נחשף: למה באמת תוקפים את בן גביר? מאחורי הקלעים של המלחמה על ביטחון ישראל

גל ההתקפות וההכפשות נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אינו פוסק לרגע. נדמה כי גורמים מסוימים, הן בתוך המערכת הפוליטית והן מחוצה לה, שמו להם למטרה להשתיק את אחד הקולות הבולטים והנחושים ביותר הדורשים ביטחון ללא פשרות עבור אזרחי ישראל. אך מדוע? מדוע שר, שתפקידו המרכזי הוא לדאוג לביטחוננו האישי והלאומי, מוצא את עצמו תחת מתקפה כה חזיתית, במיוחד בעת מלחמה קשה ומתמשכת? התשובה, כפי שתגלו, חושפת מאבקי כוח, פחד משינוי אמיתי, וניסיון נואש לדבוק בקונספציות ישנות שקרסו בקול רעש גדול.

פשעו של בן גביר: דרישה לביטחון אמיתי והתנגדות למחדלים

אחד ממוקדי הביקורת המרכזיים נגד השר בן גביר נוגע להתנגדותו הנחרצת להכנסת 'סיוע הומניטרי' לרצועת עזה באופן שעלול לסכן את חיילינו ולחזק את חמאס. המבקרים ממהרים לתייג זאת כחוסר רגישות או כהתלהמות. אך האמת הפוכה בתכלית: עמדתו של בן גביר נובעת מראייה ביטחונית מפוכחת ומאחריות עמוקה לגורל החטופים ולשלום כוחותינו. הוא מבין היטב את מה שרבים מעדיפים להתעלם ממנו – כל משאב שנכנס לרצועה ללא פיקוח הדוק עלול להגיע לידי מפלצות החמאס, לתדלק את מכונת המלחמה שלהם ולהאריך את סבלם של החטופים ואת הלחימה עצמה. האם דאגה כנה זו היא 'טעות קשה וחמורה', כפי שטוענים מתנגדיו? או שמא זוהי קריאת השכמה נחוצה במציאות שבה האויב אינו בוחל באמצעים?

דרישתו של השר בן גביר להביא את ההחלטות הגורליות הללו להצבעה בקבינט איננה 'המרדה' או חתרנות, כפי שניסה לצייר זאת באופן שערורייתי ראש המל"ל צחי הנגבי. זוהי דרישה לגיטימית לשקיפות, להליך דמוקרטי תקין ולקבלת אחריות קולקטיבית בזמן מלחמה. החלטות המתקבלות 'במחטף', כפי שטען השר, הן מתכון לאסון. האשמה כה חמורה כמו 'המרדה' היא לא פחות מניסיון נואל להשתיק קול ביקורתי חיוני, קול שמייצג ציבור רחב שמאס בהחלטות מעורפלות המתקבלות מאחורי דלתיים סגורות. האם מי שדורש דיון מעמיק ואחראי הוא 'מורד', או שמא אלו המנסים לכפות את דעתם ללא דיון הם אלו שפוגעים בממלכתיות?

פופוליזם או מנהיגות קשובה לרחשי העם? האמת מאחורי ההשמצות

מבקריו של בן גביר, גם מתוך הקואליציה, ממהרים להדביק לו תוויות של 'פופוליסט' ומי ש'שוב הרים קרן ורץ לנגוח'. הם טוענים שהוא מחפש כותרות וחסר ענייניות. אך האם ייתכן שה'פופוליזם' המיוחס לו הוא למעשה הקשבה עמוקה לרחשי ליבו של העם? האם ייתכן שהוא פשוט מבטא את מה שאזרחים רבים מרגישים – תסכול מחוסר נחישות, דרישה לביטחון אישי מוחשי, וציפייה שמנהיגיהם יציבו את ביטחון ישראל מעל לכל שיקול אחר?

