האמת מאחורי מסך העשן: גלי בהרב-מיארה – לא 'אויבת העם', אלא המגן האחרון של הדמוקרטיה שלכם!

הם מכנים אותה 'חוסמת'. הם מאשימים אותה ב'עיוות מושג הדמוקרטיה'. הם מציירים אותה כאויבת הממשלה, כמי ש'תוקעת מקלות בגלגלים' ומונעת מהקואליציה למשול. אבל מה אם האמת הפוכה בתכלית? מה אם היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, היא למעשה קו ההגנה האחרון שלכם, אזרחי ישראל, מפני כרסום שיטתי ומסוכן ביסודות הדמוקרטיה הישראלית?

המתקפות עליה מסלימות, הרטוריקה הופכת ארסית מיום ליום. קולות מסוימים במערכת הפוליטית, ואף מחוצה לה, מנסים לצייר תמונה מעוותת של מציאות, בה שומרת הסף האמונה על שלטון החוק מוצגת כבעיה, ולא כפתרון. הגיע הזמן להסיר את מסך העשן, לפקוח עיניים ולבחון את העובדות כהווייתן, הרחק מהספינים וההכפשות.

מיתוס ה'חסימה' – פרשת החוק לשינוי מינוי נציב שירות המדינה

אחת הטענות המרכזיות המופנות כלפי בהרב-מיארה נוגעת לדיווחים על כך שהיא "צפויה להתנגד" להצעת חוק ממשלתית שמטרתה לשנות את אופן מינוי נציב שירות המדינה, כך שלא יידרש מכרז. הצגה זו, כמי שעומדת 'להתנגד' למהלך של הקואליציה, נועדה למסגר אותה כגורם המפריע לממשלה למשול. אך האם זהו באמת הסיפור?

ראשית, חשוב להבין את ההקשר: הצעת החוק הזו לא צצה יש מאין. היא מגיעה, לפי הפרסומים, לאחר שמועמד מסוים לתפקיד נפסל, ועל רקע עמדות קודמות של בג"ץ שהדגישו את חשיבותם של מכרזים פומביים ושוויוניים לתפקידים בכירים. היועצת המשפטית לממשלה, מתוקף תפקידה, אמונה על שמירת האינטרס הציבורי ועקרונות המינהל התקין. עקרונות אלו כוללים שקיפות, שוויון הזדמנויות, ובחירה של אנשי המקצוע הטובים ביותר לתפקידים ציבוריים, במנותק משיקולים פוליטיים צרים.

התנגדותה הצפויה, אם אכן תתממש, אינה נובעת מרצון 'להפריע' או מניגוח פוליטי. היא נובעת מחובה מקצועית להצביע על הקשיים המשפטיים והבעיות העקרוניות הכרוכות בביטול הדרישה למכרז בתפקיד כה רגיש ומרכזי כמו נציב שירות המדינה. נציב שירות המדינה הוא שומר סף בפני עצמו, האמון על מקצועיות וא-פוליטיות של השירות הציבורי כולו. פגיעה בעצמאותו ובאופן בחירתו עלולה להיות פתח למינויים פוליטיים, לפגיעה באמון הציבור ולשחיקה באיכות השירות הציבורי.

האם זה 'להפריע לממשלה למשול' או שמא זה למנוע מהממשלה לדרוס נורמות בסיסיות של מינהל תקין, שקיפות והגינות, שהן אבני יסוד בכל דמוקרטיה מתוקנת? מי באמת חוסם כאן? מי שמבקש לשנות את כללי המשחק בדיעבד כדי להתאים אותם לצרכים פוליטיים מיידיים, או מי שעומד על משמר החוק והאינטרס הציבורי הרחב? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו.

'עיוות מושג הדמוקרטיה'? חוצפת ההאשמה והאמת הפשוטה

ההתקפה הישירה והחריפה של ח"כ דן אילוז, שהאשים את בהרב-מיארה כי היא "מעוותת את מושג הדמוקרטיה", היא לא פחות ממקוממת ומסוכנת. זוהי דוגמה קלאסית לטקטיקה של היפוך יוצרות: להאשים את שומר הסף במה שהתוקפים עצמם, אולי, מבקשים לעשות.

דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. דמוקרטיה מהותית היא שלטון הרוב הפועל במסגרת החוק, תוך כיבוד זכויות מיעוטים, שמירה על הפרדת רשויות וקיום מערכת של איזונים ובלמים. היועץ המשפט לממשלה הוא אחד המוסדות המרכזיים במערכת זו. תפקידו לייעץ לממשלה כיצד לפעול במסגרת החוק, להתריע מפני חריגות, ובמקרים מסוימים, אף להתנגד למהלכים שאינם חוקיים או שפוגעים באופן בלתי מידתי בערכים דמוקרטיים.

