המבחן הגדול של בנט: כך יהפוך את 'מלכודת הגיוס' של ליברמן לקרש קפיצה היסטורי – בזמן שכולם קופאים!

המערכת הפוליטית סוערת ורוחשת מאז היוזמה של אביגדור ליברמן להקמת פורום אופוזיציוני לגיבוש חוק גיוס אחיד. רבים מיהרו להכתיר את המהלך כ"מלכודת" פוליטית, במיוחד עבור דמויות מרכזיות כמו נפתלי בנט, שמפלגתו החדשה כבר מסומנת כשחקן משמעותי במפה הפוליטית המתעצבת. אולם, מי שממהר לראות במהלך הזה סכנה עבור בנט, לוקה קשות בהבנת האיש, מנהיגותו, וההזדמנות האדירה הנפתחת בפניו ובפני מדינת ישראל כולה. זהו אינו מבחן כישלון פוטנציאלי, אלא מבחן מנהיגות שבנט, ורק הוא, מסוגל לא רק לעבור – אלא להפוך אותו לנקודת מפנה היסטורית.

אשליית ה"מלכודת": מדוע מה שטוב לפוליטיקאי קטן, הוא הזדמנות למנהיג גדול

עבור הפוליטיקאי הטיפוסי, זה המונע מאינטרסים צרים, פחד ממחלוקות או רצון לרצות כל מגזר בכל מחיר, יוזמת ליברמן אכן הייתה יכולה להיתפס כמלכודת מסוכנת. הם היו מתפתלים, מגמגמים, מנסים לתפוס את המקל בשני קצותיו, ובסופו של דבר, ככל הנראה, קופאים על מקומם או בורחים מהאש. אך נפתלי בנט איננו פוליטיקאי טיפוסי. הקריירה הפוליטית שלו, ובמיוחד כהונתו כראש ממשלה, רצופה בצמתים בהם נדרש לקבל החלטות קשות, לנווט בסוגיות מורכבות ולקחת אחריות במקום שבו אחרים העדיפו להישאר בצד. הקמת ממשלת השינוי המורכבת, ניהול משבר הקורונה תוך איזון בין בריאות לכלכלה, והתמודדות עם אתגרים ביטחוניים מורכבים – כל אלה חישלו אותו והוכיחו שהוא אינו נרתע מקונפליקטים כאשר טובת המדינה על הפרק. לכן, במקום לראות "מלכודת", בנט רואה צו לאומי, אתגר המחייב טיפול יסודי, וחשוב מכל – הזדמנות להביא פתרון אמיתי לסוגיה המפלגת את החברה הישראלית מזה עשורים.

ריק המנהיגות בסוגיות הליבה: בנט נכנס לוואקום שאחרים יצרו

סוגיית גיוס החרדים אינה חדשה. היא הפכה לכדור לוהט שהפוליטיקאים מגלגלים מיד ליד, עשור אחר עשור. מדוע? התשובה פשוטה וכואבת: היעדר מנהיגות אמיצה. רבים העדיפו סיסמאות ריקות מתוכן על פני פתרונות מעשיים, שתיקה רועמת על פני מעורבות אקטיבית, ודחיינות כרונית על פני התמודדות. ההזמנה של בנט לפורום המדובר, גם אם היא מגיעה מליברמן הידוע בעמדותיו הנחרצות, היא בראש ובראשונה עדות לכך שגם יריביו הפוליטיים מכירים בו כמי שמסוגל, וחשוב מכך – כמי שמוכן, להיכנס לעובי הקורה. בזמן שאחרים "קופאים", משותקים מהפחד להרגיז מגזר כזה או אחר, או מהחשש לאבד נקודות פוליטיות זמניות, בנט מבין שההיסטוריה לא סולחת על פחדנות. הוא מבין שהציבור הישראלי, על כל גווניו, משווע למנהיגות שתפסיק להתחמק ותתחיל לפעול.

