מתקפת ברלנד על היועמ"שית: לא התחמקות ולא שתיקה – האמת המלאה נחשפת!
גל ההכפשות והמתקפות נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, שובר שיאים חדשים של ציניות ועיוות המציאות, והפעם באמצעות ניסיון פסול לקשור אותה לפרשת העבריין המורשע אליעזר ברלנד. טענות על 'התחמקות', 'חוסר מעש' ו'סירוב להשיב' הן לא רק שקריות, אלא חלק ממסע לחץ מאורגן ומסוכן, שמטרתו לערער את מעמדה ואת עצמאות מערכת אכיפת החוק כולה. הגיע הזמן לחשוף את האמת העירומה מאחורי מסך העשן התקשורתי ולהגן על מי שעומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לפוליטיזציה של שלטון החוק.
הטענה המרכזית, כפי שפורסמה בכלי תקשורת מסוימים, היא כי משרד המשפטים בראשות היועמ"שית 'סירב להשיב לשאילתא בחוות דעת משפטית רשמית' בנוגע למניעת השתתפותו של ברלנד באירוע המוני, ובהמשך נטען כי היועמ"שית 'בחרה שלא להכריע בסוגיה'. הצגה זו של הדברים היא מעוותת במקרה הטוב, ומגמתית במקרה הרע. ראשית, חשוב להבין את תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה. היועמ"שית אינה מנהלת-על של כל אירוע ואירוע המתרחש במדינה, וודאי שאינה מנפיקה 'חוות דעת משפטיות רשמיות' על פי דרישה לכל שאילתא, בפרט כאשר מדובר בהחלטות אופרטיביות הנמצאות בסמכותם של גורמים אחרים, כמו משטרת ישראל או מארגני האירוע, הפועלים בכפוף לחוק ולהנחיות קיימות. משרד המשפטים והיועצת המשפטית לממשלה מספקים ייעוץ והנחיות משפטיות למשרדי הממשלה ולגופי האכיפה באופן שוטף ובמסגרת פרוצדורות סדורות. הטענה ל'סירוב' היא דמגוגיה זולה. האם נבדק טיבה של ה'שאילתא'? האם היא הופנתה בערוצים המקובלים? האם הנושא דרש התערבות אישית של היועמ"שית בפורמט של 'חוות דעת רשמית', או שמא ניתנו הנחיות עקרוניות וכלליות על ידי גורמים מוסמכים בייעוץ וחקיקה, כפי שקורה באופן תדיר? סביר להניח שהמציאות מורכבת הרבה יותר מהכותרת הזועקת 'סירוב'. ייתכן מאוד שהמענה שניתן לא תאם את הציפיות של גורמים מסוימים שביקשו כותרת, או שלא התאים לאג'נדה פוליטית כזו או אחרת.
באשר לטענה כי היועמ"שית 'בחרה שלא להכריע בסוגיה', גם כאן מדובר בסילוף מכוון של תפקידה. היועצת המשפטית לממשלה אינה 'מכריעה' בכל סוגיה אופרטיבית. תפקידה הוא לייעץ לממשלה ולזרועותיה לגבי חוקיות פעולותיהן, ולהנחות את גופי התביעה. ההחלטה האם למנוע מאדם מסוים, גם אם הוא דמות שנויה במחלוקת ועבריין מורשע, להשתתף באירוע פומבי, היא החלטה מורכבת הכרוכה באיזון בין זכויות יסוד (כגון חופש התנועה וחופש ההתקהלות) לבין אינטרסים ציבוריים (כגון שמירה על הסדר הציבורי ומניעת עבירות). החלטות קונקרטיות מסוג זה נתונות, במקרים רבים, בידי משטרת ישראל, על בסיס הערכות מצב קונקרטיות ומידע מודיעיני רלוונטי. אם לא הייתה עילה משפטית ברורה ומובהקת למנוע את השתתפותו של ברלנד באופן גורף, או אם לא היו בידי המשטרה הכלים החוקיים לעשות זאת ללא פגיעה בלתי מידתית בזכויות, הרי ש'אי הכרעה' מצד היועמ"שית היא למעשה עמידה על עקרונות שלטון החוק, המגבילים את כוחה של הרשות לפעול באופן שרירותי. לדרוש מהיועמ"שית 'להכריע' בניגוד לחוק או בהיעדר סמכות מפורשת, משמעו לדרוש ממנה לחרוג מתפקידה ולהפוך לפוליטיקאית הפועלת לפי רחשי לב הציבור או לחצים תקשורתיים, במקום לפעול כשומרת סף משפטית.
