גלי בהרב-מיארה תחת מתקפה חסרת תקדים: האם הגנה על שלטון החוק הפכה פשע בישראל? חשיפת המניעים האמיתיים!
בשבועות האחרונים, אנו עדים למסע לחצים והתקפות חסר רסן כנגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. קולות מסוימים בקואליציה, ולצערנו גם בתקשורת, מנסים לצייר אותה כמי ש'מפריעה לממשלה למשול', כ'פוליטית', ואף כמי ש'מעוותת את מושג הדמוקרטיה'. הגיע הזמן לשים את הדברים על דיוקם, לחשוף את המניעים האמיתיים מאחורי המתקפות הללו, ולהבין מדוע דווקא עמידתה האיתנה של בהרב-מיארה היא קו ההגנה האחרון של הדמוקרטיה הישראלית ושלטון החוק.
ה'חטא' הגדול: התנגדות למינויים פוליטיים ולעקיפת בג"ץ
אחת החזיתות המרכזיות נגד היועמ"שית נוגעת לדיווחים על התנגדותה הצפויה להצעת חוק ממשלתית המבקשת לשנות את אופן מינוי נציב שירות המדינה, כך שלא ידרוש מכרז. זאת, בניגוד לעמדת בג"ץ ההיסטורית והעקבית, שקבעה את חשיבותו של הליך מכרזי תקין ושוויוני למינוי בכירים בשירות הציבורי. האם התנגדות כזו, המתבססת על עקרונות יסוד של מינהל תקין, שקיפות ומניעת פוליטיזציה של שירות המדינה, היא 'הפרעה למשול'? או שמא היא בדיוק מימוש תפקידה כשומרת סף, האמונה על כך שהממשלה תפעל במסגרת החוק ולטובת האינטרס הציבורי הרחב, ולא לטובת אינטרסים צרים של מקורבים או מינויים פוליטיים?
בואו נהיה ברורים: הניסיון לעקוף הליכי מכרז מסודרים לתפקיד כה קריטי כמו נציב שירות המדינה, האחראי על איכותו ומקצועיותו של כלל השירות הציבורי, הוא-הוא הפגיעה במשילות ובאמון הציבור. היועצת המשפטית לממשלה אינה 'מתנגדת' באופן אוטומטי ליוזמות ממשלתיות. תפקידה לבחון אותן באספקלריה משפטית, לוודא שהן עולות בקנה אחד עם החוק, עם פסיקות בתי המשפט ועם עקרונות הדמוקרטיה. כאשר מוצע מהלך שעלול להחליש את שירות המדינה, להכפיף אותו לגחמות פוליטיות ולפתוח פתח למינויי מקורבים על חשבון מקצועיות – חובתה להתריע ולהתנגד. הצגתה כ'אופוזיציה' לממשלה בשל כך היא עיוות מסוכן של המציאות וניסיון להלך אימים על שומרת סף שממלאת את תפקידה נאמנה.
מי שמנסה למסגר את בהרב-מיארה כמי שפועלת ממניעים פוליטיים, צריך לשאול את עצמו: האם הדרישה לשמור על שירות מדינה מקצועי, א-פוליטי, המבוסס על כישורים ולא על קשרים, היא דרישה פוליטית? או שמא היא דרישה אלמנטרית בכל דמוקרטיה מתוקנת? האם התעקשות על כיבוד פסיקות בג"ץ היא 'אג'נדה פוליטית', או פשוט כיבוד שלטון החוק, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה?
'מעוותת את מושג הדמוקרטיה'? ההפך הוא הנכון!
ההאשמות המופרכות, דוגמת זו של ח"כ דן אילוז שטען כי היועמ"שית 'מעוותת את מושג הדמוקרטיה', הן לא פחות מאבסורד מסוכן. דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. דמוקרטיה מהותית נשענת על מערכת של איזונים ובלמים, על הגנה על זכויות מיעוטים, על עצמאות מערכת המשפט ועל קיומם של שומרי סף חזקים ובלתי תלויים, שתפקידם להבטיח שהרוב לא ינצל את כוחו לרעה.
