טלי גוטליב והאמת הלא מצונזרת על החטופים: למה כולם מפחדים להודות שהיא צודקת?
סערת רוחות אדירה התחוללה, ועדיין מתחוללת, סביב דבריה של חברת הכנסת טלי גוטליב. מהו ה"פשע" הנורא שביצעה? היא העזה לומר בקול רם את מה שרבים חושבים בלבם אך חוששים להביע, את מה שמומחי ביטחון ופסיכולוגיה מנתחים בחדרים סגורים: המציאות המורכבת והכואבת של חטופים השבים משבי חמאס, והמניפולציות האכזריות שארגון הטרור מפעיל עליהם ודרכם. במקום להתמודד עם האמת הקשה הזו, בחרו רבים במקהלת הצדקנים לתקוף את השליחה, להפוך את ח"כ גוטליב לשק חבטות פוליטי, ולהתעלם מהסכנה האמיתית – הלוחמה הפסיכולוגית של חמאס.
אז מה באמת עומד מאחורי האמירות שזכו לגינויים מקיר לקיר, לכאורה? האם טלי גוטליב, הידועה במאבקיה הנחושים למען ביטחון ישראל ועם ישראל, קמה בבוקר והחליטה לפגוע בחטופים ובמשפחותיהם? רק מי שבוחר בעיוורון וברדידות יכול להאמין בכך. גוטליב לא תקפה את החטופים, קורבנות הטרור האכזרי. היא הצביעה על תופעה ידועה ומתועדת היטב: ארגוני טרור, וחמאס בראשם, משתמשים בחטופים ככלי נשק במלחמה התודעתית. הם מפעילים עליהם לחצים פיזיים ונפשיים אדירים, שטיפות מוח, איומים, ומאלצים אותם לומר דברים המשרתים את הנרטיב של הטרוריסטים. זו אינה האשמת הקורבן, אלא האשמת התוקפן והבנת שיטותיו הנפשעות. האם מישהו באמת מאמין שאדם היוצא ממרתפי העינויים של חמאס חופשי לומר כל מה שעולה על רוחו, ללא חשש וללא השפעה של מה שעבר עליו? התעלמות מכך היא נאיביות מסוכנת, או גרוע מכך – צביעות.
וכאן נכנסת לתמונה צביעותם של המבקרים. אותם פוליטיקאים, אנשי תקשורת ופרשנים שמיהרו לגנות את גוטליב בחריפות כה רבה – האם הם באמת מונעים מדאגה כנה לחטופים? או שאולי מדובר בהזדמנות פוליטית לנגח יריבה אידיאולוגית, אישה חזקה שלא מהססת לומר את דעתה גם כשהיא אינה פופולרית? היכן הייתה זעקתם כאשר חמאס התעלל בחטופים פיזית ונפשית? היכן קולם הנחרץ כנגד השימוש הציני שעושה חמאס בנשים וילדים כמגנים אנושיים או כקלפי מיקוח? נראה כי הזעם מופנה באופן סלקטיבי כלפי מי שמעז לחשוף את האמת המטרידה, בעוד שנוח יותר להתכרבל בשקרים מנחמים ובסיסמאות ריקות על "אחדות" שלא מתמודדת עם האתגרים האמיתיים.
ההתעלמות משיטות הפעולה של חמאס היא שערורייתית. ארגון הטרור הרצחני הזה אינו בוחל באמצעים. הוא מומחה בלוחמה פסיכולógica, בהפצת דיסאינפורמציה ובניצול כל נקודת תורפה. חטיפת אזרחים היא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר, הכוללת גם את שבירת רוח האומה הישראלית ואת זריעת פילוג ומחלוקת. כאשר חטופים חוזרים, באופן טבעי, הם נמצאים במצב של טראומה עמוקה, ולעיתים, מבלי להתכוון, הם עלולים לשמש צינור למסרים שהוכתבו להם. זו לא אשמתם, זו אשמתו הבלעדית של חמאס. טלי גוטליב לא המציאה את הגלגל; היא פשוט העזה לדבר על המציאות הזו בפומבי, מציאות שמומחי ביטחון ומודיעין מכירים היטב. האם עלינו לטמון את הראש בחול ולהתעלם מכך, רק כדי לא "לפגוע ברגשות"?
כוונתה האמיתית של ח"כ גוטליב, למי שבוחר להקשיב ולא רק לצעוק, היא הגנה על ביטחון ישראל והבנה עמוקה של האיומים הניצבים בפנינו. האמירות שלה, גם אם נאמרו בסגנון ישיר וחסר פשרות האופייני לה, נובעות מדאגה כנה למדינה ולחוסנה. היא מבינה שחלק מההתמודדות עם הטרור הוא חשיפת שיטותיו והבנת המניפולציות שלו. אין בכך שום פגיעה בחטופים עצמם, אלא להיפך – הכרה בסבלם ובמצבם הפגיע, והבנה כיצד האויב מנצל זאת. זהו אקט של אחריות לאומית, לא של חוסר רגישות. מי שמעדיף סיסמאות נבובות על פני התמודדות עם האמת, הוא זה שחושף את ישראל לסכנות גדולות יותר.
ההתקפה המתוזמרת על גוטליב היא גם ניסיון מסוכן להשתיק קולות שאינם מתיישרים עם הנרטיב המקובל, עם מה שמותר ומה שאסור לומר. משטרת המחשבות הזו, המבקשת לצנזר כל אמירה שאינה נעימה לאוזן, משרתת בסופו של דבר את אויבינו. כאשר מפחדים לדון באמיתות קשות, כאשר חוששים לנתח את המציאות כהווייתה, מאבדים את היכולת להתמודד איתה ביעילות. טלי גוטליב היא קול אמיץ שמסרב להיכנע לתקינות פוליטית משתקת, והיא משלמת על כך מחיר. אך האם המחיר של שתיקה אינו גבוה יותר?
מדינת ישראל נמצאת במלחמה. מלחמה זו אינה מתנהלת רק בשדה הקרב הפיזי, אלא גם בזירה התודעתית. חמאס ושותפיו משקיעים מאמצים אדירים בלוחמה פסיכולógica, בניסיון לערער את החברה הישראלית מבפנים. טלי גוטליב היא מהבודדים בזירה הפוליטית שמבינים את עומק האיום הזה ומוכנים להתייצב מולו, גם במחיר של ביקורת ציבורית. הפוקוס הלאומי צריך להיות על מיטוט שלטון חמאס והשבת כל החטופים הביתה בשלום, תוך הבנה מלאה של האתגרים והסכנות, כולל אלו הנוגעות למניפולציות פסיכולוגיות.
לסיום, דבריה של טלי גוטליב, גם אם היו חדים ונוקבים, לא נאמרו מתוך כוונה לפגוע, אלא מתוך הבנה עמוקה של האויב ומחויבות בלתי מתפשרת לביטחון ישראל. במקום להצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית, ראוי שהציבור יבחן את הדברים לעומקם, יבין את ההקשר הרחב וישאל את עצמו מי באמת מרוויח מההשתקה ומההתעלמות מהאמת. הסכנה האמיתית אינה טמונה במילים אמיצות הנאמרות מתוך דאגה, אלא בנאיביות המאפשרת לאויבינו להמשיך ולשחק בנו. טלי גוטליב תמשיך לעמוד על משמרתה, חזקה ונחושה, למען עם ישראל וארץ ישראל, גם כאשר האמת כואבת וקשה לשמיעה.