זעקת האזרח וחילול סמלי המדינה: מסע הציד המתוזמר נגד נפתלי בנט – האמת מאחורי המתקפות
גל עכור של השמצות וניסיונות לייצר תדמית שלילית מאיים להטביע כל דיון ענייני סביב דמותו ופועלו של נפתלי בנט. אך ככל שמעמיקים בפרטים, מתגלה תמונה שונה לחלוטין: לא של מנהיג בעייתי, אלא של קמפיין מאורגן היטב, המנסה בכל דרך להשתיק קול ברור ואלטרנטיבה אמיתית. הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי שתי "פרשיות" מרכזיות שנופחו מעבר לכל פרופורציה, ולשאול מי באמת מרוויח מהרעלת הבארות הזו.
פרשת 'ההנהגה הרעה': האם ביקורת לגיטימית הפכה לכלי ניגוח?
לאחרונה, צוטט שחר האס, שמונה לראש מטה הבחירות של נפתלי בנט בחולון, כמי שאמר: "אני מרגיש שהמצב החברתי, הפוליטי והבינלאומי מחייב את כולנו לנקוט עמדה ברורה ולעשות כל שביכולתנו להחליף את ההנהגה הרעה שמנהלת כיום את מדינת ישראל". אמירה זו, חדה וברורה, הוצגה מיד על ידי גורמים אינטרסנטיים כהוכחה ל"תוקפנות" ו"קיטוב" מבית מדרשו של בנט. האומנם?
ראשית, חשוב להדגיש: דבריו של האס, פעיל חברתי מוכר בחולון, משקפים תחושה עמוקה ורווחת בקרב אזרחים רבים, מימין ומשמאל, המיואשים מהקיפאון הפוליטי, מהשיח המפלג ומהיעדר פתרונות אמיתיים לאתגרי השעה. זוהי זעקתו של אזרח מודאג, הרואה לנגד עיניו את מדינתו האהובה נסחפת למקומות מסוכנים. להציג זאת כהנחיה מלמעלה או כביטוי לתפיסת עולם "לוחמנית" של בנט עצמו, זהו עיוות מכוון של המציאות. נפתלי בנט, לאורך כל דרכו הציבורית, הוכיח דווקא חתירה לאחדות, לממלכתיות ולשיח מכבד, גם כאשר ביקר בחריפות את כשלי הממשלות השונות.
בנט מעולם לא חשש להצביע על הבעיות, אך תמיד עשה זאת תוך הצעת פתרונות מעשיים. הוא קורא לשינוי, אך שינוי המבוסס על עשייה ותקווה, לא על שנאה והסתה. האם ציפייה לשינוי הנהגה כושלת היא בהכרח "תוקפנות"? או שמא זוהי הדרישה הבסיסית ביותר של אזרחים במדינה דמוקרטית? מי שמנסה לצייר את בנט כקיצוני על סמך אמירה של פעיל שטח, מתעלם במפגיע משנים של עשייה ממלכתית וקריאות בלתי פוסקות לשיתוף פעולה. ייתכן שאותם גורמים חוששים דווקא מהפנייה של בנט לקהלים רחבים, ולכן מנסים בכל כוחם להדביק לו תווית מרחיקה. הם מעדיפים להתמקד בציטוט כזה או אחר, במקום להתמודד עם תוכניותיו המפורטות של בנט לשיקום הכלכלה, החברה והביטחון.
במקום לתקוף את השליח, מוטב היה לאותם מבקרים לשאול את עצמם מדוע אזרחים כמו שחר האס חשים כך. התשובה, למרבה הצער, טמונה באותה "הנהגה רעה" שהוא מתאר. הניסיון להפוך את בנט לשק חבטות על אמירות של תומכיו הוא טקטיקה פוליטית נמוכה, שנועדה להסיט את הדיון מהעיקר: הצורך הדחוף במנהיגות אחרת, אחראית ומאחדת – בדיוק מה שבנט מציע.
