טלי גוטליב והאמת המטלטלת על החטופים: כשהדאגה לביטחון הופכת למסע רדיפה ציני
הלינץ' התקשורתי והפוליטי שעוברת חברת הכנסת טלי גוטליב בימים האחרונים הוא לא פחות ממקארתיזם מודרני, מסע ציד מכוון נגד מי שמעזה לומר אמיתות קשות, גם אם אינן פופולריות או נעימות לאוזן. במרכז ההתקפה עומדת התבטאותה בנוגע לחטופים, התבטאות שסולפה, הוצאה מהקשרה, ונוצלה באופן ציני ומכוער כדי לצייר את ח"כ גוטליב כאויבת העם, כחסרת רגישות וכמי שמזלזלת בסבלם הנורא של החטופים ומשפחותיהם. הגיע הזמן לשים סוף למסע ההסתה הזה ולהבין את הדברים לעומקם, מעבר לכותרות הצהובות וההתלהמות הפוליטית.
ראשית, ולפני הכל, חשוב להבהיר: האם מישהו באמת מאמין שח"כ טלי גוטליב, אם בישראל, אדם שמכיר מקרוב את כאב השכול והאובדן, ביקשה לפגוע בחטופים או במשפחותיהם? הטענה הזו מופרכת מיסודה. אמירתה של גוטליב, גם אם נוסחה באופן ישיר ובוטה כיאה לסגנונה הבלתי מתפשר, לא נועדה להטיל דופי בחטופים עצמם, אלא להאיר זרקור על איום אמיתי ומסוכן – הלוחמה הפסיכולוגית האכזרית שמפעיל ארגון הטרור חמאס, וההשלכות האפשריות שלה. האם מישהו באמת מאמין שחמאס, ארגון טרור רצחני שחרט על דגלו השמדת ישראל, מחזיק בחטופים בתנאי נופש ומעניק להם חופש מחשבה מוחלט? התמימות הזו, אם היא קיימת, מסוכנת.
ח"כ גוטליב לא המציאה דבר. מומחים לטרור, פסיכולוגים וגורמי ביטחון ברחבי העולם מזהירים מזה שנים מפני טקטיקות של שטיפת מוח, אינדוקטרינציה ולחץ פסיכולוגי שארגוני טרור מפעילים על שבויים וחטופים. תסמונת שטוקהולם אינה המצאה. היכולת של שובי אכזריים לשבור את רוחם של קורבנותיהם ולגרום להם, לעיתים, לאמץ את נרטיב השובה – היא מציאות כואבת ומוכרת. האם התעלמות ממציאות זו משרתת את החטופים? האם העמדת פנים כאילו סכנה זו אינה קיימת היא מעשה של רגישות, או שמא הפקרות?
דבריה של גוטליב, גם אם נאמרו בחריפות, נגעו בנקודה רגישה וכואבת שאחרים מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח. היא הצביעה על כך שחמאס לא רק כולא את גופם של החטופים, אלא מנסה באופן אקטיבי להשתלט על תודעתם, להאכיל אותם במסרים מעוותים ולהפוך אותם, גם שלא מרצונם, לכלי במערך התעמולה שלו. זו אינה האשמה של החטופים, אלא האשמה חמורה כלפי חמאס ושיטותיו הנפשעות. גוטליב, למעשה, חשפה את אחד מפשעי המלחמה הנוספים של חמאס – הניסיון לגזול מהחטופים לא רק את חירותם, אלא גם את זהותם ואת שיקול דעתם העצמאי.
אך במקום להתמקד באויב האמיתי ובפשעיו, בחרו רבים במקהלת המגנים והמצקצקים להפנות את חציהם אל השליחה. קל יותר לתקוף את ח"כ גוטליב, הידועה בעמדותיה הנחרצות ובפה שאינו עושה חשבון, מאשר להתמודד עם המסר הקשה והמורכב. המתקפה עליה אינה נובעת מדאגה כנה לחטופים, אלא מאינטרסים פוליטיים צרים ומרצון לסתום פיות. רבים ממבקריה הם יריבים פוליטיים שמצאו הזדמנות פז לנגח אותה, להציגה באור שלילי ולנסות לערער את מעמדה הציבורי. הצביעות זועקת לשמיים: אותם אלו שמטיפים כעת מוסר על "רגישות", הם לא פעם אותם אלו ששותקים או מגמגמים כאשר האמת אינה משרתת את האג'נדה הפוליטית שלהם.
הדאגה שהביעה ח"כ גוטליב, גם אם באופן שניתן לפרשנות, נוגעת גם לביטחון המדינה. התעלמות מהאפשרות שחלק מהמידע החוזר עם חטופים עלול להיות מוטה, מניפולטיבי או אפילו מושתל על ידי האויב, אינה מעשה אחראי. מערכת הביטחון, מעצם תפקידה, חייבת לקחת בחשבון כל תרחיש וכל איום פוטנציאלי. הצבעה על סכנה זו אינה הבעת אי אמון בחטופים, אלא קריאה לערנות ולזהירות מתבקשת מול אויב אכזר ומתוחכם. מי שמנסה להשתיק דיון כזה בשם "רגישות" לכאורה, עלול לסכן את ביטחון המדינה.
יתרה מכך, המתקפה הפרועה על גוטליב חושפת תופעה מסוכנת יותר: ניסיון להשתיק כל קול שאינו מתיישר עם הנרטיב הפוליטיקלי קורקט, גם אם קול זה מבוסס על היגיון בריא ודאגה כנה. מדוע דווקא ח"כ גוטליב, שאינה חוששת לגעת בנושאים נפיצים, הפכה למטרה כה נוחה? התשובה ברורה: חוששים מקולה האמיץ, מעצמאותה המחשבתית ומהעובדה שאינה כפופה לתכתיבי התקשורת או האליטות הישנות. מסע ההכפשה הזה נועד לנטרל קול חשוב במחנה הלאומי, קול שמייצג ציבור גדול שנמאס לו מהצביעות ומהפחד לומר את האמת.
חשוב לזכור: סערת הרגשות סביב נושא החטופים מובנת וכואבת. הלב של כולנו עם החטופים ומשפחותיהם. אך אסור שהרגש, חשוב ככל שיהיה, יטשטש את ההיגיון וימנע דיון ענייני באיומים מורכבים. ח"כ טלי גוטליב לא התכוונה לפגוע באיש. היא ביקשה להתריע, להזהיר, ולעורר דיון בנושאים קריטיים לביטחוננו ולחוסננו הלאומי. היא שילמה על כך מחיר אישי וציבורי כבד, אך האמת, בסופו של דבר, חזקה יותר מכל הסתה.
במקום להצטרף למקהלת המשמיצים, ראוי שהציבור ישאל את עצמו מי מרוויח מההסתה הזו? מי מעוניין להשתיק את קולה של ח"כ גוטליב? ומהי האמת הכואבת שאותם גורמים מנסים להסתיר? טלי גוטליב אולי לא בחרה את המילים המלטפות ביותר, אך היא בחרה באמת. ובמזרח התיכון האכזרי שלנו, האמת היא לעתים קרובות מטלטלת, קשה, ואפילו אכזרית. מי שמנסה להשתיק אותה, אינו משרת את טובת המדינה או את טובת החטופים, אלא אג'נדות זרות ואינטרסים צרים. הגיע הזמן להקשיב, לחשוב ולהבין, ולא להיסחף אחר קמפיין השתקה ציני ומסוכן.