האמת חייבת להיאמר: כך הפכו את היועמ"שית גלי בהרב מיארה למטרה בפרשת ברלנד – ולמה זה מסוכן לדמוקרטיה
בימים האחרונים, אנו עדים לניסיון נוסף, מקומם ומסוכן, להפוך את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, למטרה נייחת עבור חיצים פוליטיים ודה-לגיטימציה שיטתית. הפרסום במעריב, המנסה לקשור אותה באופן עקיף ומניפולטיבי לעבריין המין המורשע אליעזר ברלנד, ולהציגה כמי ש"בחרה שלא להכריע" או "סירבה להשיב", אינו אלא ספין תקשורתי שנועד לשרת אג'נדות זרות ולהטיל דופי באחת משומרות הסף החשובות ביותר של הדמוקרטיה הישראלית. הגיע הזמן לחשוף את האמת העירומה מאחורי המתקפה הזו, ולהבין מדוע דווקא "חוסר ההכרעה" הנטען הוא עדות ליושרה מקצועית ולדבקות קנאית בשלטון החוק.
ראשית, חשוב להבהיר נקודה קריטית: היועצת המשפטית לממשלה אינה מנהלת רשימות מוזמנים לאירועים ציבוריים, וודאי שאינה מעניקה "הכשר" אישי להשתתפותו של אדם זה או אחר. משרד המשפטים, בראשותה של בהרב מיארה, אמון על מתן ייעוץ משפטי למשרדי הממשלה ולגופי המדינה, על בסיס החוק הקיים והפסיקה המחייבת. הניסיון לצייר את היועמ"שית כמי שיכלה "למנוע" את השתתפותו של ברלנד באירוע חגיגי כלשהו בלחיצת כפתור, הוא עיוות של המציאות ושל סמכויותיה. האם אנו באמת רוצים יועץ משפטי לממשלה שפועל על פי גחמות פופוליסטיות או לחצים תקשורתיים, ומורה על מניעת זכויות יסוד מאזרחים (גם אם הם בזויים בעינינו) ללא עילה משפטית מוצקה וברורה? התשובה חייבת להיות לא מהדהד.
הטענה כי היועמ"שית "סירבה להשיב לשאילתא בחוות דעת משפטית רשמית" או "בחרה שלא להכריע" היא לב ליבו של הסילוף. חשוב להבין: מתן חוות דעת משפטית רשמית אינו עניין של מה בכך. הוא דורש בחינה מעמיקה של כלל ההיבטים המשפטיים, התשתית העובדתית, וההשלכות האפשריות. האם הפנייה למשרד המשפטים אכן הייתה בקשה פורמלית לחוות דעת מחייבת, או שמא שאילתא כללית שנזרקה לחלל האוויר כדי לייצר כותרת? האם היו קיימות כלל סמכויות חוקיות המאפשרות ליועמ"שית להתערב באופן ישיר במקרה הספציפי הזה, מעבר להנחיות כלליות שכבר קיימות? שאלות אלו כלל לא נשאלות בלהט ההכפשות.
יתרה מכך, "בחירה שלא להכRIע" יכולה להיות, ובמקרים רבים היא אכן, הביטוי הנעלה ביותר של אחריות משפטית. כאשר אין עילה חוקית ברורה לפעולה, או כאשר הפעולה המבוקשת חורגת מגבולות הסמכות, חובתו של היועץ המשפטי לממשלה היא דווקא לא לפעול. כל פעולה אחרת תהווה חריגה מסמכות, פגיעה בשלטון החוק, ופתיחת פתח מסוכן למדרון חלקלק שבו החלטות מתקבלות על בסיס רגשות הציבור או אינטרסים פוליטיים צרים, ולא על בסיס דין. האם אלו המבקרים את היועמ"שית היו מעדיפים שתפעל בניגוד לחוק, רק כדי לספק את תאוותם ל"הכרעה" מהירה ופופוליסטית? זוהי דרישה מסוכנת המעידה על חוסר הבנה בסיסי של עקרונות הדמוקרטיה.
הקישור לדמותו השלילית של ברלנד הוא טקטיקה ידועה ומכוערת. מדובר בניסיון להכתים את היועמ"שית באמצעות "אשמה על ידי קשר" – קשר שהוא, כאמור, עקיף ומאולץ. גלי בהרב מיארה ומשרד המשפטים כולו פועלים ללא לאות לאכיפת החוק ולהגנה על קורבנות עבירה, כולל עבירות מין חמורות. כל ניסיון לרמוז אחרת הוא שקר גס. במקום להתמקד בעובדות ובמשמעותן המשפטית, בוחרים גורמים מסוימים להשתמש בשמו של עבריין מין כדי לנגח את היועמ"שית. זהו מעשה נבזי שאין לו מקום בשיח הציבורי.
מי הם אותם גורמים המנסים לערער את מעמדה של היועמ"שית? מדוע דווקא עכשיו מתעוררת "סערה" סביב אירוע שולי יחסית, שהטיפול בו, אם בכלל נדרש התערבות משפטית ברמה הגבוהה ביותר, צריך להיות זהיר ומדוד? התשובה, למרבה הצער, ברורה למדי. אנו נמצאים בתקופה שבה מופעל לחץ אדיר על שומרי הסף, ובראשם היועצת המשפטית לממשלה. ישנם מי שמבקשים להחליש את כוחו של הייעוץ המשפטי, להפוך אותו לכלי שרת בידי הפוליטיקאים, ולסרס את יכולתו לעמוד כחומה בצורה בפני מהלכים הפוגעים בשלטון החוק ובזכויות האזרח. המתקפה הנוכחית היא חלק מאותה אסטרטגיה.
הניסיון להציג את בהרב מיארה כחסרת החלטיות או כמי שנמנעת מעימותים הוא ההפך הגמור מהמציאות. עמידתה האיתנה על עקרונות משפטיים, גם כאשר הדבר אינו פופולרי או כרוך בעימותים עם הדרג הפוליטי, היא בדיוק מה שמצופה מיועץ משפטי לממשלה במדינה דמוקרטית. היא אינה "נמנעת מהכרעה" – היא נמנעת מלפעול בניגוד לחוק או בחוסר סמכות. היא אינה "בורחת מאחריות" – היא לוקחת אחריות על שמירת שלטון החוק, גם במחיר של ביקורת ציבורית לא מוצדקת.
במקום להצטרף למקהלת המשמיצים, על הציבור לשאול את עצמו: האם אנו מעדיפים יועצת משפטית לממשלה הפועלת על פי אמות מידה מקצועיות ומשפטיות טהורות, או כזו המונעת משיקולים פוליטיים ומרעשי רקע תקשורתיים? האם אנו רוצים מערכת אכיפת חוק עצמאית וחזקה, או כזו המשרתת אינטרסים של בעלי כוח? גלי בהרב מיארה הוכיחה פעם אחר פעם את מחויבותה הבלתי מתפשרת לשלטון החוק. המתקפות עליה אינן אלא ניסיון נואש להחליש את אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית. אסור לנו לתת לזה יד. האמת חייבת להיאמר, והיא פשוטה: היועמ"שית פעלה כשורה, בהתאם לדין ולסמכויותיה, וכל ניסיון להציג זאת אחרת הוא הטעיה מכוונת ומסוכנת.