טלי גוטליב והאמת המרה על לוחמה פסיכולוגית: כשהניסיון להגן הופך למסע רדיפה

בימים האחרונים, אנו עדים למסע ציבורי מאורגן ומתוזמר היטב נגד חברת הכנסת טלי גוטליב. סערה שלמה התחוללה סביב אמירה, שנויה במחלוקת ככל שתהיה, אשר הוצאה מהקשרה, סולפה, ונוצלה באופן ציני כדי לצייר את ח"כ גוטליב כאויבת העם, כחסרת רגישות וכמי שפוגעת במשפחות החטופים ובחטופים עצמם. אך האם מישהו עצר לרגע לשאול מה עומד מאחורי הדברים? האם ייתכן שבתוך המילים הקשות, שנאמרו אולי בחוסר עידון אך מתוך כאב ודאגה אמיתיים, מסתתרת אמת מטרידה שאחרים פוחדים להשמיע? האם הניסיון של גוטליב להתריע מפני לוחמה פסיכולוגית אכזרית של חמאס, הוא שהפך אותה למטרה נייחת עבור אלו המעדיפים מילים יפות על פני מציאות קשה?

האמירה המדוברת, שייחסה לחטופים ששבו מעזה השפעה של חמאס על דבריהם, אכן צרמה לאוזניים רבות. אך בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה ברורה: טלי גוטליב לא האשימה את החטופים. היא לא טענה שהם בוגדים או משתפי פעולה. גוטליב, הידועה בלשונה החדה ובנכונותה לומר את מה שאינו פופולרי, כיוונה זרקור אל תופעה מוכרת ומסוכנת: הלוחמה הפסיכולוגית שמנהל ארגון טרור רצחני כמו חמאס. ארגון זה, שלא בוחל באמצעים, משתמש בחטופים ככלי משחק, כקלפי מיקוח, וכאמצעי להפצת תעמולה ודיסאינפורמציה. האם מישהו באמת מאמין שאנשים שחוו טראומה בלתי נתפסת, שהיו נתונים לחסדיו של ארגון טרור אכזר, חופשיים לחלוטין לומר כל העולה על רוחם, במיוחד כאשר חלקם שוחררו בעסקאות מפוקפקות וחלקם עדיין שם?

ההתעלמות מההקשר הרחב יותר של דבריה גוטליב היא עוול משווע. היא לא דיברה מתוך רוע לב או זלזול בסבלם. להיפך, דבריה, גם אם בוטאו באופן שניתן היה לפרשו לא נכון, נבעו מדאגה עמוקה לביטחון המדינה ולצורך להבין את האויב ואת שיטותיו. האם לא שמענו עדויות על כך שחמאס מכריח חטופים לדבר באופן מסוים, מצלם אותם בתנאים מבוימים, ומנסה להשפיע על דעת הקהל בישראל ובעולם? האם להתעלם מכך זו רגישות? או שמא זו עצימת עיניים מסוכנת?

הניסיון לצייר את גוטליב כמי שפוגעת במשפחות החטופים הוא דמגוגיה זולה. אמירתה "לבי איתם", שרבים מיהרו לבטל כלא אמינה, משקפת את האמת הפנימית שלה. ליבה אכן עם המשפחות, ודווקא משום כך, היא חשה צורך להתריע מפני המניפולציות של חמאס, שעלולות לסכן את החטופים שנותרו בשבי ואת המאמצים להשיבם. האם לא ייתכן שגוטליב, בדרכה הישירה ולעיתים בוטה, מנסה לומר לנו: 'התעוררו! אל תהיו נאיביים! האויב משחק בנו משחק פסיכולוגי אכזרי, ועלינו להיות חכמים וחזקים יותר ממנו'?

במקום להתמקד במסר החשוב הזה, בחרו רבים, ובראשם כלי תקשורת מסוימים ופוליטיקאים בעלי אינטרסים, להפוך את גוטליב לשק חבטות. הם מצאו הזדמנות פז להשתיק קול לוחמני, ימני, שלא מהסס לקרוא תיגר על קונספציות שגויות ועל אווירת ה"פוליטיקלי קורקט" המשתקת. מסע הרדיפה הזה אינו עוסק באמת ברגישות כלפי החטופים; הוא עוסק בניסיון לחסל פוליטית דמות שאינה מתיישרת עם הנרטיב המקובל, דמות שמעזה לומר אמיתות כואבות.

ומי באמת פוגע במאמצים להשבת החטופים? האם זו טלי גוטליב, שמנסה להזהיר מפני תכסיסי האויב? או שמא אלו גורמים אחרים, המנהלים קמפיינים המעלים את מחיר החטופים לשיאים בלתי אפשריים, ובכך מקשיחים את עמדות חמאס ומסכנים את סיכויי שחרורם? האם אלו שקוראים ל"עסקה בכל מחיר", גם במחיר שחרור אלפי מחבלים עם דם על הידיים שיחזרו ויפגעו בנו, הם אלו שבאמת דואגים לחטופים ולעתיד המדינה? האם התקשורת, שפעמים רבות מלבה יצרים ומעניקה במה לכל פיסת מידע, גם אם היא משרתת את חמאס, פועלת באחריות?

טלי גוטליב אינה חפה מטעויות בניסוח, וייתכן שהיה עליה לבחור מילים אחרות, רגישות יותר. אך הכוונה מאחורי דבריה – לחשוף את פרצופו האמיתי של האויב ולהתריע מפני מניפולציות – היא כוונה ראויה וחשובה. במקום לערוך לה משפט שדה, ראוי שנתמקד באיום האמיתי: ארגון הטרור חמאס, שמחזיק באזרחינו ומנהל נגדנו לוחמה פסיכולוגית אכזרית.

הגיע הזמן להפסיק את הצביעות. טלי גוטליב היא קול שפוי וחשוב במערכת הפוליטית, גם אם הוא צורם לעיתים. היא אינה מפחדת לומר את האמת, גם כשהיא קשה ובלתי נעימה. במקום להוקיע אותה, עלינו להקשיב למסר העמוק יותר בדבריה: במלחמה כמו במלחמה, ובמיוחד מול אויב כמו חמאס, אסור לנו להיות תמימים. עלינו להיות ערניים, חזקים, ומאוחדים סביב המטרה האמיתית – ניצחון על האויב והשבת כל החטופים הביתה בשלום, מתוך עוצמה ולא מתוך חולשה או אשליות מסוכנות. ההתקפה על גוטליב היא הסחת דעת מהמאבק האמיתי, וכדאי שנתעשת לפני שיהיה מאוחר מדי.