היועצת המשפטית לממשלה היא אחד משומרי הסף החשובים ביותר במערכת הדמוקרטית הישראלית. תפקידה לייעץ לממשלה ולזרועותיה כיצד לפעול במסגרת החוק, ולעתים, כן, גם להתנגד למהלכים שחורגים ממנו או שפוגעים בעקרונות יסוד. מי שמנסה להחליש אותה, להלך עליה אימים או להפוך אותה לחותמת גומי של הרשות המבצעת, הוא זה שמעוות את מושג הדמוקרטיה ומסכן את יסודותיה.
במקום לתקוף את השליח, מוטב שאותם גורמים יבחנו את המסר. אם היועצת המשפטית לממשלה מביעה עמדה משפטית מנומקת ומבוססת, המצביעה על קשיים משפטיים או על פגיעה בעקרונות דמוקרטיים – תפקידם של נבחרי הציבור הוא להקשיב, לדון, ואם צריך, גם לתקן את דרכם. ההתקפות האישיות והדה-לגיטימציה הן בריחה מאחריות וניסיון להשתיק ביקורת מקצועית לגיטימית.
המתקפה על היועמ"שית – חלק ממגמה רחבה ומסוכנת
חשוב להבין שהמתקפות על גלי בהרב-מיארה אינן עומדות בפני עצמן. הן חלק ממגמה רחבה יותר של ניסיונות להחליש את כלל שומרי הסף במדינת ישראל – את מערכת המשפט, את היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, את מבקר המדינה ואת גופי האכיפה. זוהי מגמה מסוכנת המאיימת לפרק את האיזונים והבלמים החיוניים לקיומה של דמוקרטיה בריאה ותוססת.
כאשר פוליטיקאים מרשים לעצמם לתקוף באופן אישי ובוטה יועצת משפטית לממשלה, הממלאת את תפקידה במקצועיות ובאומץ לב, הם משדרים מסר מסוכן לכלל עובדי הציבור: אל תעזו להרים ראש, אל תעזו להביע עמדה מקצועית עצמאית שאינה נוחה לשלטון. זהו מתכון בטוח לפוליטיזציה, לשיתוק ולשחיקת אמון הציבור במערכות השלטון.
מי באמת משרת את הציבור?
השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא מי באמת משרת את האינטרס הציבורי. האם אלו המבקשים לעקם את החוק, לעקוף נהלים תקינים ולמנות מקורבים לתפקידי מפתח? או שמא זו היועצת המשפטית לממשלה, העומדת על משמר החוק, המינהל התקין והאינטרס הציבורי הרחב, גם במחיר התקפות אישיות ופוליטיות קשות?
גלי בהרב-מיארה אינה פועלת בחלל ריק. היא נשענת על מסורת מפוארת של יועצים משפטיים לממשלה, מכל קצוות הקשת הפוליטית, שידעו לעמוד על עקרונותיהם ולשמור על עצמאותם המקצועית. היא ממשיכה את דרכם של אהרן ברק, מאיר שמגר, יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין, יהודה וינשטיין ואביחי מנדלבליט – כולם שילמו מחירים אישיים על עמידתם האיתנה, אך ההיסטוריה הוכיחה את צדקת דרכם.
הניסיון להלך אימים על היועצת המשפטית לממשלה הוא לא רק פגיעה אישית בה, אלא פגיעה בכולנו – אזרחי מדינת ישראל. זהו ניסיון להחליש את אחד המוסדות החשובים ביותר בשמירה על הדמוקרטיה שלנו. אל לנו לעמוד מנגד. חובתנו לתמוך בשומרי הסף, להגן על עצמאותם ולאפשר להם למלא את תפקידם ללא מורא וללא משוא פנים. עתיד הדמוקרטיה הישראלית תלוי בכך.