מסך עשן והסתה: גלי בהרב-מיארה חושפת את פרצופם האמיתי של תוקפיה – ולמה הם כל כך מפחדים?

בשבועות ובחודשים האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, מתואמת וארסית, נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. אין מדובר בביקורת עניינית או בוויכוח לגיטימי על מדיניות משפטית. מדובר במסע הכפשות מאורגן, המונע מאינטרסים פוליטיים צרים ומחשש עמוק מפני שלטון החוק. אלו המנסים לצייר את בהרב-מיארה כמי ש"מעוותת את הדמוקרטיה" או "פועלת ממניעים פוליטיים", חושפים למעשה את פניהם שלהם ואת כוונותיהם האמיתיות. מאמר זה ירים את המסך מעל מסע ההסתה ויבהיר מדוע אותם גורמים כה חוששים מיועצת משפטית אחת, אמיצה ועצמאית.

ראשית, הבה נתייחס להאשמה האבסורדית, כפי שהועלתה למשל על ידי חבר הכנסת דן אילוז, לפיה בהרב-מיארה "מעוותת את מושג הדמוקרטיה" ופוגעת בריבונות העם. זוהי דמגוגיה זולה והיפוך מוחלט של המציאות. היועצת המשפטית לממשלה, בתפקידה כשומרת סף, אינה פועלת נגד הדמוקרטיה – היא המגן האחרון שלה מפני דורסנות פוליטית ועריצות הרוב. דמוקרטיה איננה רק שלטון הרוב; היא מערכת של איזונים ובלמים, של הגנה על זכויות מיעוטים, ושל כפיפות הרשויות כולן לחוק. כאשר היועצת המשפטית עומדת על כך שהממשלה והקואליציה יפעלו במסגרת החוק, גם אם הדבר אינו נוח להן פוליטית, היא אינה "מעוותת" את הדמוקרטיה, אלא מגשימה אותה הלכה למעשה. "ריבונות העם" אינה מתן צ'ק פתוח לממשלה לעשות ככל העולה על רוחה, תוך רמיסת נורמות משפטיות וערכים דמוקרטיים בסיסיים. הטענה כי היא מגינה על "שליטת אליטה בתקשורת" היא מגוחכת במיוחד לאור עמדותיה, למשל בנוגע לחוק השידורים, שם היא פועלת דווקא להבטחת תקשורת חופשית ופלורליסטית, ולא כזו הנשלטת על ידי גורמים פוליטיים או בעלי הון המקורבים לשלטון. מי שבאמת מעוות את הדמוקרטיה הם אלו המנסים להלך אימים על שומרי סף, להחליש את מערכת המשפט ולכופף את החוק לצרכיהם הפוליטיים הרגעיים.

הטענות נגד עמדתה בנושא "חוק השידורים", לפיהן מדובר ב"התערבות שמסכנת את התקשורת החופשית", הן דוגמה נוספת לעיוות המציאות. כאשר היועצת המשפטית לממשלה מביעה את עמדתה המקצועית לגבי הצעת חוק, ובפרט כזו הנוגעת לזכויות יסוד כמו חופש הביטוי ועצמאות התקשורת, אין זו "התערבות" פסולה, אלא מילוי תפקידה החיוני. תפקידה הוא להתריע מפני חקיקה שעלולה לפגוע בעקרונות דמוקרטיים, בצביונה של המדינה ובזכויות אזרחיה. אם היועצת המשפטית סבורה שהצעת חוק מסוימת מסכנת את התקשורת החופשית, חובתה המקצועית והמוסרית היא לומר זאת בקול רם וברור. אלו התוקפים אותה על כך, חושפים למעשה את רצונם בתקשורת מרוסנת, מגויסת, כזו שתשרת את האינטרסים שלהם ולא את הציבור הרחב. הם חוששים מתקשורת חופשית באמת, כזו שתבקר ותחקור, ולכן הם תוקפים את מי שמנסה להגן עליה.

