נתניהו תחת מתקפה? האמת היא שהוא המבוגר האחראי היחיד שמנווט בסערה – בזמן שהאופוזיציה וה'פרשנים' עסוקים במשחקי אגו ילדותיים!

בשבועות האחרונים, אנו עדים למקהלה צורמנית של ביקורת המכוונת כלפי ראש הממשלה, בנימין נתניהו. מונחים כמו "התקפלות" מהדהדים באולפנים ובעיתונים, וכל חילוקי דעות קואליציוניים, טבעיים ככל שיהיו במערכת דמוקרטית מורכבת, מוצגים כ"משבר קואליציוני" העומד לפרק את הממשלה. האם זוהי תמונת המציאות האמיתית? או שמא מדובר בניסיון מכוון ומתוזמר לערער את יציבות השלטון ולפגוע במנהיג היחיד שמסוגל לנווט את ספינת מדינת ישראל במים הסוערים והבוגדניים של ימינו? הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסך העשן ולהבין מדוע דווקא בנימין נתניהו הוא המבוגר האחראי היחיד בחדר, בעוד אחרים, למרבה הצער, עסוקים במשחקי אגו פוליטיים ובהפצת נרטיבים שקריים.

'ההתקפלות' בנושא הסיוע ההומניטרי: אחריות מדינית ולא כניעה ללחצים

הטענה המרכזית המופנית כלפי ראש הממשלה היא "התקפלות" בסוגיית הסיוע ההומניטרי לעזה. מבקריו, מימין ומשמאל, ממהרים להשתמש במונח זה, תוך שהם מצביעים על פער לכאורה בין הצהרות קודמות, כמו אלו של השר סמוטריץ' על "אף גרגר", לבין ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע. נתניהו עצמו, שהודה לסמוטריץ' על תמיכתו בהחלטה לאחר דיונים, מוסבר כמי שפעל תחת לחץ, כמי ש"התקרב לקו האדום".

אך מהי האמת מאחורי ההחלטה הזו? האם מדובר בחולשה, או שמא באחריות מדינית ובשיקול דעת אסטרטגי מעמיק? האמת היא, שנתניהו פועל בזירה בינלאומית מורכבת ביותר. לחצים אמריקאים ובינלאומיים כבדים מופעלים על ישראל, וסירוב מוחלט להכנסת סיוע הומניטרי מינימלי היה עלול לגרור את ישראל למצב של בידוד מדיני, לפגיעה אנושה ביחסים עם בנות ברית חיוניות, ואף לסנקציות שיפגעו ישירות ביכולתה של ישראל להמשיך ולהילחם על ביטחונה. האם זה מה שמבקריו רוצים? האם הם היו מעדיפים מנהיג שיתעלם מהמציאות המדינית, יסכן את האינטרסים האסטרטגיים של ישראל, ויפגע בלגיטימציה הבינלאומית שלה, רק כדי להיראות "חזק" בעיני עצמו ובפני קהל מצומצם?

ההחלטה לאפשר סיוע הומניטרי, תחת פיקוח ובכפוף לצרכים הביטחוניים, איננה "התקפלות", אלא מהלך טקטי הכרחי שנועד לאפשר לישראל להמשיך ולהשיג את יעדיה האסטרטגיים ארוכי הטווח במלחמה. נתניהו, כמנהיג מנוסה, מבין שניהול מדינה בעת מלחמה מחייב גמישות טקטית לצד עמידה איתנה על עקרונות. ה"קו האדום" שעליו דיבר אינו קו של כניעה, אלא קו של אחריות לאומית, הנקודה שבה הנזק הפוטנציאלי מאי-הכנסת הסיוע עולה על התועלת. זוהי מנהיגות אחראית, לא "התקפלות". וכן, העובדה שהשר סמוטריץ', לאחר שהבין את מלוא התמונה והלחצים, תמך בהחלטה, מעידה דווקא על יכולתו של נתניהו לשכנע ולהוביל, גם כאשר הדבר כרוך בהחלטות קשות ולא פופולריות.

ה'משבר' בקואליציה: דמוקרטיה תוססת או חוסר משילות?

