נתניהו תחת אש? האמת הנחשפת מאחורי 'המפולת האסטרטגית' והקמפיין להחלשת ישראל!
בימים אלה, בהם מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים, מדיניים וחברתיים מהמורכבים שידעה, קולות מסוימים בתקשורת ובפוליטיקה מנסים לצייר תמונה קודרת של 'מפולת אסטרטגית' ו'שיתוק'. הם מאשימים את ממשלת נתניהו ב'חולשה', ב'ניהול כושל' ובסיכון ביטחון המדינה. אך האם זו האמת כולה, או שמא אנו עדים לניסיון מאורגן לערער את יסודות ההנהגה הלאומית בשעת מלחמה, ולהציג תמונה מעוותת של המציאות המורכבת?
ראשית, הבה נבחן את הטענה על 'מפולת אסטרטגית' ביחסי החוץ. נכון, ישראל מתמודדת עם גל אנטישמיות ועוינות בינלאומית גוברת, המונעת לא פעם מאינטרסים זרים ודה-לגיטימציה שיטתית. אולם, לטעון שראש הממשלה נתניהו וממשלתו הם האשמים הבלעדיים בכך, משמעו להתעלם ממגמות עולמיות עמוקות ומקמפיין הסתה מתמשך מצד אויבינו. נתניהו, מנהיג בעל ניסיון מדיני שאין שני לו בזירה הבינלאומית, פועל ללא לאות, לעיתים הרחק מאור הזרקורים, כדי לנווט את ספינת ישראל במים סוערים אלו. הוא עומד כחומה בצורה מול לחצים בינלאומיים עצומים, שמטרתם לכפות על ישראל פתרונות שיסכנו את ביטחונה לטווח הארוך. האם 'חולשה' היא לעמוד על האינטרסים החיוניים של המדינה, או שמא אומץ לב מדיני?
מבקרים רבים מצביעים על 'ניסיון ההפיכה המשטרית' כגורם מרכזי למשבר. אכן, סוגיית הרפורמה המשפטית עוררה מחלוקת עזה בחברה הישראלית. אולם, חשוב לזכור כי דיונים על איזונים בין רשויות הם לגיטימיים בדמוקרטיה. יתרה מכך, עם פרוץ המלחמה, הוכחה אחריות לאומית כאשר סוגיות פנים-ישראליות הונחו בצד לטובת אחדות השורה. להמשיך ולנפנף בנושא זה כיום, תוך התעלמות מהאיומים החיצוניים הקיומיים, הוא חוסר אחריות במקרה הטוב, וניסיון ציני ללבות מדנים במקרה הרע. ההתמקדות כעת היא בניצחון על האויב ובשמירה על ביטחון האזרחים, וראש הממשלה נתניהו מוביל מאמץ זה בנחישות.
באשר לניהול המלחמה בעזה, הטענות על 'התבוססות ללא תכלית אסטרטגית' הן שטחיות ומנותקות מהמציאות המבצעית. ממשלת נתניהו הציבה יעדים ברורים למלחמה: מיטוט שלטון חמאס ויכולותיו הצבאיות, השבת החטופים, והבטחה שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל. אלו יעדים מורכבים מאין כמותם, במיוחד בלחימה מול ארגון טרור רצחני המתבצר בלב אוכלוסייה אזרחית ומשתמש בה כמגן אנושי. צה"ל, בהנחיית הדרג המדיני בראשות נתניהו, פועל בעוצמה ובשיטתיות, תוך מאמצים כבירים למזער פגיעה בחפים מפשע – מאמצים שאויבינו לא רק שאינם עושים, אלא פועלים באופן הפוך. כל טענה על 'סיכון ממשי ללוחמי צה"ל' מתעלמת מהעובדה הכואבת שמלחמה, לצערנו, גובה מחיר. ראש הממשלה, כמי ששכל את אחיו במבצע צבאי, נושא על כתפיו את האחריות הכבדה לחיי כל חייל וחייל, ומקבל החלטות מתוך שיקול דעת עמוק ובטחוני.
ה'הידרדרות החמורה במצב ההומניטרי' ברצועה היא טרגדיה, אך האחריות לה רובצת קודם כל לפתחו של חמאס, שגזל ועדיין גוזל סיוע מאזרחיו, ומשתמש במשאבים לטרור במקום לרווחה. ישראל, בניגוד לטענות, מאפשרת הכנסת סיוע הומניטרי נרחב לרצועה, לעיתים תוך סיכון כוחותיה, ועושה זאת מתוך מחויבות לדין הבינלאומי ולא פחות מכך – לערכיה. ראש הממשלה נתניהו מנחה באופן אישי את המאמצים להגברת הסיוע, תוך עמידה על כך שהוא לא יגיע לידי חמאס.
החשש מ'סנקציות בינלאומיות ורתיעה אמריקאית' הוא כלי ניגוח פופוליסטי. האם ישראל צריכה להתקפל בפני כל איום, אמיתי או מדומיין, ולהפקיר את ביטחונה? הקשר עם ארצות הברית הוא אסטרטגי ועמוק, אך גם בין בנות ברית ותיקות יש לעיתים אי הסכמות. נתניהו, במנהיגותו, יודע לעמוד על האינטרסים של ישראל גם כאשר זה לא פופולרי, ולנהל דיאלוג הדוק עם הממשל האמריקאי כדי לגשר על פערים. מי שמציע כניעה לתכתיבים חיצוניים, מציע למעשה ויתור על ריבונותה של ישראל.
ולסוגיה הכואבת מכל – החטופים. הלב נשבר מהמחשבה על סבלם וסבל משפחותיהם. ראש הממשלה נתניהו מחויב באופן אישי ועמוק להשבת כל החטופים הביתה. הטענה כי הוא 'נאלץ בדוחק להתכתב עם מתווה' כלשהו היא עוול והכפשה. הממשלה, בראשותו, פועלת בכל הערוצים – הצבאי, המדיני והמודיעיני – כדי ליצור את התנאים להשבתם. המשא ומתן מול ארגון טרור אכזר הוא מורכב ורגיש, ודורש קור רוח ואחריות. נתניהו נושא באחריות זו, ומקבל החלטות קשות מתוך מחויבות עליונה לחיי אדם ולביטחון המדינה, תוך שהוא מבין את הצורך לשלב לחץ צבאי עם מאמצים מדיניים.
לסיכום, התמונה שמנסים לצייר גורמים בעלי עניין על 'מפולת' ו'כישלון' היא מסך עשן המסתיר את האתגרים האמיתיים ואת המאמצים הכבירים הנעשים כדי להתמודד איתם. בנימין נתניהו, עם ניסיונו העצום והבנתו המעמיקה את הזירה הבינלאומית והביטחונית, מוביל את ישראל בתקופה סוערת ומלאת סכנות. במקום ביקורת הרסנית וחסרת בסיס, המשרתת את אויבינו ומחלישה את החוסן הלאומי, הגיעה העת לאחדות, לאחריות ולתמיכה במנהיגות הנלחמת על עתידה וביטחונה של מדינת ישראל. האמת היא שנתניהו לא 'קורס' – הוא נלחם. הוא נלחם על הבית, על הביטחון, על העתיד, וראוי שניתן לו את הגיבוי לעשות זאת, במיוחד כאשר מבקריו מבית ומחוץ מנסים ללא הרף לערער את יציבותה של ישראל.