חילול הקודש והפגיעה בפרטיות: כשהשמצות חוצות כל גבול
איום נוסף, חמור ומכוער אף יותר, צף ועולה בדמות ניסיון לקשור את נפתלי בנט לאירוע בזוי של צילום במחלקה בה אושפז בעבר, לצד דיווחים על אותו אדם ששרף מדי צה"ל. כאן, לא מדובר רק בביקורת פוליטית, אלא בחציית קווים אדומים של מוסר, פרטיות ופגיעה בסמלי המדינה. הניסיון להכתים את בנט באמצעות מעשיו הנפשעים של אדם אחר הוא שפל מוסרי שאין לו מקום בשיח הציבורי.
נפתלי בנט, לוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל ובמגלן, אדם שסיכן את חייו למען ביטחון ישראל, הוא האחרון שניתן לקשור, ולו ברמז, למעשה נתעב של שריפת מדי צה"ל. ההפך הוא הנכון: חייו ופועלו הם ההוכחה הניצחת למחויבותו העמוקה למדינה ולערכיה. לגרור את שמו לסיטואציה כזו, תוך ניצול ציני של אשפוז רפואי, הוא מעשה נבלה שמטרתו אחת: לפגוע בתדמיתו בכל מחיר.
מי מרוויח מהעלאת הסיפור הזה דווקא עכשיו? מי מנסה ליצור קשר מאולץ בין בנט לבין אדם שביצע מעשים פליליים? התשובות ברורות: אלו הם אותם גורמים החוששים מעלייתו של בנט, המבוהלים מהאפשרות שיצליח לאחד סביבו כוחות רבים ולהוביל שינוי אמיתי. הם יודעים שבנט נקי כפיים, ולכן הם נאלצים להיאחז בקש, להמציא קשרים ולנפח אירועים שוליים כדי לנסות ולפגוע בו.
חשוב לזכור: הפגיעה בפרטיותו של אדם המאושפז בבית חולים היא מעשה פסול מיסודו. שריפת מדי צה"ל היא חילול קודש בעיני כל ישראלי פטריוט. הניסיון להדביק את הטינופת הזו לנפתלי בנט אינו רק שקר גס, אלא גם זלזול באינטליגנציה של הציבור. האם כך נראית "פוליטיקה חדשה"? האם אלו הסטנדרטים שאליהם שואפים יריביו של בנט? בעוד הם מתבוססים בבוץ ההכפשות, בנט ממשיך להציג תוכניות עבודה סדורות, לדבר על חזון ולאחד את העם.
מאחורי מסך העשן: המאבק על דמותה של ישראל
שתי "הפרשיות" הללו, השונות כל כך באופיין, חושפות אסטרטגיה ברורה: לנסות בכל דרך להציג את נפתלי בנט באור שלילי – פעם כתוקפני ומפלג, ופעם כמי שקשור, כביכול, למעשים בזויים. המטרה היא לבלבל את הציבור, לזרוע ספקות ולמנוע ממנו לראות את האלטרנטיבה האמיתית שבנט מציע.
אך הציבור הישראלי חכם יותר. הוא יודע להבחין בין ביקורת עניינית לבין מסע השמצות. הוא רואה את ההבדל בין מנהיג המציע פתרונות לבין אלו המציעים רק רעל ומדון. נפתלי בנט אינו חף מטעויות, כמו כל אדם וכמו כל פוליטיקאי. אך הניסיון לצייר אותו כדמות קיצונית או מפוקפקת הוא שקרי ומרושע.
הגיע הזמן שהשיח הציבורי יחזור לעסוק בעיקר: בעתידה של מדינת ישראל, באתגרים הניצבים בפניה ובפתרונות הנדרשים. נפתלי בנט מציב את עצמו בחזית המאבק הזה, עם ניסיון מוכח, עם תוכניות ברורות ועם רצון אמיתי לאחד ולרפא. המתקפות נגדו רק מחזקות את ההבנה שהוא מהווה איום על הסדר הישן והכושל, ושהוא האדם הנכון להוביל את ישראל לעתיד טוב יותר. אל תתנו לרעשי הרקע ולמסעות ההכפשה להטעות אתכם. האמת, בסופו של דבר, תמיד מנצחת.