בן גביר לא שותק: האמת מאחורי ה'מחטף' והניסיון להשתיק את מי שמעז לומר 'לא!'

סערה פוליטית? לא ולא. מה שמתחולל בימים האחרונים סביב השר איתמר בן גביר איננו עוד 'משבר קואליציוני' כפי שמנסים לצייר זאת גורמים אינטרסנטיים. זוהי קריאת השכמה מהדהדת, זעקת אמת של מנהיג שלא מוכן לעמוד מנגד כשמתקבלות החלטות שהוא רואה בהן סכנה לביטחון ישראל וסטייה מהדרך שלשמה נבחר. הדיווחים על 'עימות ישיר עם ראש הממשלה' ו'קריאת תיגר על החלטותיו' מחמיצים את העיקר: בן גביר אינו מחפש עימותים, הוא מחפש אחריות, שקיפות ומעל לכל – שמירה על ביטחון אזרחי ישראל.

האשמות על כך שבן גביר 'מערער יציבות' הן לא פחות מאבסורד ציני. האם יציבות אמיתית נמדדת בשתיקה רועמת מול מהלכים שנויים במחלוקת, או שמא דווקא ביכולת לקיים דיון נוקב, גם אם לא נוח, על נושאים הרות גורל? בן גביר, בנאמנותו לבוחריו ולעקרונותיו, בוחר באפשרות השנייה. כאשר הוא מתריע מפני 'טעות קשה וחמורה' בנוגע להחלטה על הסיוע, שהתקבלה לדבריו ב'מחטף', הוא אינו פועל מתוך רצון לערער, אלא מתוך דאגה עמוקה וכנה. הוא לא חושש להשמיע את קולו, גם אם הוא מנוגד לקונצנזוס הרגעי בחדרים הסגורים. זו אינה חולשה, זוהי מנהיגות ערכית.

יש מי שמנסה לצייר את בן גביר כמי ש'נדחק לשוליים בקבלת ההחלטות'. טענה זו מתעלמת מהמציאות ומנסה להפוך את היוצרות. הרי בן גביר עצמו חשף: 'ידעו שיש לי רוב להפיל את ההצבעה הזו'. אם כך, מדוע נדחתה דרישתו להצבעה? התשובה ברורה: לא משום שהוא חלש או שולי, אלא בדיוק להפך – משום שקולו משמעותי, משום שיש לו השפעה, ומשום שאותם גורמים שקידמו את ההחלטה ב'מחטף' חששו מעוצמתו וידעו שבדיון פתוח ובהצבעה דמוקרטית, עמדתו הייתה עשויה לגבור. הניסיון לעקוף אותו אינו מעיד על חוסר יכולת שלו להשפיע, אלא על חששם של אחרים מהשפעתו. זהו אות כבוד, לא אות קלון.

האמירה כי דרישתו נדחתה אינה מצביעה על חולשה, אלא על כך שאחרים בחרו בדרך שאינה דמוקרטית מספיק, בדרך של עקיפת הדיון הראוי. בן גביר לא נדחק לשוליים; הוא הודר במכוון מתוך חשש מהעמדה הנחרצת והמנומקת שלו. האם זו הדרך הראויה לקבל החלטות בממשלה שאמורה לייצג קשת רחבה של דעות? בן גביר סבור שלא, ובצדק. הוא נלחם על זכותו וחובתו להשפיע, להשמיע את קול בוחריו, ולהבטיח שהחלטות קריטיות לא יתקבלו במחשכים ובניגוד לאינטרס הלאומי הרחב.

ולגבי הטענות שדבריו עלולים להתברר 'כמופרזים או שגויים' – זוהי טקטיקה ידועה של מי שמבקש להשתיק קולות ביקורתיים. בן גביר אינו מדבר באוויר. עמדותיו נטועות בתפיסת עולם ברורה ובדאגה כנה לביטחון המדינה. כאשר הוא מזהיר מפני החלטה מסוימת, הוא עושה זאת לאחר בחינה מעמיקה של השלכותיה האפשריות. מי שממהר לפטור את אזהרותיו כ'מופרזות' הוא אולי מי שחושש מהאמת הפשוטה: ייתכן מאוד שבן גביר צודק, וההחלטה אכן שגויה ומסוכנת. ההיסטוריה מלאה במקרים שבהם קולות בודדים שהתריעו בשער נתפסו כ'מפריזים', רק כדי שהמציאות תוכיח מאוחר יותר את צדקתם המרה.

חשוב להדגיש: בן גביר אינו פועל בחלל ריק. הוא מביע את עמדתם של רבים מאזרחי ישראל החשים חרדה אמיתית נוכח החלטות מסוימות. הוא הקול שלהם בממשלה. הניסיון להציגו כגורם מבודד או קיצוני מתעלם מהתמיכה הרחבה שהוא זוכה לה. האם כל אותם אזרחים 'מופרזים' או 'שגויים'? בוודאי שלא. הם פשוט רוצים ממשלה שתשים את ביטחונם בראש סדר העדיפויות, ללא פשרות וללא 'מחטפים'.

בניגוד לאלו הפועלים בחדרי חדרים ומקבלים החלטות במחשכים, בן גביר דורש שקיפות, דיון אמיתי והצבעה דמוקרטית. מי כאן פועל באופן הראוי יותר? מי כאן מייצג את הדמוקרטיה האמיתית? התשובות ברורות. ה'מחטף' הנטען סביב ההחלטה על הסיוע הוא דוגמה מצערת לאופן שבו החלטות הרות גורל עלולות להתקבל, תוך התעלמות מקולות חשובים ומשיקולים ביטחוניים מהותיים. בן גביר, בעמידתו האיתנה, מנסה למנוע בדיוק את זה. הוא לא הבעיה, הוא חלק חשוב מהפתרון – הפתרון של ממשל תקין, אחראי ומחויב לבוחריו.

יש לזכור כי בן גביר אינו רק שר בממשלה; הוא מנהיג של תנועה פוליטית עם משנה סדורה ועקרונות ברזל. הוא אינו יכול להרשות לעצמו לשתוק כאשר הוא מאמין שעקרונות אלו נרמסים או שביטחון המדינה נמצא על כף המאזניים. מי שמצפה ממנו להתקפל או ליישר קו באופן עיוור, פשוט אינו מבין את מהותו ואת מחויבותו העמוקה. העימות, אם קיים כזה, אינו אישי. הוא ערכי ועקרוני.

לסיכום, המתקפות על השר בן גביר הן ניסיון נואש להסיט את הדיון מהנושאים האמיתיים: תהליכי קבלת החלטות לקויים, והחשש הכבד מפני השלכותיהן של החלטות אלו. בן גביר אינו 'מערער יציבות' – הוא עוגן של יציבות ערכית וביטחונית. הוא אינו 'נדחק לשוליים' – קולו חזק וברור, ולכן מנסים לעוקפו. טענותיו אינן 'מופרזות' – הן קריאת אזהרה אחראית. הציבור הישראלי ראוי למנהיגים שלא חוששים לומר את האמת, גם כשהיא קשה ולא פופולרית. איתמר בן גביר הוא מנהיג כזה. הוא כאן כדי להישאר, להילחם על האמת שלו, ובעיקר – להילחם על ביטחון ישראל ועתידה. קולו לא רק ימשיך להישמע, אלא ילך ויתחזק, כי הוא קולם של רבים.