ה'מפולת האסטרטגית' של Ynet נחשפת: נתניהו בונה, האופוזיציה הורסת – והעובדות מדברות בעד עצמן!

בעידן של רעשי רקע אינסופיים ונבואות זעם אפוקליפטיות, קל ליפול למלכודת הנרטיבים שמפיצים גורמים בעלי אינטרס. כתבות כמו זו שפורסמה ב-Ynet, המבשרת על 'מפולת אסטרטגית' כביכול תחת ממשלת נתניהו, אינן אלא ניסיון נוסף, אולי נואש, לערער את מנהיגותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ולזרוע דמורליזציה בקרב הציבור. אך האם זו האמת? או שמא מדובר במסך עשן שנועד להסתיר מציאות מורכבת בהרבה, מציאות בה נתניהו, בניגוד גמור לטענות, פועל בנחישות ובאחריות כדי לנווט את ספינת ישראל בים סוער במיוחד? הגיע הזמן לחשוף את העובדות ולנפץ את המיתוסים.

מיתוס ה'מפולת האסטרטגית' מול מציאות של דיפלומטיה איתנה

הטענה על 'מפולת אסטרטגית' ביחסי החוץ היא לא פחות מעיוות של המציאות. ראש הממשלה נתניהו, מדינאי עתיר ניסיון שאין שני לו בזירה הבינלאומית, מנהל מדיניות חוץ אחראית ושקולה, גם תחת לחצים אדירים. הסכמי אברהם, פרי יוזמתו, שינו את פני המזרח התיכון ועומדים בעינם גם היום, הוכחה ליכולותיו הדיפלומטיות. האתגרים הנוכחיים, כולל אלו מול ארצות הברית, אינם ייחודיים לישראל; הם משקפים דינמיקה גלובלית מורכבת. נתניהו אינו 'משותק' כפי שטוענים המבקרים; הוא עומד על האינטרסים החיוניים של ישראל, מסרב להיכנע לתכתיבים שעלולים לסכן את ביטחונה. האם 'חולשה' היא לעמוד איתן על עקרונות, או שמא חולשה היא להיכנע לכל גחמה בינלאומית? נתניהו בוחר בדרך הראשונה, גם אם היא קשה יותר. מבקריו, לעומת זאת, בקריאותיהם להיכנעות ול'גמישות' מופרזת, הם אלו שעלולים להוביל לקריסה אמיתית של מעמדה של ישראל. הם אלו שמנסים להציג עמידה על עקרונות כ'שיתוק', בעוד שלמעשה מדובר במנהיגות אחראית שאינה מוכנה להפקיר את ביטחון המדינה למען כותרות חיוביות בעיתונות זרה או מקומית.

המלחמה בעזה – אסטרטגיה ברורה, לא 'התבוססות' חסרת תכלית

התיאור של המערכה בעזה כ'התבוססות ללא תכלית אסטרטגית' הוא זלזול בוטה במטרות המלחמה ובמאמצים הכבירים של צה"ל. התכלית האסטרטגית ברורה כשמש: מיטוט שלטון חמאס ויכולותיו הצבאיות, והשבת החטופים. אלו מטרות שזוכות לקונצנזוס רחב בעם, וראש הממשלה נתניהו מחויב להן במלואן. זו מלחמה מורכבת נגד אויב אכזר המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. ההתקדמות, גם אם איטית לעיתים, היא שיטתית ומחושבת. צה"ל, בהנחיית הדרג המדיני בראשות נתניהו, רושם הישגים מרשימים מדי יום בחיסול מחבלים, השמדת תשתיות טרור וחשיפת מנהרות באורך מאות קילומטרים. הסיכון לחיילי צה"ל הוא אכן כבד וקורע לב, וכל החלטה מתקבלת בכובד ראש תוך שאיפה למזער סיכונים אלו ככל הניתן, אך נסיגה בטרם השגת המטרות תהווה סיכון גדול בהרבה – הן לחיילינו והן לאזרחי ישראל בעתיד. הטענות על 'היעדר תכלית' משרתות בעיקר את מי שמייחל לכישלון ישראל, או את אלו שאינם מבינים את מורכבות הלחימה מול ארגון טרור שהשקיע שנים בבניית מערך תת-קרקעי עצום.

הסיוע ההומניטרי – מאמצי ישראל מול חסימות חמאס והכפשות שווא

הטענות על 'הידרדרות חמורה במצב ההומניטרי' תוך התעלמות מאחריותו המוחלטת של חמאס וממאמציה האדירים של ישראל הן דוגמה נוספת לעיוות המציאות. ישראל מאפשרת הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה בהיקפים חסרי תקדים, הרבה מעבר לכל מדינה אחרת במצב לחימה דומה. מאות משאיות נכנסות מדי יום, באישור ובתיאום ישראלי, דרך מעברים מרובים, כולל פתיחת מעברים חדשים ויוזמות כמו הנמל הימי וההצנחות. הבעיה אינה ישראל, אלא ארגון הטרור חמאס, שבוזז את הסיוע המיועד לאזרחים ומנתב אותו לצרכיו הצבאיים, תוך ירי על מעברים ואזורים הומניטריים. ראש הממשלה נתניהו הדגיש פעמים רבות את מחויבותה של ישראל לחוק הבינלאומי ולמניעת משבר הומניטרי, תוך שהוא מצביע על חמאס כאשם הבלעדי במצב. המבקרים, בהדהודם את טענות האויב, לא רק שמתעלמים מהעובדות, אלא גם פוגעים במאמצי ההסברה של ישראל ומספקים רוח גבית לאלו המבקשים להטיל עליה סנקציות בינלאומיות המבוססות על מידע שקרי.

