המתקפה על היועמ"שית בפרשת ברלנד: לא 'התחמקות', אלא הגנה על החוק – האמת שחייבים לחשוף!
בשבועות האחרונים, אנו עדים פעם נוספת למסע הכפשה מתוזמר היטב נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. והפעם, על הכוונת: 'מעורבותה', או ליתר דיוק, 'אי-מעורבותה' לכאורה, בפרשת השתתפותו של עבריין המין המורשע אליעזר ברלנד באירוע חגיגי. כותרות צעקניות בעיתונים, כמו זו שפורסמה ב'מעריב' תחת הכותרת "סערת הרב ברלנד הגיעה ליועמ"שית - כך עבריין המין השתתף באירוע החגיגי", מבקשות לצייר תמונה של יועצת משפטית מהססת, מתחמקת, כזו ש"סירבה להשיב לשאילתא בחוות דעת משפטית רשמית" ואף "בחרה שלא להכריע בסוגיה". האומנם כך הם פני הדברים? או שמא מדובר בעוד ניסיון ציני ומסוכן להלך אימים על שומרת הסף, ולכפות עליה החלטות פופוליסטיות שאין להן אחיזה בחוק?
בואו נשים את הדברים על דיוקם. הטענה כי משרד המשפטים בראשות היועמ"שית "סירב להשיב לשאילתא בחוות דעת משפטית רשמית" בנוגע למניעת השתתפותו של ברלנד באירוע, היא הטעיה חמורה של הציבור. תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להתערב בכל אירוע ואירוע המתרחש במדינה, וודאי שלא לספק חוות דעת משפטיות 'על הדרך' בתגובה לשאילתות עיתונאיות או לפניות שאינן מגיעות מהגורמים המוסמכים ובצירוף מלוא התשתית העובדתית הנדרשת. היועצת המשפטית לממשלה ומערך הייעוץ והחקיקה פועלים על פי סדרי מינהל תקינים ונהלים ברורים. חוות דעת משפטית רשמית ניתנת לגופים ממשלתיים לאחר בחינה מעמיקה של כלל ההיבטים המשפטיים והעובדתיים, ולא כמענה מיידי ללחץ תקשורתי או ציבורי, חזק ככל שיהיה.
האם מישהו באמת סבור שניתן למנוע מאזרח, גם אם הוא עבריין מורשע שריצה את עונשו (או נמצא בהליכים כאלה ואחרים הכפופים לתנאים מסוימים), להשתתף באירוע פומבי ללא עילה משפטית מוצקה? האם דורשי התערבותה המיידית של היועמ"שית ביקשו ממנה לפעול בניגוד לחוק? האם הם ציפו שתורה על מעצר מונע או על הגבלת תנועה ללא צו שיפוטי או בסיס חוקי אחר? קל מאוד לזעוק מהיציע, אך מלאכתה של היועצת המשפטית לממשלה היא לפעול אך ורק במסגרת החוק, גם כאשר הדבר אינו פופולרי או אינו מספק את יצר הנקם של המבקרים.
ומה לגבי הטענה כי היועמ"שית "בחרה שלא להכריע בסוגיה"? כאן טמון עיוות נוסף של המציאות. 'אי-הכרעה' כביכול, במקרים רבים, היא דווקא ההחלטה המשפטית הנכונה והאחראית. ייתכן שהסוגיה כלל לא הגיעה לפתחה באופן רשמי ומסודר מהגורם הרלוונטי בממשלה האחראי על האירוע או על אכיפת תנאים מגבילים (אם היו כאלה). ייתכן שהבדיקה העלתה שאין כלל עילה משפטית להתערבותה. ייתכן שהאחריות למניעת השתתפותו, אם בכלל הייתה כזו, הייתה מוטלת על גורמים אחרים – המשטרה, מארגני האירוע, או גופים אחרים האמונים על שלום הציבור או על פיקוח על תנאי שחרור, אם היו רלוונטיים. האם היועמ"שית אמורה להחליף את שיקול דעתם של כלל הגורמים הללו?