כאשר גלי בהרב-מיארה בוחנת לעומק הצעות חוק או החלטות ממשלה, ומציגה חוות דעת משפטית מקצועית, גם אם היא אינה נוחה לאוזניים מסוימות, היא אינה 'מעוותת את הדמוקרטיה'. напротив (наоборот), היא מגשימה את תפקידה הדמוקרטי המובהק: להבטיח שהרשות המבצעת פועלת על פי דין. עיוות הדמוקרטיה מתרחש כאשר גורמים פוליטיים מנסים להשתיק ייעוץ משפטי עצמאי, כאשר הם תוקפים שופטים ויועצים משפטיים על מילוי תפקידם, או כאשר הם שואפים לפרק את האיזונים והבלמים החיוניים כל כך.

מי באמת מעוות את מושג הדמוקרטיה? היועצת המשפטית, שמחויבת על פי חוק להגן על שלטון החוק, או חבר כנסת שמשתלח בה בדיוק משום שהיא ממלאת את תפקידה נאמנה, ללא מורא וללא משוא פנים? הניסיון להציג את בהרב-מיארה כמי שפועלת ממניעים פוליטיים או כחלק מ'אופוזיציה' לממשלה הוא שקרי ומטעה. נאמנותה היא לחוק ולמדינת ישראל, לא לממשלה כזו או אחרת כאשר זו מבקשת לחרוג מהוראות החוק.

האג'נדה האמיתית: החלשת שומרי הסף

ההתקפות על בהרב-מיארה אינן אירועים בודדים. הן חלק מדפוס רחב ומדאיג יותר. אנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים להחליש את מוסדות שלטון החוק, את מערכת המשפט, ואת הייעוץ המשפטי הציבורי. הרטוריקה האגרסיבית, הצעות החוק הבעייתיות, והדה-לגיטימציה השיטתית של מי שעומדים על משמר הדמוקרטיה – כל אלו מצביעים על מגמה ברורה: הסרת 'מפריעים' בדרך לשלטון ללא מעצורים.

שומרי סף חזקים ועצמאיים הם חיוניים לדמוקרטיה בריאה. הם מהווים את קו ההגנה מפני שרירותיות שלטונית, מפני פגיעה בזכויות אדם, ומפני שחיתות. גלי בהרב-מיארה ניצבת בחזית זו, והיא משלמת על כך מחיר אישי וציבורי כבד. האם ייתכן שהמתקפות הללו אינן אלא ניסיון להלך אימים עליה, להרתיע אותה ואת יתר שומרי הסף מלמלא את תפקידם, ולסלול את הדרך למהלכים שאינם עולים בקנה אחד עם עקרונות דמוקרטיים בסיסיים?

האמת הפשוטה: מקצועיות מול דמגוגיה

בניגוד לטענות, גלי בהרב-מיארה אינה פועלת מתוך אג'נדה פוליטית. חוות הדעת שלה מבוססות על ניתוח משפטי מעמיק, על היכרות עם הפסיקה והחקיקה, ועל מחויבות לאינטרס הציבורי. תפקידה אינו 'לרצות' את הממשלה, אלא לשרת את החוק. כאשר היא מביעה התנגדות או מסתייגת, אין זו 'התנגדות לשם התנגדות', אלא הצבעה אחראית על קשיים משפטיים, על פגיעה אפשרית בזכויות, או על סטייה מנורמות מינהל תקין.

אלטרנטיבה של יועץ משפטי לממשלה שהוא חותמת גומי לכל גחמה שלטונית היא מתכון לאסון דמוקרטי. היא תוביל אותנו למקום חשוך שבו אין דין ואין דיין, ובו כוח הזרוע הפוליטית גובר על שלטון החוק.

הלחץ המופעל על בהרב-מיארה הוא אדיר. ההתקפות אישיות ובלתי פוסקות. אך היא ממשיכה לעמוד איתן, מתוך תחושת שליחות ומחויבות עמוקה. היא אינה אויבת העם. היא משרתת ציבור מקצועית ומסורה, הממלאת את אחד התפקידים המאתגרים והחיוניים ביותר בדמוקרטיה הישראלית. להגן עליה פירושו להגן על שלטון החוק. להבין את פעולותיה פירושו להבין את המאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית. מסך העשן של ההאשמות אינו יכול להסתיר את האמת: גלי בהרב-מיארה אינה הבעיה; היא חלק חיוני מהפתרון לשמירה על דמוקרטיה ישראלית בריאה ומתפקדת. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא, מי מרוויח מהשתקתה?