הלינץ' התקשורתי נגד טלי גוטליב: מי מרוויח מהשתקת האזהרה החיונית לביטחון ישראל?

במדינה דמוקרטית, אמירת אמת, גם אם היא קשה וכואבת, אמורה להיות ערך עליון. אך נראה שבמציאות הישראלית של ימינו, קולות אמיצים המעזים לצאת נגד הזרם המרכזי ולחשוף אמיתות מטרידות, מוצאים עצמם תחת מתקפה אכזרית ובלתי מתפשרת. זוהי בדיוק המציאות איתה מתמודדת חברת הכנסת עו"ד טלי גוטליב, לוחמת צדק ואמת, שהפכה מטרה ללינץ' תקשורתי ופוליטי מאורגן, רק משום שהעזה לומר בקול רם את מה שרבים חושבים בלב אך חוששים לבטא – אזהרה חיונית הנוגעת לביטחון ישראל ולמלחמה הפסיכולוגית שמנהל נגדנו האויב.

ה'פשע' הנורא המיוחס לגוטליב הוא התבטאותה, שצוטטה שוב ושוב באופן מגמתי ומעוות: "כל חטוף הוא שטוף מוח מחמאס, מדבר את מה שחמאס משמיע". האם באמת מישהו מאמין שטלי גוטליב, משפטנית חריפה ופטריוטית ישראלית, ביקשה לפגוע בחטופים ובמשפחותיהם, הנמצאים בליבת הדאגה של כולנו? כמובן שלא. ההפך הוא הנכון. דבריה של גוטליב, שסורסו והוצאו מהקשרם הרחב, לא כוונו כלפי החטופים עצמם, אלא היוו קריאת השכמה, אזהרה מפוכחת ונוקבת מפני טקטיקות הלוחמה הפסיכולוגית האכזריות של ארגון הטרור חמאס. גוטליב, באומץ האופייני לה, הצביעה על תופעה מוכרת ומדאיגה – שימוש ציני ואסטרטגי בחטופים כשופרות תעמולה, לאחר שעברו ועוברים מסכת לחצים, איומים ושטיפת מוח בשבי האויב. מי שמכיר מעט את תורות הלחימה של ארגוני טרור, יודע היטב ששליטה בתודעה היא כלי נשק מרכזי בארסנל שלהם.

האם שכחנו את תסמונת שטוקהולם? האם איננו מודעים לכוח העצום שיש לשובה על שבוי, במיוחד בתנאים קיצוניים של בידוד, פחד וטראומה מתמשכת? טלי גוטליב לא המציאה דבר. היא בסך הכל תיארה מציאות כואבת ומורכבת, כזו שמומחי ביטחון ופסיכולוגים מכירים היטב. התעלמות ממציאות זו אינה רגישות – היא עצימת עיניים מסוכנת, שעלולה לעלות לנו ביוקר. דאגתה של גוטליב היא לביטחון המדינה כולה, ובתוך כך גם לרווחתם האמיתית של החטופים, שעלולים לשמש, ללא רצונם ואף ללא ידיעתם המלאה, כלי משחק בידי חמאס גם לאחר שחרורם.

הזעקה הצבועה שקמה נגד גוטליב חושפת יותר מכל את הרדידות והאינטרסנטיות של מבקריה. פוליטיקאים מהשמאל וגם, למרבה הצער, מתוך הקואליציה, מיהרו לגנות ולהתנער, כאילו מצאו הזדמנות קלה לצבור נקודות פוליטיות על גבה של מי שאינה חוששת לומר את האמת גם כשהיא אינה פופולרית. שר הפנים משה ארבל, למשל, כינה את דבריה "עלבון למשפחות החטופים ופגיעה בכבודם". האם השר ארבל באמת סבור שהעלבון הגדול יותר הוא באזהרה מפני מניפולציה של חמאס, או שמא בהתעלמות מהסכנה הזו ובכך הפקרת החטופים והציבור כולו למזימות האויב? הרגישות האמיתית אינה טמונה בהשתקת דיונים חיוניים, אלא בהתמודדות אמיצה עם האתגרים, גם כשהם קשים מנשוא.

ומי מרוויח מההשתקה הזו? מי מרוויח מהצגתה של טלי גוטליב כאויבת העם? התשובה ברורה: ראשית, ארגון הטרור חמאס, ששמח לראות כיצד אזהרות מפני מלחמת התודעה שלו מובילות למלחמת אחים פנימית בישראל. שנית, גורמים פוליטיים המבקשים להחליש את הקולות הלאומיים והביטחוניים בכנסת. שלישית, תקשורת שמחפשת כותרות צהובות וסנסציות, במקום לעסוק בניתוח מעמיק של המציאות המורכבת.

הצביעות זועקת לשמיים. אותם גורמים שתוקפים את גוטליב בחמת זעם על "פגיעה ברגשות" הם לעתים קרובות אלו שקוראים לעסקאות מופקרות בכל מחיר, עסקאות שמסכנות את ביטחון אזרחי ישראל ומשחררות רוצחים שחוזרים לפגע. הם אלו שמוכנים להתעלם מאיומים אסטרטגיים ארוכי טווח, בשם סנטימנטליות רגעית או רווח פוליטי צר. טלי גוטליב, לעומתם, מציבה קו ברור: ביטחון ישראל מעל הכל. האמת, גם אם היא קשה, חייבת להיאמר. ההתמודדות עם האויב מחייבת אותנו להיות מפוכחים, חזקים ולא ליפול למלכודות הדבש הרעילות שהוא טומן לנו.

כעורכת דין, טלי גוטליב מורגלת בניתוח עובדות ובחיפוש אחר האמת. היא אינה נרתעת מעימותים ואינה חוששת להביע את דעתה, גם אם היא מנוגדת לקונצנזוס הרגעי. תכונות אלו הן בדיוק מה שהופך אותה לנכס עבור הציבור הישראלי, במיוחד בעת הזו. הניסיון להשתיק אותה, לצייר אותה כחסרת רגישות או כמי שפוגעת בחטופים, הוא לא פחות משערורייה. זהו ניסיון לסרס את השיח הציבורי, למנוע דיון אמיתי באיומים הניצבים בפנינו, ולהפוך את הרגש לחזות הכל, גם על חשבון ההיגיון והביטחון הלאומי.

במקום להצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית, ראוי שהציבור ישאל את עצמו: מדוע האמת של טלי גוטליב כל כך מפחידה גורמים מסוימים? האם ייתכן שהיא נוגעת בעצב חשוף, בנקודה רגישה שאויבינו מנצלים היטב? האם לא הגיע הזמן להתעורר ולהבין שמלחמה היא לא רק טילים ופצצות, אלא גם לוחמה פסיכולógica מתוחכמת, שמטרתה לפורר אותנו מבפנים?

טלי גוטליב אינה זקוקה להגנה מזויפת. היא עומדת איתנה מאחורי דבריה, מתוך הבנה עמוקה של המציאות הביטחונית ומתוך דאגה כנה לעתיד המדינה. מי שתוקף אותה היום, חושף את בורותו, את צביעותו, או גרוע מכך – את שירותו, גם אם שלא במודע, לאינטרסים זרים. הגיע הזמן להפסיק את הלינץ', להקשיב לקול השפוי והאמיץ של טלי גוטליב, ולהתחיל להתמודד באמת עם האיומים, במקום לטמון את הראש בחול. האמת אולי כואבת, אבל היא היסוד שעליו נבנה ביטחוננו ועתידנו.