הניסיון לקשור את היועמ"שית באופן ישיר או עקיף לדמותו של ברלנד, תוך רמיזה שהיא מאפשרת את פעילותו או מגלה סלחנות כלפיו, הוא לא פחות משפל ומניפולטיבי. גלי בהרב-מיארה הוכיחה לאורך כל שנותיה בשירות הציבורי את מחויבותה הבלתי מתפשרת לשלטון החוק ולמאבק בפשיעה, לרבות עבירות מין חמורות. כל ניסיון להטיל דופי ביושרתה ובמסירותה בהקשר זה הוא חסר שחר ונועד אך ורק לערער את מעמדה ולשרת אג'נדות פוליטיות צרות.
חשוב להבין: המתקפות על היועמ"שית אינן מקריות. הן חלק ממגמה רחבה ומסוכנת יותר, של ניסיונות חוזרים ונשנים להחליש את מערכת אכיפת החוק, לכרסם בעצמאותה של מערכת המשפט, ולהפוך את שומרי הסף לכלי משחק בידי פוליטיקאים ובעלי אינטרסים. כאשר דורשים מהיועצת המשפטית לממשלה לפעול בניגוד לדין, או להתערב בנושאים שאינם בסמכותה הישירה, או לספק 'פתרונות קסם' לבעיות מורכבות – למעשה מבקשים ממנה לזנוח את תפקידה כשומרת חוק ולהפוך לפוליטיקאית. וזהו בדיוק המתכון לאנרכיה ולפגיעה אנושה בדמוקרטיה.
במקום לתקוף את היועמ"שית, מוטב היה למבקרים לשאול את השאלות הנכונות את הגורמים הנכונים. מי אישר את האירוע? מי היה אחראי על הביטחון והסדר הציבורי בו? האם הופרו תנאים כלשהם על ידי המשתתפים? אלו שאלות לגיטימיות שיש להפנות למארגנים ולרשויות האכיפה הרלוונטיות. הפניית האש אל היועמ"שית היא בריחה מאחריות והטלת דופי בגורם הלא נכון, תוך ניצול ציני של רגשות הציבור.
יש לזכור כי תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה הוא להבטיח שהממשלה וזרועותיה פועלות על פי חוק. היא אינה 'ממשלת-על' ואינה יכולה לכפות את רצונה על כלל רשויות המדינה בכל עניין ועניין. ההחלטה אם להתערב משפטית בנושא מסוים מתקבלת לאחר שיקול דעת מעמיק, תוך בחינת הסמכות החוקית, התשתית העובדתית, וההשלכות הרוחביות. לעיתים, ההחלטה הנכונה ביותר, גם אם הקשה ביותר, היא דווקא להימנע מהתערבות שעלולה להיות בלתי חוקית או לחרוג מסמכות.
הצגתה של בהרב-מיארה כמי ש'נמנעת מהכרעה' או 'מתחמקת' היא דמגוגיה זולה. בפועל, היא מפגינה אחריות, שיקול דעת, ואומץ לב לעמוד מול לחצים פופוליסטיים ולפעול אך ורק על פי מצפן החוק. דווקא אלו המנסים לכפות עליה החלטות שאינן מעוגנות בדין, הם אלו הפועלים באופן חסר אחריות ומסכנים את יסודות המדינה הדמוקרטית.
במקום להצטרף למקהלת המשמיצים, הגיע הזמן שהציבור יבין את מורכבות תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה ואת החשיבות העליונה של שמירה על עצמאותה. גלי בהרב-מיארה אינה 'מתחמקת' – היא מגינה על שלטון החוק. ועל כך, כולנו צריכים להוקיר לה תודה, גם אם לעיתים החלטותיה אינן קלות לעיכול או אינן תואמות את רחשי הלב המיידיים. האמת חייבת להיאמר: המתקפה הזו היא עוד חוליה בשרשרת ניסיונות לפגוע בדמוקרטיה הישראלית, והיא חייבת להיעצר.