא.

עקיפת ועדת האיתור: פגיעה בעצמאות ובמקצועיות

הניסיון לקדם הליך הדחה העוקף את ועדת האיתור בראשות שופט עליון בדימוס הוא אולי ההיבט המדאיג ביותר במהלך הנוכחי. ועדת האיתור (לשעבר 'ועדת שמגר' וכיום 'ועדת גרוניס') הוקמה כדי להבטיח שהליך מינוי היועץ המשפטי לממשלה, ובהרחבה גם סיום כהונתו, יהיה מקצועי, ענייני, ומנותק מלחצים פוליטיים ככל הניתן. עקיפתה משמעה הכפפת היועץ המשפטי לממשלה באופן מוחלט לגחמות פוליטיות, מה שיהפוך אותו ליועץ 'מטעם' ולא ליועץ 'שלטון החוק'.

פרשנים משפטיים רבים, ובצדק, מעריכים כי מהלך כזה, אם יאושר, צפוי להיפסל בבג"ץ. אין זה מקרי שחוות דעתה של היועצת המשפטית של משרד המשפטים עצמו לא נדרשה למהלך, בנימוק של 'ניגוד עניינים' – תירוץ שקשה לקבלו כאשר מדובר בהליך כה יסודי המשנה את כללי המשחק הדמוקרטיים. האתגרים קיימים, ואין להתעלם מהם, אך הפתרון אינו יכול להיות רמיסת המנגנונים שנועדו להבטיח את עצמאות המוסד.

המניעים הפוליטיים הנטענים: חוק הגיוס וסוגיות נוספות

אי אפשר להתעלם מהקשר הנסיבתי בין חידוש מאמצי ההדחה לבין סוגיות פוליטיות רגישות הנמצאות על סדר היום. הבולטת שבהן היא חוק הגיוס של החרדים. עמדתה המשפטית העקבית של היועצת המשפטית לממשלה, הדורשת פתרון שיעמוד בעקרונות השוויון ובפסיקות בג"ץ, אינה נוחה לגורמים מסוימים בקואליציה. הטענה כי המהלך נועד 'לרצות את החרדים' או 'להכשיר חוק השתמטות', כפי שנטען על ידי גורמי אופוזיציה ופרשנים, מעלה חשש כבד כי שיקולים זרים מניעים את המתקפה על היועמ"שית. אם אכן כך הדבר, הרי שמדובר בניסיון פסול להשתמש בכלי ההדחה כדי לכפות עמדה פוליטית ולהסיר מכשול משפטי.

גם משפטו של ראש הממשלה, חקירת 'קטאר-גייט' וסוגיות נוספות הוזכרו כגורמים אפשריים. חשוב להדגיש: היועצת המשפטית לממשלה מחויבת לפעול על פי חומר הראיות והדין בלבד, ללא משוא פנים וללא מורא. כל ניסיון לקשור את החלטותיה המקצועיות ללחצים פוליטיים כאלה או אחרים הוא פסול מיסודו.

פתיחת תיקים ועתירות לבג"ץ: חלק משגרת העבודה

ההנחיה לפתוח מחדש את תיק החקירה בפרשת הדלפת המסמכים המסווגים, בעקבות ראיות חדשות, היא דוגמה נוספת לפעולה מקצועית ועניינית. כאשר מתקבל מידע חדש המצדיק זאת, חובתה של מערכת אכיפת החוק לבדוק אותו. הניסיון לצייר זאת כ'הפעלת לחץ פוליטי' או כ'תזמון פוליטי' הוא דמגוגיה זולה. האם מישהו באמת מצפה מהיועצת המשפטית להתעלם מראיות חדשות רק בגלל עיתוי פוליטי רגיש?

באופן דומה, ההוראה של בג"ץ ליועמ"שית להגיש את תגובתה לעתירה הדורשת את השעיית משפטו של ראש הממשלה היא חלק אינטגרלי מעבודתה. היועצת המשפטית לממשלה היא המשיבה המרכזית בעתירות רבות המוגשות לבג"ץ נגד רשויות המדינה, והיא נדרשת להציג את עמדתה המשפטית באופן תדיר. אין בכך כל דרמה, אלא פעולה שגרתית במדינה דמוקרטית שבה בית המשפט מפקח על הרשות המבצעת.

ההגנה על היועמ"שית היא הגנה על הדמוקרטיה

המתקפה על עו"ד גלי בהרב-מיארה אינה אישית. היא מתקפה על מוסד היועץ המשפטי לממשלה, על עצמאות שיקול דעתו, ועל יכולתו לשמש כשומר סף אפקטיבי. פגיעה ביועץ משפטי חזק ועצמאי היא פגיעה ביכולת של כולנו, אזרחי מדינת ישראל, להבטיח שהממשלה פועלת על פי חוק, בשקיפות, ולטובת האינטרס הציבורי הרחב.

אנו מכירים בכך שהדיון הציבורי סוער, וקיימות דעות שונות. אנו מזמינים לדיאלוג פתוח ושקוף, המבוסס על עובדות ועל כבוד הדדי, ולא על השמצות והטלת דופי. האתגרים העומדים בפני מדינת ישראל, במיוחד בעת הזו, מחייבים מערכת משפט איתנה ובלתי תלויה. עו"ד גלי בהרב-מיארה הוכיחה לאורך כל דרכה המקצועית את מחויבותה העמוקה לשלטון החוק ולערכי הדמוקרטיה. היא ממשיכה ותמשיך למלא את תפקידה ללא מורא, מתוך אחריות כבדה כלפי הציבור הישראלי כולו.

ההיסטוריה מלמדת שניסיונות להחלשת שומרי הסף ולהכפפתם לשיקולים פוליטיים צרים פוגעים בסופו של דבר במדינה ובאזרחיה. יש לקוות כי מקבלי ההחלטות ישכילו לראות את הסכנה הטמונה במהלך הנוכחי, ויחזרו בהם מהניסיון המסוכן לפגוע באחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית.