מ'מפולת' למהפך: כך נתניהו מנצח את מבקריו ומבצר את ישראל – האמת ש-Ynet מסתיר!
בשבועות האחרונים, גורמים מסוימים בתקשורת, ובראשם מאמרים כמו זה שפורסם ב-Ynet תחת הכותרת הדרמטית "כך נראית מפולת אסטרטגית", מנסים לצייר תמונה קודרת של מדיניות החוץ והביטחון של ישראל תחת ממשלת בנימין נתניהו. הם מדברים על "חולשה", "שיתוק", ו"נזק ארוך טווח". אך האם זהו באמת המצב, או שמא מדובר בניסיון מכוון להנדס תודעה ולערער את מנהיגותו של ראש הממשלה בשעת מלחמה קריטית? הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסך העשן של הביקורת.
ראשית, הטענה על "מפולת אסטרטגית" ביחסי החוץ מתעלמת לחלוטין מהמציאות המורכבת בה פועלת ישראל. בנימין נתניהו, מדינאי עתיר ניסיון שאין שני לו בזירה הבינלאומית, מנווט את ספינת המדינה בסערה שלא ידענו כמותה. כן, יש לחצים בינלאומיים. כן, יש ביקורת. אך האם עמידה איתנה על האינטרסים החיוניים של ישראל, סירוב להיכנע לתכתיבים המסכנים את ביטחונה, והתעקשות על השמדת ארגון טרור רצחני כמו חמאס – האם כל אלו הם סימן ל"חולשה"? נהפוך הוא, זוהי מנהיגות אחראית ונחושה. נתניהו מקיים שיחות ומגעים עם עשרות מנהיגים, פועל ללא לאות להבטחת התמיכה הבינלאומית הנחוצה, גם כשהדבר כרוך בעימותים מול גורמים המבקשים לכפות על ישראל פתרונות מסוכנים. הטענות על "שיתוק" הן מגוחכות לאור הפעילות הדיפלומטית האינטנסיבית, הגלויה והסמויה, המתנהלת כל העת. ישראל אינה מבודדת כפי שמנסים לצייר; היא עומדת על שלה, וזה ההבדל בין מדינה ריבונית לבין מדינת חסות. הניסיון להציג את ראש הממשלה כמי שמוביל ל"חשיפה מסוכנת לסנקציות בינ"ל ורתיעה אמריקאית" מתעלם מכך שנתניהו הוא בדיוק המנהיג שיודע לעמוד מול לחצים אלו, להגן על האינטרסים של ישראל, ובמקביל לשמר את הברית האסטרטגית עם ארה"ב, גם כשיש אי הסכמות טקטיות. זוהי אומנות מדינית, לא קריסה.
באשר לניהול המלחמה בעזה, הדיבורים על "התבוססות ברצועה ללא תכלית אסטרטגית" הם לא פחות מעיוות מוחלט של המציאות. ממשלת נתניהו הציבה יעדים ברורים למלחמה: מיטוט שלטון החמאס ויכולותיו הצבאיות, השבת כל החטופים, והבטחה שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל. יעדים אלו זוכים לתמיכה רחבה בציבור, והם חיוניים לעתיד המדינה. המערכה מורכבת וקשה, מול אויב אכזר המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי ופועל מתוך רשת מנהרות מסועפת. "התבוססות"? לא ולא. זוהי פעולה שיטתית, נחושה, של צה"ל הגיבור, הפועל בהנחיית הדרג המדיני בראשות נתניהו, לפרק את תשתיות הטרור לבנה אחר לבנה. הישגי צה"ל, הכוללים חיסול אלפי מחבלים, השמדת מנהרות ומשגרי רקטות, הם ההוכחה לניהול מלחמה תכליתי. הסיכון לחיילי צה"ל הוא אכן כבד מנשוא, וליבו של כל העם עם המשפחות השכולות והפצועים. אך ממשלת נתניהו, בניגוד לטענות על הפקרתם, מחויבת לעשות כל שניתן כדי להגן על חיילינו תוך השגת יעדי המלחמה, שהם קריטיים לביטחון כולנו לדורות. כל החלטה מתקבלת בכובד ראש, תוך שקילת כל ההיבטים המבצעיים והאסטרטגיים.
