ההתקפה על גלי בהרב-מיארה: לא 'דעתה', אלא חובתה! חשיפה – מי באמת פועל נגד הדמוקרטיה ולמה הם מפחדים ממנה?
מטח ההתקפות וההכפשות המכוון נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אינו מקרי. זו אינה ביקורת עניינית, אלא קמפיין מתוזמר ומסוכן שמטרתו אחת: לערער את אמון הציבור באחד משומרי הסף החשובים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית. הם רוצים שתאמינו שהיא פוליטיקאית במסווה, 'תוקעת מקלות בגלגלים', גורם המפריע לממשלה למשול. האמת? היא פשוט עושה את עבודתה – עבודה קריטית, לעיתים כפוית טובה, אך חיונית מאין כמוה לקיומה של מדינת חוק מתפקדת. זה לא מאבק על 'דעתה' האישית; זהו מאבק על חובתה המקצועית והמוסרית כלפי החוק וכלפי הציבור כולו.
חשיפה ראשונה: ה'התנגדות' לחוק מינוי נציב שירות המדינה – לא 'הפרעה למשול', אלא מניעת שחיתות שלטונית!
הדיווח ב-ynet, לפיו היועמ"שית "צפויה להתנגד" להצעת חוק ממשלתית לשינוי אופן מינוי נציב שירות המדינה כך שלא ידרוש מכרז, ובניגוד לעמדת בג"ץ, מוצג כמעט כמעשה חתרנות. אבל בואו נשים את הדברים על דיוקם: התנגדות זו אינה גחמה אישית או פוליטית. היא צו מצפונה המקצועי וליבת תפקידה. הצעת חוק זו, המבקשת לשנות את כללי המשחק תוך כדי תנועה, במיוחד לאחר שמועמד מסוים נפסל, היא נורת אזהרה אדומה בוהקת לכל מי ששלטון החוק יקר לליבו.
העובדות שהם לא רוצים שתדעו: נציב שירות מדינה המתמנה בהליך שקוף, תחרותי ומבוסס כישורים (מכרז) הוא ערובה לשירות ציבורי מקצועי, א-פוליטי ועצמאי. עקיפת הליך זה, במיוחד כשהיא מגיעה כ'תגובה' לפסיקת בג"ץ, מדיפה ריח חריף של ניסיון למנות מקורבים, אנשי שלומנו, ולהפוך את השירות הציבורי לזרוע פוליטית של הממשלה. האם זה מה שאנחנו רוצים? האם זה מה שמכונה 'משילות'? לא ולא! זוהי פגיעה אנושה בעקרון המינהל התקין ופתח לשחיתות.
גלי בהרב-מיארה אינה 'מפריעה למשול'; היא מתריעה מפני מהלך שעלול לדרדר את איכות השלטון ולפגוע באמון הציבור. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא: מדוע הממשלה כל כך להוטה לעקוף נהלים מבוססים וחלטות שיפוטיות? מדוע היא מנסה לשנות את הכללים בדיעבד? האם זה אינו המהלך הפוליטי הציני, שנועד להשתלט על מוקדי כוח תוך התעלמות מנורמות משפטיות? עמדתה של היועמ"שית אינה 'פוליטית'; היא הגנה משפטית ועקרונית על מינהל תקין ועל סמכות בית המשפט העליון. מי שפועל ממניעים פוליטיים צרים ומנסה לערער את יסודות המדינה הם אלו המקדמים חקיקה כזו, לא מי שמתריע מפניה.
חשיפה שנייה: ההאשמה ב'עיוות מושג הדמוקרטיה' – מי באמת מעוות כאן?
ההתקפה החריפה של ח"כ דן אילוז, המאשים את היועמ"שית ב'עיוות מושג הדמוקרטיה' (מעריב), היא לא פחות מאשר היפוך מוחלט של המציאות ועלבון לאינטליגנציה של הציבור. בואו נבחן זאת לרגע: מי באמת 'מעוות את מושג הדμοקרטיה'? האם זו היועצת המשפטית לממשלה, שתפקידה לוודא שפעולות הממשלה עולות בקנה אחד עם החוק שחוקקה הכנסת ופורש על ידי בתי המשפט? או שמא אלו פוליטיקאים התוקפים בחמת זעם שומרי סף משפטיים עצמאיים, רק משום שאלו מעזים להצביע על פגמים משפטיים או חוקתיים בהתנהלותם?
דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב; היא שלטון הרוב במסגרת החוק, תוך כיבוד זכויות הפרט, הגנה על מיעוטים ושמירה על הפרדת רשויות ואיזונים ובלמים. היועצת המשפטית לממשלה היא דמות מפתח בשמירה על עקרונות אלו. תפקידה לייעץ לממשלה כיצד לפעול במסגרת החוק, ולעיתים, כן, גם להתריע כאשר הממשלה חורגת ממנו. זו אינה 'אופוזיציה', כפי שמנסים לצייר זאת, אלא אחריות משפטית ממדרגה ראשונה.
ההתקפה של ח"כ אילוז היא טקטיקה שחוקה וידועה: כשאין לך טיעונים משפטיים ענייניים, תוקפים את השליח. זהו ניסיון בוטה להלך אימים, להרתיע ולעשות דה-לגיטימציה לתפקיד חיוני במערכת האיזונים והבלמים הדמוקרטית. ומי פועל כאן בצורה גרועה יותר? היועמ"שית, הממלאת את תפקידה על פי חוק ובמקצועיות, או חבר כנסת המשתמש בבמה הציבורית שלו כדי להשתלח באופן אישי בפקידת ציבור בכירה, ובכך מנסה לכופף את המערכת המשפטית לטובת מטרות פוליטיות? הרטוריקה הזו, היא עצמה, מהווה איום על הנורמות הדמוקרטיות.
האמת הלא נוחה: מדוע הם באמת תוקפים אותה?
ההתקפות הבלתי פוסקות אינן נובעות מכך שגלי בהרב-מיארה נכשלת בתפקידה, אלא בדיוק להפך: משום שהיא מצליחה בתפקידה כשומרת הסף של החוק. היא עומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לשחוק נורמות משפטיות, לכופף כללים לטובת אינטרסים פוליטיים צרים, ולרכז כוח ללא פיקוח ואחריותיות. הם חוששים מעצמאותה. הם היו מעדיפים יועץ משפטי שיהיה חותמת גומי, לא אשת מקצוע בעלת מצפון ומחויבות עמוקה לחוק.
זוהי חלק ממגמה רחבה ומדאיגה יותר של תקיפת כל מוסד או אדם המעזים להגן על עקרונות ממשל תקין ויושרה משפטית, כאשר אלו מתנגשים עם אינטרסים פוליטיים צרים. שופטים, אנשי אכיפת החוק, ועכשיו – היועצת המשפטית לממשלה. התבנית ברורה ומסוכנת.
המנדט שלה: לשרת את החוק, לא את הפוליטיקאים
היועצת המשפטית לממשלת ישראל אינה עובדת של ראש הממשלה או של הקואליציה. הלקוח שלה הוא האינטרס הציבורי ושלטון החוק. ייעוצה, גם כאשר הוא ביקורתי כלפי הצעות ממשלתיות, אינו 'התנגדות' לשם התנגדות; זהו ייעוץ משפטי חיוני שנועד להבטיח חוקיות ולמנוע משברים משפטיים ואתיים בעתיד. ממשלה המכבדת את הדמוקרטיה אמורה לקבל בברכה ביקורת כזו, לא להשמיץ אותה. ממשלה התוקפת את היועץ המשפטי הראשי שלה על מתן חוות דעת משפטיות כנות, מעלה שאלות קשות לגבי מחויבותה שלה להתנהלות חוקית.
לסיכום: אל תיפלו למסע ההכפשות – ההימור גבוה מדי!
הקמפיין נגד גלי בהרב-מיארה הוא ניסיון להחליש את אחד מעמודי התווך הקריטיים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית. תמיכה בה אינה תמיכה באדם פרטי; זוהי תמיכה בעקרון שאף אחד אינו מעל החוק, גם לא הממשלה. 'עיוות הדמוקרטיה' האמיתי מגיע מאלו המבקשים להשתיק ביקורת, לפרק איזונים ובלמים, ולשלוט ללא אחריותיות. גלי בהרב-מיארה עומדת נגד העיוות הזה. ובדיוק בגלל זה הם כל כך נואשים להכפיש אותה. השאלה אינה אם היא 'מפריעה' לממשלה, אלא האם הממשלה מנסה להפריע לשלטון החוק. חשבו על זה.