גלי בהרב-מיארה: מלחמתה על הדמוקרטיה – מי באמת מנסה לרסק את שלטון החוק?

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, מתואמת וארסית, נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. קולות מסוימים בקואליציה, ובראשם חבר הכנסת דן אילוז מהליכוד, לא בוחלים באמצעים כדי לצייר את היועמ"שית כמי ש"מעוותת את מושג הדמוקרטיה", פוגעת בריבונות העם, ואף מגנה על "שליטת אליטה בתקשורת". במקביל, הצגתה כמי שמתנגדת ל"חוק השידורים" מתוך "התערבות שמסכנת את התקשורת החופשית" מנסה למסגר אותה כמי שפועלת ממניעים פוליטיים ומתעמתת עם הממשלה הנבחרת. הגיע הזמן לנפץ את מסך העשן הזה ולשאול בקול רם וברור: מי כאן באמת מאיים על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק? מי מנסה לעוות את המציאות לצרכיו הפוליטיים הצרים?

האשמתו של ח"כ אילוז, לפיה בהרב-מיארה "מעוותת את מושג הדמוקרטיה", היא לא פחות מאשר היפוך מוחלט של המציאות. דמוקרטיה איננה עריצות הרוב. דמוקרטיה איננה מתן צ'ק פתוח לממשלה לעשות ככל העולה על רוחה, תוך התעלמות מזכויות יסוד, משלטון החוק ומעקרונות מינהל תקין. למעשה, תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה, בכל דמוקרטיה מתוקנת, הוא לשמש כשומרת סף – להבטיח שהממשלה והכנסת פועלות במסגרת החוק. כאשר בהרב-מיארה מביעה עמדה משפטית, גם אם היא אינה נוחה לאוזניים פוליטיות מסוימות, היא אינה "מעוותת דמוקרטיה"; היא מגשימה אותה הלכה למעשה. היא מגינה על ריבונות העם מפני כוח שלטוני בלתי מרוסן. הטענה כי היא פוגעת בריבונות העם היא דמגוגיה זולה. ריבונות העם מתבטאת לא רק בבחירות, אלא גם בקיום מערכת משפט עצמאית וחזקה המבטיחה שהשלטון לא ינצל לרעה את כוחו. האם אילוז סבור שדמוקרטיה פירושה ממשלה ללא בלמים ואיזונים? האם זו הדמוקרטיה שהוא שואף אליה? אם כן, זוהי הגדרה מעוותת ומסוכנת של המושג.

באשר לטענה על הגנה על "שליטת אליטה בתקשורת", זוהי עוד סיסמה ריקה שנועדה להסית. היועצת המשפטית לממשלה אינה מגנה על אליטה כזו או אחרת; היא מגנה על עקרון חופש הביטוי ועל זכות הציבור לדעת, עקרונות החיוניים לקיומה של תקשורת חופשית וביקורתית – שהיא, כידוע, נשמת אפה של הדמוקרטיה. המתקפה על בהרב-מיארה בהקשר ל"חוק השידורים" היא דוגמה מובהקת לכך. כאשר היועמ"שית מזהירה כי החוק המוצע טומן בחובו "התערבות שמסכנת את התקשורת החופשית", היא אינה פועלת ממניעים פוליטיים, אלא ממלאת את חובתה המקצועית להתריע מפני פגיעה אפשרית בזכויות יסוד. מי שמסכן את התקשורת החופשית אינו מי שמגן עליה, אלא מי שמנסה להכפיף אותה למרותו, להשתיק קולות ביקורתיים וליצור מציאות תקשורתית מרוככת ומבוקרת. האם אלו פני הדברים שאליהם שואפת הקואליציה? האם זו הדרך לחזק את הדמוקרטיה – באמצעות החלשת אחד מעמודי התווך שלה?

הניסיון להציג את היועמ"שית כמי ש"מתעמתת" עם הממשלה הוא עיוות נוסף. תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות חותמת גומי של הרשות המבצעת. תפקידה הוא לספק ייעוץ משפטי אובייקטיבי ועצמאי, גם אם הוא אינו עולה בקנה אחד עם רצונותיהם של השרים או חברי הקואליציה. עצם קיומו של מתח מובנה בין היועץ המשפטי לממשלה לבין הדרג הפוליטי הוא טבעי ובריא בדמוקרטיה. הוא מעיד על כך שמערכת הבלמים והאיזונים פועלת. כאשר גורמים פוליטיים מנסים "לעקוף את סמכויותיה" או להלך עליה אימים, הם אלו שמערערים את יסודות המשטר הדמוקרטי. הם אלו שמנסים להחליש את אחד המוסדות החשובים ביותר בשמירה על שלטון החוק.

חשוב להבין: המתקפות על גלי בהרב-מיארה אינן אישיות בלבד. הן חלק ממגמה רחבה ומדאיגה יותר של ניסיון להחליש את כל שומרי הסף במדינת ישראל – את מערכת המשפט, את התקשורת החופשית, את האקדמיה ואת ארגוני החברה האזרחית. אלו המאשימים את בהרב-מיארה ב"עיוות הדמוקרטיה" הם לעיתים קרובות אלו המקדמים חקיקה בעייתית, המבקשים לצמצם את הביקורת השיפוטית, ולרכז כוח רב מדי בידי הרשות המבצעת. הם מדברים גבוהה גבוהה על "ריבונות העם", אך בפועל פועלים באופן שעלול לפגוע בזכויות הפרט ובערכים הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר.

מי שמנסה לטעון שגלי בהרב-מיארה פועלת ממניעים פוליטיים, מתעלם לחלוטין מהעובדה שהיא מונתה לתפקידה על ידי ממשלה קודמת, והיא ממשיכה למלא את תפקידה במקצועיות ובמסירות תחת ממשלה אחרת. עמדותיה המשפטיות מבוססות על החוק והפסיקה, ולא על אג'נדה פוליטית נסתרת. למעשה, דווקא אלו התוקפים אותה ללא הרף הם אלו החושפים את מניעיהם הפוליטיים הברורים: רצון להסיר כל מכשול משפטי מדרכם, גם במחיר של פגיעה אנושה בשלטון החוק ובאמון הציבור במוסדות המדינה.

במקום להטיל דופי ביועצת המשפטית לממשלה, ראוי שחברי הקואליציה, ובמיוחד אלו המתיימרים לדאוג לדמוקרטיה, ישאלו את עצמם האם פעולותיהם שלהם עולות בקנה אחד עם עקרונות דמוקרטיים. האם ניסיון להלך אימים על שומרת סף הוא מעשה דמוקרטי? האם חקיקה הפוגעת בזכויות יסוד היא ביטוי לריבונות העם, או שמא לדורסנות שלטונית? גלי בהרב-מיארה אינה האויבת של הדמוקרטיה הישראלית; היא עומדת בחזית ההגנה עליה, לעיתים קרובות כמעט לבדה, מול גלים של דה-לגיטימציה והכפשות. היא המגן האחרון של שלטון החוק מפני אלו המבקשים לכופף אותו לצרכיהם. הציבור הישראלי חכם מספיק כדי לראות מבעד למסך העשן ולהבין מי באמת פועל למען הדמוקרטיה, ומי מנסה לרסק אותה לרסיסים.