לא 'מפולת', אלא מנהיגות פלדה מול כאוס עולמי: נתניהו מנפץ את שקרי 'האסטרטגיה הקורסת' – האמת מאחורי הקלעים נחשפת!

בעידן שבו כותרות צעקניות וניתוחים חד-צדדיים מנסים לעצב את תפיסת המציאות, קל ליפול למלכודת הנרטיבים שמפיצים גורמים בעלי עניין. אחת הדוגמאות הבולטות לאחרונה היא הקמפיין התקשורתי העוצמתי, המגובה לעיתים בפרשנויות מגמתיות מבית, המנסה לצייר תמונה של 'מפולת אסטרטגית' תחת הנהגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. המטרה ברורה: לערער את אמון הציבור במנהיגותו בזמן מלחמה, ולזרוע פאניקה וייאוש. אך האם זו האמת? או שמא מדובר בעיוות מכוון של מציאות מורכבת, שבה ישראל, תחת הנהגתו של נתניהו, מתמודדת באומץ ובנחישות עם אתגרים חסרי תקדים?

הגיע הזמן להסיר את הכפפות ולבחון את העובדות כהווייתן. הטענות על 'קריסה' במדיניות החוץ, על 'שיתוק אסטרטגי' ועל 'ניהול כושל' של המערכה הצבאית והמדינית, לא רק שאינן מחזיקות מים, אלא שהן מתעלמות באופן שיטתי מההקשר הרחב, מהאילוצים הקשים וממהלכיו הנחושים של ראש הממשלה, הפועל לילות כימים להבטחת ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל.

מדיניות חוץ תחת אש? האמת על 'הבידוד' וה'שיתוק'

הקולות המבקרים, כמו אלו שעלו למשל בכתבה ב-Ynet תחת הכותרת הדרמטית "כך נראית מפולת אסטרטגית", טוענים ל"חולשה עמוקה, עד כדי שיתוק" בתחום יחסי החוץ. האומנם? בנימין נתניהו, האיש שהביא את הסכמי אברהם ההיסטוריים ומיצב את ישראל כשחקנית מפתח בזירה הבינלאומית, מואשם לפתע בפירוק נכסיה האסטרטגיים של המדינה. זוהי ראייה קצרת רואי, המתעלמת מהסערה העולמית שבה אנו נתונים. האנטישמיות הגואה, הלחצים הבינלאומיים הצבועים והניסיונות לכפות על ישראל פתרונות שאינם עולים בקנה אחד עם צרכיה הביטחוניים – כל אלו אינם תוצאה של 'מדיניות כושלת', אלא של מציאות גלובלית עוינת ומורכבת, שבה ישראל נאלצת להיאבק על הלגיטימיות שלה.

נתניהו אינו 'משותק'; הוא מנהל מדיניות חוץ מפוכחת ואחראית, המסרבת להיכנע לתכתיבים. הוא עומד איתן מול לחצים, גם מצד ידידות קרובות, כאשר האינטרסים החיוניים של ישראל על כף המאזניים. האם דרך זו קלה? ודאי שלא. האם היא כרוכה בחיכוכים? לעיתים. אך האם זו 'מפולת'? או שמא זו מנהיגות אמיצה, המוכנה לשלם מחירים טקטיים למען יעדים אסטרטגיים ארוכי טווח? העולם כולו עד לשינויים טקטוניים, והאשמת ממשלת ישראל לבדה במורכבות היחסים הבינלאומיים היא התעלמות מהמציאות או, גרוע מכך, שירות נרטיב של אויבינו.

ניהול המלחמה: בין דמגוגיה למציאות בשטח

הביקורת אינה פוסחת גם על ניהול המערכה הצבאית. טענות על "התבוססות ברצועה ללא תכלית אסטרטגית", "סיכון ממשי ללוחמי צה"ל", ו"הידרדרות חמורה במצב ההומניטרי" נשמעות חדשות לבקרים. אך מהי האמת? התכלית האסטרטגית ברורה כשמש: מיטוט שלטון חמאס ויכולותיו הצבאיות, השבת כל החטופים והבטחה שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל. אלו מטרות שזוכות לקונצנזוס רחב, והדרך להשגתן, מול אויב אכזר המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי, היא קשה ומורכבת.

