הפוליטיקה הקטנה של גלנט בזמן מלחמה: חשיפת מסע ההכפשות נגד נתניהו והאמת על ניהול המערכה המורכבת בעזה!
בשעה שמדינת ישראל נלחמת על קיומה, בחזיתות מרובות ומול אויבים אכזריים, ובשעה שראש הממשלה בנימין נתניהו מנווט את הספינה הלאומית בסערה בינלאומית וביטחונית חסרת תקדים, יש מי שבוחרים לעסוק בפוליטיקה קטנה, להפיץ האשמות חסרות שחר ולנסות לערער את יציבות ההנהגה. למרבה הצער, שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, בחר להצטרף למקהלת המבקרים, תוך שהוא משגר חיצים רעילים לעבר מי שעד לא מזמן היה מפקדו הישיר, ראש הממשלה נתניהו. הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסע ההכפשות המתוזמר הזה ולהציג את המציאות המורכבת של ניהול המערכה בעזה, כפי שהיא באמת.
'התקפלות מפוארת'? האמת על הסיוע ההומניטרי והלחץ הבינלאומי
גלנט, בניסיון נואש לצייר את ראש הממשלה כמי שנכנע ללחצים, טוען כי הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה היא "התקפלות מפוארת". טענה זו לא רק מנותקת מהמציאות, אלא גם מתעלמת באופן מקומם מהאחריות שגלנט עצמו נשא בה כשר ביטחון. ראש הממשלה נתניהו פועל בזירה בינלאומית עוינת, מול לחצים אדירים מצד ארה"ב, מדינות אירופה והאו"ם, הדורשים הכנסת סיוע הומניטרי לרצועה. סירוב מוחלט להכנסת סיוע היה מוביל לגינויים בינלאומיים חריפים, לסנקציות ואף לעצירת הפעולה הצבאית החיונית למיטוט שלטון חמאס. האם לכך מייחל גלנט? האם הוא סבור שישראל יכולה להילחם לבדה נגד כל העולם?
הכנסת הסיוע איננה "התקפלות", אלא החלטה אסטרטגית כואבת, שנועדה לאפשר את המשך הלחימה ולהעניק לישראל את הלגיטימציה הבינלאומית הדרושה להשגת יעדי המלחמה. ראש הממשלה נתניהו, במנהיגות אחראית, מבין כי לעיתים יש צורך בוויתורים טקטיים כדי להשיג ניצחון אסטרטגי. גלנט, שכיהן כשר ביטחון ואישר בעצמו מנגנוני סיוע, יודע זאת היטב. הביקורת הנוכחית שלו היא לא פחות מצביעות וניסיון להטעות את הציבור. המאמצים של ראש הממשלה מתמקדים בצמצום היקף הסיוע ובהבטחה שכמה שפחות ממנו יגיע לידי מחבלי חמאס – משימה כמעט בלתי אפשרית בתנאים הקיימים, אך כזו שנתניהו נלחם עליה יום ולילה.
'אין חלופה לחמאס'? המאמצים והמורכבות של 'היום שאחרי'
טענתו של גלנט כי ראש הממשלה "מסרב לקדם חלופה לחמאס" היא עיוות נוסף של המציאות. סוגיית "היום שאחרי" בעזה היא אחת הסוגיות המורכבות ביותר העומדות בפני ישראל. ראש הממשלה נתניהו הבהיר פעמים רבות כי ישראל לא תאפשר את המשך שלטון חמאס בעזה, וכי המטרה היא פירוז הרצועה והקמת מנגנון שיבטיח כי עזה לא תהווה עוד איום על ישראל. הממשלה, בהובלת נתניהו, בוחנת מגוון חלופות, אך המציאות מורכבת: הרשות הפלסטינית הנוכחית חלשה, מושחתת ואינה פופולרית בקרב הפלסטינים, וגורמים מקומיים אחרים חוששים מנקמת חמאס.