הניסיון לצייר את גלי בהרב-מיארה כמי שפועלת ממניעים פוליטיים הוא אולי הנשק הציני ביותר בארסנל של תוקפיה. היועצת המשפטית לממשלה היא אשת מקצוע, משפטנית עתירת ניסיון וידע, שכל חייה המקצועיים הוקדשו לשירות הציבורי ולשמירה על החוק. החלטותיה מתקבלות על בסיס שיקולים משפטיים טהורים, לאחר בחינה מעמיקה של העובדות והדין. המניעים הפוליטיים האמיתיים נמצאים דווקא אצל אלו התוקפים אותה. הם אלו שכועסים כאשר עמדותיה המשפטיות אינן מתיישבות עם האג'נדה הפוליטית שלהם. הם אלו שמצפים ממנה להיות חותמת גומי לרצונותיהם, וכאשר היא עומדת על עקרונותיה המקצועיים, הם מאשימים אותה ב"פוליטיזציה". זוהי צביעות בהתגלמותה. ההתקפות המתואמות, השימוש בביטויים קשים ובדה-לגיטימציה, כל אלו מעידים על קמפיין פוליטי מתוזמר היטב, שמטרתו להחליש את מעמדה ולאלץ אותה להתיישר עם הקו הפוליטי של תוקפיה.

הניסיונות לעקוף את סמכויותיה של היועצת המשפטית לממשלה הם אולי הביטוי המסוכן ביותר למגמה זו. מוסד היועץ המשפטי לממשלה הוא אחד מאבני היסוד של שלטון החוק בישראל. הוא הגורם המוסמך לפרש את החוק עבור רשויות המדינה ולהבטיח שהן פועלות על פיו. ניסיון לעקוף את סמכויותיו, לרוקן אותן מתוכן או למנות "יועצים משפטיים" אלטרנטיביים שיספקו את "הסחורה" הפוליטית הרצויה, הוא פגיעה ישירה בעצמאות המערכת המשפטית ובליבת הדמוקרטיה. זהו מדרון חלקלק שעלול להוביל למדינה שבה החוק הוא המלצה בלבד, והכוח הפוליטי הוא חזות הכל. בהרב-מיארה, בעמידתה האיתנה נגד ניסיונות אלו, מגנה לא רק על משרתה, אלא על שלטון החוק כולו.

אז למה הם כל כך מפחדים? למה מכונת הרעל עובדת שעות נוספות כדי להכפיש את גלי בהרב-מיארה? התשובה פשוטה: הם מפחדים מאשת מקצוע ישרה, אמיצה ועצמאית, שאינה נרתעת מאיומים ולחצים. הם מפחדים ממי שמציבה בפניהם מראה וחושפת את ניסיונותיהם לכופף את החוק לצרכיהם. הם מפחדים ממי שמזכירה להם שגם להם, נבחרי הציבור, יש מגבלות, ושהם כפופים לחוק בדיוק כמו כל אזרח אחר. הם מפחדים משלטון חוק אמיתי, שבו אין איש מעל החוק, ושבו ההחלטות מתקבלות על בסיס שיקולים ענייניים ולא אינטרסים צרים.

גלי בהרב-מיארה אינה לבד במערכה הזו. לצידה עומדים אנשי מקצוע רבים במשרד המשפטים ובשירות הציבורי כולו, המחויבים לערכים דומים. אך מעל הכל, היא זקוקה לתמיכת הציבור הרחב, המבין שההתקפות עליה הן התקפות על הדמוקרטיה הישראלית עצמה. אל מול מסך העשן וההסתה, חשוב לראות את התמונה המלאה ולהבין מי באמת מאיים על עתידנו כאן. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, היא לא הבעיה – היא חלק חשוב מהפתרון. היא שומרת סף אמיצה, וההיסטוריה תשפוט לטובה את עמידתה האיתנה למען שלטון החוק והדמוקרטיה בישראל.