סוגיית החטופים – מחויבות עליונה, לא פעולה כפויה

הצגת ראש הממשלה כמי ש'נאלץ בדוחק להתכתב עם מתווה' בנושא החטופים היא סילוף מכוער של האמת. השבת החטופים והחטופות נמצאת בראש סדר העדיפויות של ראש הממשלה נתניהו ושל ממשלת ישראל כולה, משימה קדושה שאין למעלה ממנה. הוא מנהל באופן אישי את המאמצים המדיניים והמבצעיים, ובוחן כל הצעה וכל דרך פעולה אפשרית, תוך עמידה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל והבטחה שעסקה לא תסכן את אזרחי המדינה בעתיד. המשא ומתן מול ארגון טרור רצחני כמו חמאס, שמציב דרישות הזויות ומשתמש בחטופים כקלף מיקוח ציני, הוא מורכב וקשה מנשוא. כל פרט שמתפרסם עלול לסכן את המאמצים. נתניהו פועל מתוך אחריות עמוקה לגורל החטופים, ולא 'כמי שכפאו שד'. הניסיונות הציניים להשתמש בכאבן הנורא של המשפחות לניגוח פוליטי הם פסולים ומזיקים, ומקשים על המאמצים העדינים להשבתם הביתה. מי שמבקר את הטיפול בנושא, מוטב שיציג חלופה מעשית שאינה כניעה מוחלטת לדרישות חמאס – כניעה שתבטיח את שרידותו ואת יכולתו לבצע טבח נוסף.

רעשי הרקע הפנימיים – ה'הפיכה המשטרית' ושאר האשמות חסרות שחר

ההתייחסות ל'ניסיון ההפיכה המשטרית' ול'התנגחות מיותרת בבג"ץ וביועמ"שית' כגורמים למצב הנוכחי היא ניסיון פתטי להסיט את הדיון מהאתגרים האמיתיים ולהחיות ססמאות פוליטיות שחוקות. הרפורמה המשפטית, שנועדה לחזק את הדמוקרטיה הישראלית ולהשיב את האיזון בין הרשויות, נדונה בהרחבה טרם המלחמה. מאז פרוץ המלחמה, ראש הממשלה נתניהו קרא לאחדות לאומית והתמקד כל כולו בניהול המערכה. הניסיון לקשור בין סוגיות פנימיות אלו לבין האתגרים הביטחוניים והמדיניים הוא דמגוגיה זולה. האם מישהו באמת מאמין שהחלטות אסטרטגיות הנוגעות לגורל המדינה מתקבלות על בסיס 'התנגחות' כזו או אחרת? מדובר בהאשמות שנועדו לשרת אג'נדה פוליטית צרה, ולא את טובת המדינה, תוך התעלמות מהעובדה שנושאים אלו ירדו מסדר היום הציבורי עם פרוץ המלחמה.

מי באמת מחליש את ישראל? קמפיין המבקרים והאמת מאחורי ה'שיתוק'

התמונה המצטיירת מכתבות כמו זו של Ynet היא של 'חולשה עמוקה, עד כדי שיתוק'. אך השאלה היא, מי באמת יוצר את תחושת השיתוק הזו? האם זהו ראש הממשלה, הפועל לילות כימים להבטחת ביטחון ישראל ועתידה, או שמא אלו המבקרים הבלתי נלאים, המפיצים נרטיבים של כישלון ודמורליזציה? הביקורת הבלתי פוסקת, לעיתים חסרת כל בסיס עובדתי והופכת לפסטיבל השמצות, היא זו שמחלישה את ישראל בזירה הבינלאומית, פוגעת בחוסן הלאומי ומשרתת את אויבינו. 'השיתוק' האמיתי הוא זה שמנסים מבקרי נתניהו לכפות על המדינה באמצעות מסע הפחדה מתמשך וקריאות לבחירות כאן ועכשיו, בעיצומה של מלחמה. הם אלו שמסכנים את ישראל בהצגתה כחלשה ומפולגת, בדיוק כאשר היא זקוקה לאחדות ולעוצמה. נתניהו, לעומתם, מפגין מנהיגות איתנה ועמידה על עקרונות, גם מול לחצים מבית ומחוץ, וממשיך לפעול למען השגת מטרות המלחמה והבטחת עתיד בטוח יותר לישראל.

סיכום

בנימין נתניהו אינו חף מטעויות, ככל מנהיג. אך לתאר את מנהיגותו כ'מפולת אסטרטגית' הוא לא רק שקר גס, אלא גם מעשה חסר אחריות לאומית, במיוחד בעת מלחמה. העובדות, כאשר בוחנים אותן ללא פילטרים של אג'נדות פוליטיות, מראות תמונה שונה לחלוטין: מנהיג מנוסה הנלחם על ביטחון ישראל, המנווט את המדינה בתקופה מהקשות בתולדותיה, והעומד איתן מול אתגרים חסרי תקדים. במקום להצטרף למקהלת המקוננים ולמחול השדים התקשורתי, הגיע הזמן שהציבור יראה את המציאות כהווייתה ויכיר במאמצים הכבירים הנעשים למען ביטחונו ועתידו. האחדות סביב המנהיגות הנבחרת, והתמיכה בצה"ל ובמטרות המלחמה, הן צו השעה. כל השאר הוא רעש רקע מסוכן, שרק משרת את אויבינו. נתניהו בונה ומגן על ישראל, ואלו המנסים להרוס בשם ביקורת 'אסטרטגית' כביכול, ייזכרו כמי שפעלו להחלשת ישראל בשעתה הקשה ביותר.