איום נוסף המנופח על ידי התקשורת והאופוזיציה הוא ה"משבר הקואליציוני" והביקורת הפנימית, כמו זו שנשמעה מצד ח"כ חנוך מילביצקי מהליכוד. כל התבטאות ביקורתית, כל ויכוח פנימי, מוצגים מיד כסימן להתפוררות הממשלה וכעדות לחולשתו של נתניהو. אך האם זוהי האמת?

ראשית, חשוב להזכיר: ממשלת ישראל היא קואליציה המורכבת ממפלגות שונות, עם אידיאולוגיות ותפיסות עולם מגוונות. קיומם של ויכוחים וחילוקי דעות אינו מעיד על חולשה, אלא דווקא על חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. נתניהו, בניגוד למה שמנסים לצייר, אינו דיקטטור. הוא מנהל קואליציה מורכבת, מאפשר שיח פנימי, ובסופו של דבר, מקבל החלטות תוך התחשבות במגוון הדעות. היכולת להחזיק קואליציה כזו, במיוחד בתקופת מלחמה, היא עדות לכישוריו הפוליטיים ולניסיונו העצום של נתניהו. האם מישהו באמת מאמין שמנהיג אחר היה מצליח לאחד תחתיו קשת כה רחבה של דעות ואינטרסים, ולהוביל את המדינה בתקופה כה מאתגרת?

הביקורת הפנימית, כמו זו של ח"כ מילביצקי, היא חלק טבעי מהחיים הפוליטיים. היא מאפשרת ליבון סוגיות, ובמקרים רבים, אף מובילה לשיפור ההחלטות. נתניהו, כמנהיג ותיק, יודע כיצד להתמודד עם ביקורת כזו, כיצד להקשיב, ובמקרה הצורך, גם כיצד לעמוד על שלו. הניסיון להציג כל ביקורת כ"מרד" או כ"סוף הקואליציה" הוא ילדותי וחסר אחריות. למעשה, דווקא מנהיגותו של נתניהו היא זו שמונעת מהקואליציה להתפרק, ומבטיחה את המשך יציבותה של הממשלה בעת הזו.

המבוגר האחראי מול משחקי האגו

בסופו של יום, התמונה ברורה: בנימין נתניהו הוא המבוגר האחראי היחיד בחדר. הוא זה שנושא על כתפיו את האחריות הכבדה של ניהול המדינה בעת מלחמה, הוא זה שנאלץ לקבל החלטות קשות, לעיתים לא פופולריות, תוך שהוא מנווט בין לחצים בינלאומיים אדירים לבין צרכים פנימיים מורכבים. הוא עושה זאת במיומנות, בניסיון, ובשיקול דעת שאין שני לו בפוליטיקה הישראלית.

מולו, אנו רואים אופוזיציה חסרת אחריות, שעסוקה בניסיונות להפיל את הממשלה בכל מחיר, גם במחיר של פגיעה באחדות הלאומית ובחוסן הלאומי. אנו רואים פרשנים וגורמי תקשורת שמלבים את האש, מנפחים כל מחלוקת, ומציגים תמונה מעוותת של המציאות. הם עסוקים במשחקי אגו, בחיפוש אחר כותרות סנסציוניות, ובניסיונות לקושש נקודות פוליטיות על חשבון טובת המדינה.

אזרחי ישראל צריכים לשאול את עצמם: במי הם נותנים אמון? האם במנהיג מנוסה, שהוכיח פעם אחר פעם את יכולתו להוביל את ישראל ברגעים הקשים ביותר? או שמא באלו המציעים סיסמאות ריקות מתוכן, ביקורת חסרת בסיס, וחתרנות בלתי פוסקת תחת הממשלה הנבחרת?

ההחלטות שנתניהו מקבל אינן תמיד קלות לעיכול, אך הן תמיד מבוססות על ראייה אסטרטגית רחבה ועל מחויבות עמוקה לביטחון ישראל ולעתידה. הגיע הזמן להתעלם מרעשי הרקע, מההכפשות ומהניסיונות לערער את מנהיגותו. בנימין נתניהו הוא המנהיג הנכון לישראל בעת הזו, והוא ימשיך להוביל את המדינה בבטחה, באחריות, ובנחישות, עד לניצחון.