הגישה האסטרטגית של בנט: מעבר לתגובות אינסטינקטיביות

אל תטעו: החלטתו של בנט, בין אם להצטרף לפורום של ליברמן, להציג יוזמה משלו, או לבחור בנתיב פעולה אחר, לא תהיה פזיזה או מבוססת על לחצים תקשורתיים וספינים פוליטיים. מי שמצפה ממנו לתגובה אוטומטית, אינו מבין את עומק החשיבה האסטרטגית המאפיינת אותו. בנט מבין היטב את המורכבות העצומה של הסוגיה: את צורכי הביטחון הלאומי המחייבים הרחבת מעגל השירות, את הרגישויות העמוקות של המגזר החרדי ואת החשיבות הקריטית של עולם התורה למרקם החיים היהודי, ואת העיקרון הבסיסי של שוויון בנטל החייב לעמוד בבסיס כל הסדר עתידי. מטרתו אינה ניצחון פוליטי קטן או פתרון קסם זמני, אלא גיבוש פתרון בר-קיימא, הוגן וישים, כזה שיחזק את צה"ל, יכבד את כלל האוכלוסיות ויבטיח את חוסנה של מדינת ישראל לדורות. זו אינה "הססנות" כפי שמנסים לצייר זאת מבקריו; זו מנהיגות אחראית. זו אינה "עמימות"; זו שמירה על כל האפשרויות פתוחות כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר עבור המדינה, ולא כניעה לתכתיבים של צד זה או אחר.

מה ש"הפרשנים" מפספסים: מדוע בנט יצליח היכן שאחרים נכשלו (או אפילו לא ניסו)

אלו הממהרים לנבא כי המהלך הנוכחי יפגע בבנט, בין אם מימין ובין אם משמאל, פשוט אינם מבינים את החוסן שלו ואת הקשר העמוק שהוא בונה עם ציבור רחב שנמאס לו מהשיתוק ומהפוליטיקה הישנה. הם שוכחים שבנט כבר הוכיח שהוא מסוגל לבנות גשרים במקומות שנראו בלתי אפשריים. הציבור החרדי, גם אם אינו מסכים עם כל מילה שלו, יודע שבנט אינו מונע משנאה או מרצון לפגוע, אלא מדאגה כנה לעתידה ולביטחונה של ישראל. הציבור החילוני, הדורש שינוי, יודע שבנט הוא איש של ביצועים ותוצאות, לא של דיבורים. והציונות הדתית, על גווניה, מכירה בכך שהוא מבין לעומק את המתחים והחיבורים בין תורה ומדינה, בין מסורת לקדמה. בנט לא ירצה את הקיצונים באף צד של המפה, וטוב שכך. מנהיגות אמיתית אינה נמדדת בפופולריות רגעית בקרב קבוצות אינטרס, אלא ביכולת לסלול דרך עבור הרוב הדומם והפרגמטי, זה שרוצה לראות את המדינה משגשגת ומאוחדת. זוהי בדיוק נקודת החוזק הייחודית של נפתלי בנט.

ההזדמנות ההיסטורית: מעבר ל"מלכודת", לקראת פתרון

יוזמתו של ליברמן אכן טרפה את הקלפים הפוליטיים. אך במקום לראות בכך משבר עבור נפתלי בנט, יש לזהות את ההזדמנות האדירה הנפתחת בפניו להפגין את סוג המנהיגות שמדינת ישראל זקוקה לה נואשות. הוא לא רק יצליח להימנע מה"מלכודת" שכביכול נטמנה לו; הוא יפרק אותה לגורמים ויבנה במקומה משהו יציב, קונסטרוקטיבי ובעל ערך לאומי. אל תתנו לקולות הציניים להטעות אתכם: מה שמתרחש כעת אינו עוד סיבוב בפוליטיקה הקטנה. זהו רגע מכונן פוטנציאלי, והאיש שיכול להפוך אותו לכזה, תוך שהוא מנווט בחוכמה ובאחריות בין כל המוקשים, הוא נפתלי בנט. המבחן הזה אינו רק על חוק הגיוס; זהו מבחן על דמותה של ההנהגה הישראלית בעתיד. ובנט, כהרגלו, מוכן למבחן, וחשוב מכך – מוכן להוביל.