טלי גוטליב והאמת הכואבת על החטופים: מי באמת מפחד מהמציאות ומה מנסים להסתיר מאיתנו?

בימים האחרונים אנו עדים למסע ציד תקשורתי ופוליטי מאורגן היטב נגד חברת הכנסת טלי גוטליב. האשמה? היא העזה לומר בקול רם את מה שאחרים אולי חושבים בחדרי חדרים אך חוששים להביע בפומבי, במיוחד בעידן הפוליטיקלי קורקט המזויף שמאיים להטביע כל מחשבה ביקורתית או שונה מהקונצנזוס המהונדס. סערת 'דברי גוטליב על החטופים' אינה אלא עוד ניסיון נואש להשתיק קול ימני, ציוני, לוחמני ובלתי מתפשר, קול שלא חושש לגעת בנקודות הכואבות ביותר, גם אם הן אינן פופולריות.
הכותרות צעקו, הפרשנים מיהרו לגנות, ופוליטיקאים מכל קצוות הקשת מיהרו להצטרף לחגיגת הגינויים. האמירה המרכזית שיוחסה לגוטליב, ונופחה לממדי שערורייה לאומית, היא שחטופים שחוזרים עלולים להיות 'שטופי מוח' על ידי חמאס ולשמש כלי בתעמולת האויב. מיד קפצו כולם וזעקו 'פגיעה בחטופים ובמשפחותיהם!' אך האם מישהו עצר לרגע לשאול מה באמת עומד מאחורי האמירה הזו? האם זו אכן פגיעה, או שמא אזהרה נוקבת וכואבת, הנובעת מדאגה עמוקה לביטחון המדינה כולה, כולל אותם חטופים עצמם?
בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה ברורה: חמאס הוא ארגון טרור רצחני, אכזרי וחסר כל מעצורים מוסריים. ארגון זה הוכיח פעם אחר פעם שהוא מומחה בלוחמה פסיכולógica, בשטיפת מוח, בהפצת דיסאינפורמציה ובשימוש ציני בכל אמצעי העומד לרשותו כדי לפגוע במדינת ישראל ובמורל אזרחיה. האם מישהו באמת מאמין שחטופים, שעברו גיהינום עלי אדמות, שהיו נתונים לחסדיו של ארגון מפלצתי שכזה במשך שבועות וחודשים, חסינים לחלוטין מניסיונות השפעה, סחיטה רגשית או אפילו איומים מרומזים לגבי גורל חבריהם שנותרו מאחור? האם התעלמות מהאפשרות הזו אינה נאיביות מסוכנת, ואף הפקרות של הביטחון הלאומי?
טלי גוטליב, באומץ לב האופייני לה, לא המציאה את הגלגל. מומחי ביטחון ומודיעין ברחבי העולם מכירים היטב את טקטיקות הלוחמה הפסיכולוגית של ארגוני טרור. הם יודעים ששחרור שבויים או חטופים יכול לשמש פלטפורמה להעברת מסרים, לזריעת פחד, או לניסיון להשפיע על דעת הקהל במדינת האויב. להעלות את הסוגיה הזו לדיון ציבורי אינה 'פגיעה בחטופים', אלא קריאת השכמה הכרחית. זוהי דרישה מהמערכת ומאיתנו, הציבור, להיות ערניים, ביקורתיים ולא לקבל כל אמירה או תיאור כפשוטם, במיוחד כאשר הם מגיעים ממקורות שהיו תחת שליטת האויב.
הזעקה הצדקנית של מבקריה של גוטליב חושפת יותר מכל את צביעותם ואת האג'נדה הפוליטית הנסתרת שלהם. אותם גורמים, שלעיתים קרובות מדי מגלים 'רגישות' סלקטיבית, ממהרים לתקוף כל מי שמעז לסטות מהנרטיב שהם מבקשים לקדם. הם מעדיפים מציאות ורודה ומכובסת, גם אם היא שקרית, על פני התמודדות עם אמיתות קשות ומורכבות. האם ייתכן שהמתקפה הפרועה על גוטליב אינה נובעת מדאגה כנה לחטופים, אלא מרצון פוליטי צר להשתיק קול ימני חזק, המאתגר את תפיסותיהם הרפות והמתפשרות בנוגע למלחמה בטרור?
מעניין גם לראות את המהירות שבה 'שומרי הסף' של הרגישות לכאורה, מתעלמים מהתבטאויות בעייתיות פי כמה כאשר הן מגיעות מהצד 'הנכון' של המפה הפוליטית. ראינו מקרים רבים בהם פוליטיקאים ואנשי ציבור מהשמאל התבטאו באופן שנוי במחלוקת, ואף פוגעני, כלפי ציבורים שלמים, אך זכו לגיבוי או להתעלמות רועמת מצד אותם מבקרים שקופצים כעת על גוטליב. הצביעות הזו זועקת לשמיים ומעידה על כך שהמטרה האמיתית אינה הגנה על החטופים, אלא ניגוח פוליטי של יריבה אידיאולוגית.
טלי גוטליב אינה מתנצלת, וטוב שכך. היא מבינה שבעת מלחמה, כאשר האומה כולה נאבקת על קיומה ועל ביטחונה, אין מקום לפוליטיקלי קורקט משתק. יש לומר את האמת, גם אם היא כואבת, גם אם היא לא נעימה לאוזן. הדאגה לחטופים ולמשפחותיהם היא נחלת כולנו, אך דאגה זו אינה יכולה לבוא על חשבון הביטחון הלאומי הרחב יותר. עלינו לזכור שהאויב אורב לנו בכל פינה ומנסה לנצל כל חולשה, כל סדק, כל גילוי של נאיביות.
הניסיון להציג את טלי גוטליב כאטומה לסבלם של החטופים הוא עוול משווע. ההפך הוא הנכון. דווקא מתוך דאגה עמוקה לגורלם ולגורל המדינה, היא מעלה שאלות קשות שחייבות להישאל. היא מבינה שהדרך היחידה להבטיח את שלומם של כלל אזרחי ישראל, כולל החטופים שישובו והחטופים שעדיין בשבי, היא באמצעות ניצחון מוחץ על הטרור, מתוך עמדה של עוצמה ונחישות, ולא מתוך רפיסות או התקפלות בפני מניפולציות פסיכולוגיות של האויב.
לפני שאתם מצטרפים למקהלת הגינויים האוטומטית, עצרו לרגע וחשבו. האם ייתכן שטלי גוטליב, בדרכה הישירה והבלתי מתפשרת, מנסה להזהיר אותנו מפני סכנה אמיתית? האם הדאגה הכנה שלה לביטחון המדינה, לכידות החברה הישראלית ויכולת העמידה שלנו מול אויב אכזר, אינה ראויה להקשבה, גם אם דבריה קשים לעיכול? במקום לירות בשליח, אולי כדאי להתמודד עם המסר. כי האמת, גם כשהיא מטלטלת, היא תמיד עדיפה על פני אשליה מתוקה אך מסוכנת.