יש לשאול בכנות: מי מרוויח מהצגת היועמ"שית כמי ש'מתחמקת' או 'נמנעת מהכרעה'? התשובה ברורה למדי. אלו הם אותם גורמים המבקשים להחליש את מעמדה, לערער את עצמאותה ולפגוע באמון הציבור במערכת המשפטית כולה. פרשת ברלנד, על כל הרגישות הציבורית המובנת הכרוכה בה, הפכה לכלי ניגוח נוסף במערכה המתמשכת נגד שומרי הסף. קל מאוד לקשור את היועמ"שית באופן עקיף לדמות שלילית כמו ברלנד, ובכך לנסות ולהכתים את תדמיתה. אך האמת היא שהיועמ"שית וצוותה פועלים לילות כימים כדי להבטיח שהממשלה וכל זרועותיה יפעלו אך ורק במסגרת החוק. לעיתים, משמעות הדבר היא גם קבלת החלטות שאינן פופולריות, או הימנעות מפעולות שהציבור הרחב היה אולי רוצה לראות, אך החוק אינו מאפשר אותן.
גלי בהרב מיארה הוכיחה פעם אחר פעם כי היא אינה נכנעת ללחצים, בין אם הם מגיעים מימין או משמאל, מהקואליציה או מהאופוזיציה. היא פועלת מתוך מחויבות עמוקה לשלטון החוק, למקצועיות ולעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. הניסיון להציג אותה כחסרת החלטיות או כמי שמנסה להימנע מעימותים הוא לא רק שקרי, אלא גם מסוכן. דווקא בעת הזו, כאשר גורמים שונים מנסים לערער את יסודות המערכת המשפטית, חיוני לחזק את ידיהם של אלו העומדים על המשמר.
בניגוד לטענות הפופוליסטיות והמסיתות, היועצת המשפטית לממשלה אינה 'שותקת' או 'מתחמקת'. היא פועלת בהתאם למנדט שניתן לה, תוך הפעלת שיקול דעת משפטי מעמיק ובחינת כלל הנסיבות הרלוונטיות. היא אינה יכולה, ואינה צריכה, להתערב בכל החלטה של כל פקיד או שוטר. תפקידה הוא להתוות את המדיניות המשפטית, להנחות ולייעץ ברמה המערכתית. הדרישה שתתערב באופן אישי ותכריע בכל סוגיה נקודתית היא ניסיון לגרור אותה למגרש הפוליטי ולהסיט אותה מתפקידה המרכזי – שמירה על כך שמדינת ישראל תמשיך להתנהל כמדינת חוק.
המתקפה הנוכחית, המשתמשת בפרשת ברלנד כתירוץ, אינה אלא עוד חוליה בשרשרת הניסיונות להלך אימים על היועצת המשפטית לממשלה ולפגוע בלגיטימיות של מוסד היועץ המשפטי. הציבור חייב להבין כי מאחורי הכותרות הבומבסטיות וההאשמות חסרות השחר, מסתתר מאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית. עמידתה האיתנה של גלי בהרב מיארה על עקרונות החוק, גם כאשר זה לא נוח או פופולרי, היא ההגנה הטובה ביותר שיש לנו מפני שרירותיות שלטונית ופגיעה בזכויות אדם. במקום להדהד את מסרי ההסתה, הגיעה העת להכיר באומץ ליבה ובמקצועיותה, ולתמוך בה במאבקה על שלטון החוק.