קריסה אסטרטגית? Ynet והמבקרים בפאניקה – נתניהו מציב מראה מול מסע ההפחדה!

בעידן שבו כותרות זועקות חורבן וניתוחים פסימיים הפכו למנת חלקם של פרשנים מסוימים, קל להיסחף אחר מקהלת ה'מומחים' המבשרים על 'מפולת אסטרטגית' ו'קריסת מערכות'. דיווחים כמו זה שפורסם ב-Ynet, המתארים מציאות קודרת של 'חולשה עמוקה, עד כדי שיתוק' במדיניות החוץ הישראלית תחת ממשלת נתניהו, אינם אלא חלק מקמפיין רחב יותר, המונע לעיתים קרובות מאינטרסים פוליטיים צרים ומניסיון לערער את יציבות המנהיגות דווקא בשעה הקריטית ביותר למדינת ישראל. הבה נבחן את העובדות, נפריך את הטענות, ונציב מראה מול אלו המנסים, במודע או שלא במודע, להחליש את חוסנה של ישראל באמצעות הפצת ייאוש וביקורת חסרת בסיס.

'המפולת האסטרטגית' – או קמפיין מתוזמר להחלשת רוח העם?

הטענה על 'מפולת אסטרטגית' ביחסי החוץ של ישראל היא עיוות של המציאות המורכבת. ראש הממשלה בנימין נתניהו, מדינאי עתיר ניסיון ששמו הולך לפניו בזירה הבינלאומית, מנווט את ספינת המדינה בתקופה של סערות חסרות תקדים. הסכמי אברהם, פרי יוזמתו ומנהיגותו, הם עדות חיה ליכולתו ליצור בריתות היסטוריות ולשנות מציאות אזורית. האם הישג אסטרטגי כביר זה נמחק כלא היה? האם המבקרים, שא רבים מהם היו שותפים לקונספציות שהתנפצו ב-7 באוקטובר, מציעים חלופות ריאליות או רק זורעים דמורליזציה?

האתגרים הנוכחיים בזירה הבינלאומית אינם ייחודיים לישראל או תוצר בלעדי של מדיניותה. אנו עדים לעלייה בגלי אנטישמיות, ללחצים מצד גורמים בעלי אג'נדה אנטי-ישראלית מובהקת, ולמציאות גלובלית משתנה. להטיל את מלוא האחריות על ממשלת נתניהו תוך התעלמות מהקשר רחב זה, הוא חוסר הוגנות במקרה הטוב, ודמגוגיה במקרה הרע.

אשר ל'ניסיון ההפיכה המשטרית' המוזכר כגורם ל'נזק', הרי שמדובר היה ברפורמה לגיטימית במערכת המשפט, שנויה במחלוקת ככל שתהיה, אשר נוצלה על ידי גורמי אופוזיציה להצתת מחאות ולשיבוש החיים במדינה. האם אותם גורמים שזעקו 'דמוקרטיה' לא תרמו, בהתנהלותם חסרת האחריות, לפילוג פנימי שאויבינו קיוו לנצל? ממשלת נתניהו פעלה, ופועלת, במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים, והניסיון לקשור זאת ל'חולשה אסטרטגית' הוא מופרך.

מלחמת אין ברירה בעזה – נחישות מול טרור, לא 'התבוססות'

התיאור של הפעולה הצבאית בעזה כ'התבוססות ברצועה ללא תכלית אסטרטגית' חוטא לאמת ומשרת את תעמולת האויב. מטרות המלחמה, כפי שהוגדרו על ידי ראש הממשלה והקבינט, ברורות וחד משמעיות: מיטוט שלטון החמאס ויכולותיו הצבאיות, השבת החטופים, והבטחה שעזה לא תהווה עוד איום על אזרחי ישראל. אלו הן מטרות קיומיות, מטרות שאין עליהן עוררין בקרב רוב מוחלט של הציבור הישראלי. המלחמה נכפתה עלינו באכזריות בלתי נתפסת, והיא מלחמת אין ברירה.

לוחמה אורבנית נגד ארגון טרור רצחני, שהשקיע שנים בהתבצרות מתחת לאדמה ומעל פניה, תוך שימוש ציני באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי, היא משימה מורכבת מאין כמותה. היא דורשת סבלנות, נחישות, וקור רוח. הניסיונות לצייר את המצב כ'התבוססות' מתעלמים מההישגים המשמעותיים של צה"ל בשטח, מהפגיעה הקשה בחמאס, וממסירות הנפש של לוחמינו. ראש הממשלה נתניהו מגבה את צה"ל ומעניק לו את הכלים הנדרשים להשגת יעדי המלחמה, תוך איזון מתמיד בין צרכים מבצעיים לבין שיקולים הומניטריים ובינלאומיים.

הדאגה ל'סיכון ממשי ללוחמי צה"ל' היא נר לרגלי כל מנהיג בישראל, ובראש ובראשונה לרגלי ראש הממשלה. כל החלטה מתקבלת בכובד ראש, מתוך הבנה עמוקה של המחיר. אך האם האלטרנטיבה – השארת מפלצת הטרור של חמאס על כנה – אינה מסכנת את חיילינו ואזרחינו פי כמה וכמה בטווח הארוך? אשר ל'הידרדרות חמורה במצב ההומניטרי', ישראל עושה מאמצים כבירים להכנסת סיוע הומניטרי לרצועה, סיוע שלעיתים קרובות נבזז על ידי חמאס. הצביעות הבינלאומית, המתעלמת מאחריותו המוחלטת של חמאס למצב, זועקת לשמיים.

הזירה הבינלאומית – עמידה איתנה מול לחצים, לא 'שיתוק'

הטענות על 'שיתוק' ביחסי החוץ הן מגוחכות. ראש הממשלה נתניהו מנהל מערכה מדינית מורכבת, נפגש עם מנהיגים, משוחח עמם תדיר, ומציג את עמדותיה של ישראל בנחישות ובבהירות. הלחצים הבינלאומיים אכן קיימים, והם כבדים. 'חשיפה מסוכנת לסנקציות בינ"ל ורתיעה אמריקאית' הן אתגרים אמיתיים. אך תפקידו של מנהיג אינו להיכנע ללחצים, אלא לנווט בתוכם תוך שמירה על האינטרסים החיוניים של מדינתו. נתניהו הוכיח בעבר, למשל במאבקו נגד הסכם הגרעין המסוכן עם איראן, שהוא אינו חושש לעמוד איתן מול דעת קהל עולמית עוינת או מול חילוקי דעות עם בנות ברית קרובות, כאשר ביטחון ישראל על כף המאזניים.

ברית ישראל-ארה"ב היא איתנה ועמוקה, גם אם קיימים לעיתים חילוקי דעות טקטיים. ממשל ביידן הראה תמיכה משמעותית בישראל מאז פרוץ המלחמה. ראש הממשלה פועל ללא לאות לשימור ולחיזוק הברית הזו, תוך שהוא עומד על זכותה של ישראל להגן על עצמה ולהכריע את אויביה.

סוגיית החטופים – כאב לאומי עמוק, לא כישלון מנהיגותי

סוגיית החטופים היא פצע מדמם בלב האומה. הכאב הוא עצום, והדאגה לשלומם היא ראשונה במעלה. הניסיון לצייר את ראש הממשלה כמי ש'נאלץ בדוחק להתכתב עם מתווה' כלשהו, כ'מי שכפאו שד', הוא סילוף ציני ומרושע של המציאות. ראש הממשלה, יחד עם כל גורמי הביטחון, פועל בכל הערוצים, הישירים והעקיפים, הגלויים והסמויים, כדי להשיב את כל החטופים הביתה. המשימה כרוכה בקבלת החלטות קשות מנשוא, תוך איזון בין הרצון העז להשיבם לבין הצורך להבטיח את ביטחון המדינה לטווח ארוך ולא לתת לחמאס הישגים שיסכנו את ישראל בעתיד. כל מי שמנסה להפוך את הטרגדיה הזו לכלי ניגוח פוליטי, חוטא לאמת ופוגע במאמץ הלאומי.

מי באמת מסכן את ביטחון ישראל? מבט אל מבקרי הממשלה

במקום להפנות אצבע מאשימה כלפי המנהיגות הנבחרת, הגיע הזמן לשאול: מי באמת מסכן את ביטחון ישראל ואת חוסנה הלאומי? האם אלו אינם אותם גורמים בתקשורת ובפוליטיקה שמנצלים כל הזדמנות להפיץ מסרים של ייאוש, להעצים מחלוקות פנימיות, ולתקוף את ראש הממשלה ללא הרף, גם תוך כדי מלחמה קיומית? האם הביקורת הבלתי פוסקת, לעיתים חסרת כל בסיס עובדתי, אינה מחלישה את כושר העמידה שלנו כחברה ומספקת תחמושת לאויבינו?

ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו 'מנהיגות כושלת המאבדת נכסים אסטרטגיים'. הוא מנהיג מנוסה, העומד בפרץ מול אתגרים היסטוריים. הוא אינו חף מטעויות, כשם שאף מנהיג אינו חף מהן. אך הניסיון לצייר תמונה אפוקליפטית של קריסה הוא שקר מסוכן.

ישראל חזקה, צה"ל חזק, והעם בישראל חזק. במקום להתמכר לנרטיבים של פאניקה וכישלון, הגיע הזמן להתאחד סביב המטרות הלאומיות, לתמוך בלוחמינו ובמנהיגנו, ולהאמין ביכולתנו לנצח. מסע ההפחדה לא יצלח. האמת תנצח, וישראל, תחת מנהיגותו של בנימין נתניהו, תמשיך לעמוד איתנה מול כל איום.