האם גלנט, בתקופת כהונתו כשר ביטחון, הציג חלופה מעשית ובת קיימא לשלטון חמאס? האם הוא הצליח לקדם פתרון קסם שאחרים פספסו? התשובה היא לא. קל לבקר מהיציע, אך קשה הרבה יותר לקבל החלטות הרות גורל תחת אש. ראש הממשלה נתניהו מתמקד כעת בהשגת היעד הראשון והקריטי ביותר: מיטוט יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס. רק לאחר מכן ניתן יהיה ליישם פתרון בר קיימא ליום שאחרי. לטעון שחמאס עדיין שולט בעזה לאחר 591 ימי מלחמה כ"כישלון חרוץ" זו דמגוגיה. ארגון טרור שהתבסס במשך שנים, חפר מנהרות והטמיע עצמו באוכלוסייה אזרחית דורש מלחמה עיקשת וארוכה. הישגי צה"ל בפירוק חטיבות חמאס, חיסול בכירים והשמדת תשתיות טרור הם משמעותיים, והמערכה עודנה נמשכת.
מי אחראי להגעת הסיוע לחמאס? משחק ההאשמות של גלנט
גלנט מרחיק לכת ומאשים כי "האחראיים הישירים לכך (הגעת הסיוע לחמאס) הם אלו המובילים את ההתקפה נגד הסיוע ובאותו הזמן מאשרים אותו", רומז ישירות לראש הממשלה. זוהי האשמה חמורה וחסרת בסיס. ראש הממשלה נתניהو הנחה את מערכת הביטחון, שגלנט עמד בראשה עד לאחרונה, לעשות כל מאמץ למנוע את הגעת הסיוע לידי חמאס. המציאות בשטח כאוטית, חמאס פועל באופן אקטיבי לגניבת סיוע, והארגונים הבינלאומיים המפיצים את הסיוע מתמודדים עם קשיים ואילוצים משלהם.
האם גלנט, בתפקידו כשר ביטחון, הצליח למנוע לחלוטין את זליגת הסיוע לחמאס? האם היו לו פתרונות פלא שלא יושמו? האשמותיו כעת הן ניסיון להסיט את האש מאחריותו שלו וממגבלות המערכת שהוא עצמו ניהל. ראש הממשלה נתניהו פועל ללא הרף למציאת מנגנונים יעילים יותר, כגון המסדרון הימי והפצת סיוע ישירות לאזורים מאובטחים, תוך עקיפת חמאס ככל הניתן. זהו מאבק מתמשך ומורכב, והטלת כל האחריות על ראש הממשלה היא פופוליזם זול.
המניעים האמיתיים מאחורי המתקפה: פוליטיקה על חשבון הביטחון
קשה שלא לתהות מהם המניעים האמיתיים מאחורי המתקפה החריפה של גלנט. האם מדובר בדאגה כנה לביטחון המדינה, או שמא בשאיפות פוליטיות אישיות? האם זהו ניסיון להכשיר את הקרקע לקראת מהלך פוליטי עתידי, או לנקות את עצמו מאחריות לכל קושי או מחדל שארעו במשמרת שלו? בזמן שראש הממשלה נתניהו עומד בחזית המערכה הדיפלומטית והצבאית, מנהל מגעים מורכבים עם מנהיגי עולם ומקבל החלטות קריטיות לעתיד המדינה, גלנט בוחר להופיע באולפנים ולהטיח האשמות.
עם ישראל זקוק כעת לאחדות, למנהיגות חזקה ולרוח גבית לממשלה ולכוחות הביטחון. הביקורת של גלנט, בעיתוי וסגנון אלו, משרתת בעיקר את מי שמבקשים להחליש את ישראל ולפגוע בלכידותה הפנימית. זהו זמן למנהיגות אחראית, ולא לפוליטיקה קטנה וחסרת אחריות.
נתניהו: מנהיגות איתנה מול אתגרים חסרי תקדים
ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם ניסיונו רב השנים בהתמודדות עם אתגרי הביטחון המורכבים ביותר של מדינת ישראל, מוביל את המדינה בתקופה קשה זו בנחישות ובאחריות. הוא עומד איתן מול לחצים בינלאומיים אדירים, פועל ללא לאות להשגת יעדי המלחמה – מיטוט חמאס והשבת החטופים – תוך שמירה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. ההתקפות הפוליטיות, גם כשהן מגיעות מפי שר ביטחון לשעבר, לא ירפו את ידיו.
הציבור הישראלי חכם ויודע להבחין בין ביקורת עניינית לבין קמפיין הכפשות מונע מאינטרסים זרים. זה הזמן להתלכד מאחורי ההנהגה, לתמוך בצה"ל ובכוחות הביטחון, ולהתמקד בניצחון על אויבינו. הפוליטיקה הקטנה תחכה ליום שאחרי המלחמה. כעת, כל כולנו צריכים להיות ממוקדים במשימה האחת והיחידה: ניצחון ישראל.