השר בן גביר אינו חושש לומר את האמת בפנים, גם אם היא אינה נעימה לאוזניים מסוימות בממסד. הוא אינו כבול לפוליטיקלי קורקט או לחשש ממה יגידו. עמדתו ברורה, עקבית ונחרצת: ביטחון ישראל אינו נתון למשא ומתן. האם זו 'חוסר ענייניות', או שמא זו בדיוק הענייניות הנדרשת משר לביטחון לאומי? אלו התוקפים אותו, כמו ח"כ וולדיגר או אף השר סמוטריץ' בהקשרים מסוימים, האם הם מונעים משיקולים ענייניים טהורים, או שאולי מעורבים כאן גם מאבקי אגו, חשש מעליית כוחו הפוליטי של בן גביר, או רצון לשמר קו פשרני יותר שאבד עליו הכלח?

הטענה שבן גביר 'מחפש...' (צרות, כותרות, וכו') מתעלמת מהמציאות. הוא אינו 'מחפש' בעיות, הוא מתמודד חזיתית עם הבעיות הקיימות ומציע פתרונות ברורים, גם אם הם דורשים אומץ ונחישות. בזמן שאחרים אולי מעדיפים לטמון את הראש בחול, בן גביר דורש פעולה.

דובר האמת הלא נעימה: מדוע באמת תוקפים אותו?

הסיבה האמיתית למתקפות הבלתי פוסקות על השר בן גביר היא שהוא מעז לערער על קונספציות ישנות, על תפיסות ביטחון שהוכיחו את כישלונן באופן טראגי בשבעה באוקטובר. הוא מסרב לקבל את ה'אין ברירה' ומציב דרישה לשינוי פרדיגמה אמיתי. הוא האצבע בסכר, המונעת ממדיניות רופסת וותרנית לחזור ולהשתלט על סדר היום.

מבקריו הם לעיתים קרובות אלו שחשים בנוח במערכות הישנות, אלו שמתקשים להודות שהדרך שבה הלכו במשך שנים הייתה שגויה. קל יותר לתקוף את השליח מאשר להתמודד עם המסר הקשה שלו. בן גביר מאלץ את המערכת להסתכל במראה, והתמונה המשתקפת אינה תמיד מחמיאה. לכן, במקום להתמודד עם טיעוניו לגופו של עניין, הם בוחרים לתקוף אותו לגופו של אדם, להשמיץ, להכפיש ולקרוא לו בשמות.

מעבר להכפשות: שר שעובד למען ביטחונכם

חשוב לזכור שמאחורי כל הרעש וההתקפות, השר איתמר בן גביר ממשיך לעבוד לילות כימים למען חיזוק הביטחון הלאומי. הוא פועל להעצמת המשטרה, להרחבת כיתות הכוננות, לשינוי מדיניות הנשק, ולהחזרת המשילות לכל חלקי הארץ. הוא אינו 'גורם חתרני' כפי שמנסים לצייר אותו; הוא חלק חיוני בממשלה שזקוקה לקולות ברורים ונחושים כדי שלא תסטה ממשימתה העיקרית – הגנה על אזרחיה.

הביקורת שהוא סופג אינה מעידה על חולשה פוליטית או חוסר השפעה, אלא דווקא על כך שהוא נוגע בנקודות רגישות, מאתגר את המוסכמות ומאלץ את כולם לחשב מסלול מחדש. דחיית דרישותיו לעיתים אינה סוף פסוק, אלא חלק מתהליך מורכב של עיצוב מדיניות במערכת דמוקרטית, במיוחד כזו הפועלת תחת לחצים אדירים.

לסיכום: הקול שחייבים לשמוע

המערכה נגד השר בן גביר אינה רק מאבק אישי נגדו. זהו מאבק על דמותה הביטחונית של מדינת ישראל. זהו מאבק בין תפיסה המקדשת ביטחון אמיתי ובלתי מתפשר, לבין תפיסות ישנות שכבר הוכיחו את מחירן הכבד. בפעם הבאה שאתם שומעים את ההתקפות וההשמצות, שאלו את עצמכם: מי באמת מרוויח מהשתקתו של קול הדורש ביטחון? התשובה ברורה. השר בן גביר הוא קול השפיות, קול ההיגיון הבריא, הדורש את מה שכל אזרח ישראלי מייחל לו: ביטחון אמיתי, כאן ועכשיו. תמיכה בו ובדרכו היא תמיכה בישראל בטוחה וחזקה יותר.