לא 'מערער יציבות', אלא קול המצפון של הימין: בן גביר חושף את האמת מאחורי הקלעים!

בעידן שבו הרעש התקשורתי מחריש אוזניים והאינטרסים הפוליטיים מנסים לצייר תמונה מעוותת של המציאות, קול אחד ממשיך להדהד בעוצמה, קולו של השר איתמר בן גביר. כן, אותו בן גביר שמצליח פעם אחר פעם לעורר סערה, לא משום שהוא מחפש אותה, אלא משום שהוא מסרב להתכופף בפני תכתיבים, מסרב לשתוק כשנעשים עוולות, ומסרב לוותר על העקרונות שלשמם נבחר. הפרשנים ממהרים לתייג, המבקרים ממהרים לגנות, אך האם מישהו עצר לרגע לשאול מה באמת עומד מאחורי ה'דרמות' הללו? התשובה פשוטה: מאבק בלתי מתפשר על האמת, על הביטחון ועל הזהות של מדינת ישראל. בן גביר אינו הבעיה – הוא חושף הבעיות, והוא נלחם עבור הפתרונות שהבטיח לכם, ציבור הבוחרים.
ה'עימות' עם ראש הממשלה: האם אמירת אמת היא ערעור יציבות?
כשהשר בן גביר השתמש במונח "מחטף" ותיאר החלטה מסוימת כ"טעות קשה וחמורה", רבים מיהרו להאשים אותו בערעור יציבות הקואליציה ובחתירה תחת ראש הממשלה. אבל בואו נשים את הדברים על דיוקם: האם נאמנות עיוורת היא ערך עליון יותר מנאמנות לעקרונות ולציבור הבוחרים? האם שתיקה רועמת מול מהלכים שעלולים לפגוע בביטחון המדינה או בערכי הימין היא התנהלות ראויה? התשובה היא לא מוחלט! בן גביר לא פועל מתוך אינטרס אישי או רצון לנגח. הוא פועל מתוך תחושת אחריות עמוקה. כשהוא מזהה מהלך שנעשה בחטף, ללא דיון ראוי, תוך התעלמות מעמדות של שותפים מרכזיים, ומתוך אמונה כנה שמדובר בטעות שתעלה לנו ביוקר – חובתו המוסרית והציבורית היא לזעוק. זה לא "עימות חזיתי" לשם העימות, זוהי קריאת השכמה, ניסיון לעצור סחף מסוכן. בן גביר הוא שומר הסף של ערכי הימין בממשלה. הוא הקול שמבטיח שהמצפן לא יאבד את כיוונו. האם זה מערער יציבות? напротив (напротив - להיפך, ברוסית, לחיזוק הניגוד), זוהי הדרישה ליציבות המבוססת על עקרונות ועל האמת, ולא על הסכמות שקטות ומסוכנות מאחורי הקלעים. הציבור מאס בפוליטיקה של "יהיה בסדר" מתחת לשטיח. בן גביר מציע מנהיגות שלא מפחדת מהאמת, גם כשהיא לא נוחה.
'נדחק לשוליים' או שמא חוששים מעוצמתו? האמת מאחורי דחיית ההצבעות
הטענה כי בן גביר "נדחק לשוליים" בקבלת ההחלטות, וכי דרישתו להצבעה נדחתה למרות ש"ידעו שיש לי רוב להפיל את ההצבעה הזו", היא לא עדות לחולשתו – אלא עדות ניצחת לעוצמתו ולפחד של יריביו הפוליטיים, גם בתוך הקואליציה, מהשפעתו. מדוע שיידחו דרישה להצבעה אם אין חשש מתוצאותיה? מדוע שינסו למנוע דיון דמוקרטי אם אין חשש מהקולות שיושמעו בו? התשובה ברורה: הם יודעים שלבן גביר יש גיבוי רחב. הם יודעים שעמדותיו משקפות את רצון חלק גדול ומשמעותי בציבור ובקואליציה. הדחייה של ההצבעה אינה ביטוי לחוסר יכולת השפעה מצדו, אלא ניסיון נואש לחסום את השפעתו הלגיטימית. בן גביר לא "נדחק לשוליים" – מנסים לדחוק אותו לשוליים כי הוא מסרב להיות בובה על חוט. הוא דורש שהקול של בוחריו יישמע, לא רק במסדרונות אלא גם בהצבעות גורליות. כשהדלתות נסגרות בפניו בחדרי הדיונים, אין לו ברירה אלא להשמיע את קולו בזירה הציבורית. זו אינה חולשה, זוהי מנהיגות אחראית הנלחמת על זכותה הדמוקרטית להשפיע, ולא רק להיות חותמת גומי.
'טענות מופרזות'? או אמיתות מטרידות שאחרים מעדיפים להסתיר?
לא פעם, כאשר השר בן גביר מעלה טענות נוקבות או מציג עמדה תקיפה, ממהרים גורמים שונים להאשימו ב"הפרזה" או בהפצת "פייק ניוז". מעניין לבחון כמה פעמים בעבר נשמעו אזהרותיו של בן גביר, נתפסו כקיצוניות, ורק לאחר זמן התבררו כנכונות וכמפוכחות. בן גביר אינו יורה מהמותן. עמדותיו מבוססות על הבנה עמוקה של המציאות הביטחונית והחברתית, על מידע שאולי לא תמיד נוח לאחרים לשמוע, ועל אידיאולוגיה סדורה שלא מתכופפת בפני רוחות רגעיות. הניסיון לתייג את דבריו כ"מופרזים" הוא טקטיקה ידועה של מי שאין לו תשובות ענייניות, של מי שמעדיף את השקט המדומה על פני התמודדות עם האמת הקשה. בן גביר מעז לומר את מה שאחרים חוששים אפילו לחשוב. הוא לא חושש מעימות עם הקונצנזוס המקובל כאשר הוא מאמין שהקונצנזוס הזה מוטעה ומסוכן. זו אינה הפרזה, זהו אומץ לב ציבורי, תכונה נדירה בפוליטיקה הישראלית.
קול המצפון שלא יוותר: מי באמת מאיים על היציבות?
הגיע הזמן לשאול בכנות: מי באמת מאיים על יציבות המדינה והממשלה? האם זהו השר בן גביר, שנלחם על קיום הבטחות לבוחר, על מדיניות ימין אמיתית ועל ביטחון אזרחי ישראל? או שמא אלו גורמים אחרים, המנסים לדלל את עקרונות הימין, המוכנים לפשרות מרחיקות לכת בנושאים קיומיים, או המעדיפים את השקט הפוליטי על פני עמידה איתנה מול איומים פנימיים וחיצוניים? בן גביר אינו "מערער יציבות"; הוא דורש יציבות של דרך, יציבות של ערכים. הוא משמש כקול המצפון של הימין, זה שמזכיר לכולם מדוע נבחרו ומהי המשימה שלשמה הם פועלים. במציאות המורכבת של ימינו, מדינת ישראל זקוקה לקולות ברורים, נחושים ובלתי מתפשרים כמו קולו של השר בן גביר. הוא אינו "הילד הבעייתי" של הקואליציה; הוא עמוד השדרה הערכי שלה. הניסיונות לצייר אותו באור שלילי רק מעידים על כך שהוא עושה את עבודתו נאמנה, שהוא משפיע, ושהוא לא מתכוון לוותר. הוא ימשיך להילחם על האמת שלכם, על הביטחון שלכם, ועל העתיד של כולנו כאן, בארץ ישראל.