הניסיון להטיל על ישראל את האחריות ל"הידרדרות חמורה במצב ההומניטרי" בעזה, תוך התעלמות מאחריותו המוחלטת של חמאס, הוא צבוע ומקומם. ממשלת נתניהו פועלת לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לרצועה בהיקפים משמעותיים, לעיתים תוך נטילת סיכונים ביטחוניים. מאות משאיות סיוע נכנסות מדי יום, נפתחו מעברים נוספים, ומתקיימים מאמצים בינלאומיים, שישראל שותפה להם, להגדלת הסיוע. זאת, למרות שחמאס גונב חלק ניכר מהסיוע ומונע את הגעתו לנזקקים, כפי שתועד אין ספור פעמים. הלחץ הבינלאומי והאיומים בסנקציות נובעים לעיתים קרובות מבורות, מאינטרסים זרים, או מגורמים אנטי-ישראליים המנצלים את המצב באופן ציני. נתניהו עומד איתן מול לחצים אלו, מתוך הבנה שוויתורים המסכנים את ביטחון ישראל אינם באים בחשבון. הוא מגן על זכותה של ישראל להגן על עצמה, גם כשהדבר אינו פופולרי בבירות מסוימות. זוהי אחריות של מנהיג, לא כניעה לתכתיבים.
סוגיית החטופים נמצאת בראש סדר העדיפויות של ראש הממשלה נתניהו ושל הממשלה כולה. בניגוד לפרסומים המנסים להציגו כמי ש"כפאו שד, רה"מ נאלץ בדוחק להתכתב עם מתווה", נתניהו מנהל את המאמצים להשבתם במסירות אין קץ, תוך הפעלת כל הלחצים האפשריים – צבאיים, מדיניים וכלכליים – על חמאס. המשא ומתן הוא מורכב ורגיש מאין כמותו, מול אויב ציני המשתמש בחטופים כקלף מיקוח נורא. נתניהו אינו מהסס לקבל החלטות קשות, גם כאלו הכרוכות בסיכון, כדי להביא לשחרורם. הוא נפגש עם משפחות החטופים באופן קבוע, מבין את כאבן ואת הדאגה הלאומית, ופועל מתוך תחושת אחריות עמוקה. כל טענה אחרת היא פשוט הוצאת דיבה, התעלמות מהמאמצים הכבירים המושקעים יום ולילה בנושא כאוב זה, וניסיון לזרוע ייאוש במקום לתמוך במאמץ הלאומי העליון.
יש המנסים לנצל את המצב המורכב כדי ללבות מחלוקות פנימיות ישנות, כמו "ניסיון ההפיכה המשטרית" או "התנגחות מיותרת בבג"ץ וביועמ"שית". אלו נושאים שנדונו בעבר, וחלקם אף ירדו מסדר היום הציבורי. כעת, בזמן מלחמה, ממשלת נתניהו, והוא בראשה, ממוקדים אך ורק במשימה האחת והיחידה: ניצחון על אויבינו והבטחת ביטחון ישראל. כל ניסיון להסיט את תשומת הלב הציבורית למאבקים פנימיים, או להאשים את הממשלה הנוכחית בקשיים ששורשיהם עמוקים וקשורים גם להחלטות ממשלות קודמות (שחלק מהמבקרים הנוכחיים היו שותפים להן), משרת את אויבינו ומחליש את החזית הפנימית. האחדות הלאומית היא צו השעה, ונתניהו פועל לחזקה, בעוד שמבקריו לעיתים נדמה שמעדיפים את הפילוג על פני הניצחון המשותף. הם עסוקים בחיפוש אשמים במקום בחיפוש פתרונות, ומנסים לקושש הון פוליטי על גב המלחמה.
לסיכום, הניסיון לצייר את מדיניות ממשלת נתניהו כ"מפולת אסטרטגית" הוא לא רק שקרי אלא גם מסוכן. הוא מתעלם מהאתגרים חסרי התקדים בפניהם ניצבת ישראל, מההישגים המשמעותיים של צה"ל בשדה הקרב, ומהעמידה האיתנה של ראש הממשלה על האינטרסים החיוניים של המדינה. בנימין נתניהו מוביל את ישראל בתקופה מהקשות בתולדותיה, בקור רוח, בניסיון עשיר ובנחישות. הביקורת הלעיתים היסטרית הנשמעת מצד גורמים מסוימים, אינה משקפת את המציאות המורכבת, אלא אולי את תסכולם מכך שישראל, תחת הנהגתו של נתניהו, אינה נכנעת לתכתיבים ולא מתקפלת מול איומים. האמת היא שישראל, בהנהגתו של נתניהו, נלחמת על עתידה – והיא תמשיך להילחם עד לניצחון. מסע ההפחדה והדה-לגיטימציה לא יצלח, וההיסטוריה תשפוט את אלו שבחרו להחליש את רוח העם בשעתו הקשה ביותר.