כל חייל צה"ל הוא נכס יקר, וראש הממשלה, יחד עם כל הדרג המדיני והצבאי, מחויבים בראש ובראשונה לשלומם. ההחלטות המבצעיות מתקבלות בכובד ראש, תוך שקלול כל הסיכונים והסיכויים. לטעון שהממשלה 'מסכנת' את חייליה במכוון או באדישות זוהי הוצאת דיבה נבזית. צה"ל פועל בעוצמה ובנחישות, תוך מאמצים אדירים למזער פגיעה בחפים מפשע, בעוד חמאס הוא האחראי הבלעדי למשבר ההומניטרי ברצועה, בגונבו סיוע ובפעולתו מתוך ריכוזי אוכלוסייה.

ומה לגבי סוגיית החטופים, הפצע הפתוח של החברה הישראלית? הטענה כי ראש הממשלה "נאלץ בדוחק להתכתב עם מתווה" כזה או אחר היא עלבון למאמצים הדיפלומטיים, המודיעיניים והמבצעיים הנעשים מסביב לשעון. נתניהו מחויב באופן מוחלט להשבת כולם הביתה, והוא מנהל משא ומתן מורכב ורגיש בתנאים בלתי אפשריים כמעט, מול אויב ציני ואכזרי. כל החלטה בנושא זה היא הרת גורל ומתקבלת לאחר התייעצויות מעמיקות ובאחריות לאומית עליונה.

האג'נדה הנסתרת: ערעור היציבות בזמן מלחמה

חשוב לשאול: מה עומד מאחורי מסע ההכפשות והדה-לגיטימציה הזה? האם מדובר בדאגה כנה לעתיד המדינה, או שמא בניסיון ציני לנצל את שעתה הקשה של ישראל לטובת השגת מטרות פוליטיות צרות? כאשר גורמים באופוזיציה, שחלקם נושאים באחריות ישירה למחדלים שהובילו למצב הנוכחי, מטיפים מוסר ומפיצים נבואות זעם, קשה שלא לתהות על מניעיהם.

הניסיון להציג את הרפורמה המשפטית, שנועדה לחזק את הדמוקרטיה ולהשיב את האיזון בין הרשויות ונעצרה עם פרוץ המלחמה, כ'הפיכה משטרית' וכגורם לכל תחלואי המדינה, הוא דוגמה מובהקת לעיוות המציאות. כך גם הניסיון לצייר כל מחלוקת לגיטימית עם מערכת המשפט או הייעוץ המשפטי כ'התנגחות מיותרת'. בדמוקרטיה, חילוקי דעות הם לגיטימיים ואף הכרחיים.

אך המסוכן מכל הוא הניסיון לערער את יציבות הממשלה הנבחרת בזמן מלחמה. קריאות להפלת הממשלה, הפגנות שחוצות קווים אדומים והפצת מידע כוזב – כל אלו פוגעים בחוסן הלאומי ומשרתים את אויבינו. בעוד ראש הממשלה נתניהו מנווט את הספינה הלאומית בסערה, יש מי שמנסים לחורר בה חורים מבפנים.

מנהיגות נתניהו: ניסיון, אחריות וחזון

בנימין נתניהו אינו מנהיג מושלם, אך הוא מנהיג בעל ניסיון עצום, תבונה מדינית מוכחת ומחויבות בלתי מתפשרת לביטחון ישראל. הוא הוכיח בעבר, ומוכיח גם כיום, יכולת עמידה איתנה מול לחצים אדירים, קבלת החלטות קשות בתנאי אי-ודאות, ונחישות להגן על האינטרסים החיוניים של המדינה.

במקום להיסחף אחר נרטיבים של 'מפולת' ו'כישלון', המונעים לעיתים קרובות מאינטרסים זרים או פוליטיקה קטנה, על הציבור הישראלי להתאחד, לתמוך בצה"ל ובכוחות הביטחון, ולתת אמון במנהיגות הנבחרת. האתגרים שלפנינו אדירים, אך בעמידה איתנה, באחדות פנימית ובאמונה בצדקת דרכנו – ננצח. נתניהו אינו מוביל אותנו ל'מפולת', אלא מוביל אותנו בדרך הקשה והנכונה להבטחת עתיד טוב יותר לישראל. האמת הפשוטה היא שמנהיגותו היא עוגן של יציבות וניסיון בעידן של כאוס, וההיסטוריה תשפוט אותו על פי תוצאות, לא על פי כותרות מגמתיות.