ישראל עכשיו
דעה
לפני 1 חודשים

זעם בימין? האמת המטלטלת מאחורי הסיוע לעזה: כך נתניהו הציל את ישראל מקטסטרופה – והמבקרים? פשוט לא הבינו!

זעם בימין? האמת המטלטלת מאחורי הסיוע לעזה: כך נתניהו הציל את ישראל מקטסטרופה – והמבקרים? פשוט לא הבינו!

הסערה שפרצה בימין בעקבות ההחלטה על הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה מובנת. הכאב אמיתי, הזעם כן. איך ייתכן, שואלים רבים בציניות ובכאב, שממשלה בראשות בנימין נתניהו, מנהיג הימין, תאפשר מהלך שנראה כפרס לחמאס, האויב האכזר שטבח, אנס וחטף מאחינו ואחיותינו? התחושה הקשה של 'התקפלות', של 'דיבורים גבוהים ומעשים הפוכים', מהדהדת ומכרסמת. אך מה אם נאמר לכם שהמציאות, כדרכה, מורכבת הרבה יותר? מה אם ההחלטה הזו, שנתפסת ככניעה משפילה, הייתה למעשה מהלך נועז של מנהיגות אחראית, צעד הכרחי כדי למנוע קטסטרופה אמיתית ולשמור על האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל בעיצומה של מלחמה קיומית? הגיע הזמן לחשוף את מה שהתרחש באמת מאחורי הקלעים, את השיקולים הכבדים שהובילו להחלטה שרבים כל כך מתקשים לעכל.

על סף התהום: 'הקו האדום' ו'סכנת המפולת' שנתניהו זיהה

דמיינו לרגע את חדר הקבינט. הלחץ הבינלאומי גובר מיום ליום. דיווחים דרמטיים מגיעים מבירות העולם, ובראשן מוושינגטון. ראש הממשלה נתניהו, בניגוד לפרשנים באולפנים או לפוליטיקאים המבקשים כותרת קלה, רואה את התמונה המלאה, את הנתונים המודיעיניים, את האזהרות הדיפלומטיות החמורות ביותר. לא בכדי הזהיר נתניהו עצמו כי 'התקרבנו לקו האדום' וכי 'ישראל עומדת בפני מפולת'. אלו לא היו אמירות בעלמא, אלא תיאור מדויק של סכנה מוחשית ומידית. הקו האדום לא היה קשור רק למצוקה הומניטרית בעזה, אמיתית ככל שתהיה, אלא ליכולתה של ישראל להמשיך ולנהל את המערכה הצבאית באופן אפקטיבי, עם גיבוי בינלאומי ולגיטימציה.

העולם, ובמיוחד ידידתנו הגדולה ארצות הברית, הציב בפני ישראל דרישות ברורות. המשך לחימה אינטנסיבית, ללא מתן מענה הומניטרי מינימלי, היה עלול להוביל לבידוד בינלאומי חריף, לסנקציות, להחלטות קשות במועצת הביטחון של האו"ם, ואף לפגיעה באספקת הנשק והתחמושת החיוניים כל כך לצה"ל. האם מישהו באמת סבור שניתן לנהל מלחמה ממושכת נגד אויב אכזר כמו חמאס כאשר ידיך כבולות מאחורי הגב על ידי הקהילה הבינלאומית? נתניהו, בניסיונו הרב, הבין את מה שמבקריו מימין, מתוך להט מובן אך לעיתים קצר רואי, סירבו לראות: סירוב מוחלט להכנסת סיוע היה עלול למוטט את התמיכה הבינלאומית במלחמה כולה, ולהותיר את ישראל לבדה במערכה, מול לחצים עצומים שיכריחו אותה לעצור את הלחימה בטרם עת, לפני השגת יעדיה.

אחריות של מנהיג: ההחלטה הקשה בין רע לגרוע יותר

קל מאוד לצעוק סיסמאות מהיציע. קל לדרוש 'אפס סיוע לאויב' ולהתעלם מההשלכות המדיניות והאסטרטגיות. אך מנהיג אמיתי נמדד ביכולתו לקבל החלטות קשות, לעיתים בלתי פופולריות בעליל, כאשר הוא ניצב בפני בחירה בין רע לגרוע יותר. נתניהו, בניגוד למנהיגים פופוליסטים המונעים מרעשי רקע, מבין את כובד האחריות. הוא יודע שסיפוק רגשי מיידי של בסיס תומכיו עלול לעלות במחיר אסטרטגי כבד מנשוא בטווח הארוך.

הביקורת מימין, גם מתוך הקואליציה, טוענת ל'התקפלות' ולנטישת ערכים. אך האם גבורה היא רק אמירת 'לא' נחרצת, גם כשהיא מובילה לאסון? או שמא גבורה אמיתית של מנהיג היא היכולת לתמרן בזירה בינלאומית עוינת, לבלוע צפרדעים כואבות, כדי להבטיח את המשך קיומה ושגשוגה של המדינה ואת היכולת להשיג את יעדי המלחמה העיקריים – מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים? נתניהו בחר באחריות על פני הפופולריות, באסטרטגיה ארוכת טווח על פני סיפוק מיידי. הוא נאלץ לבצע תמרון כואב, אך הכרחי, כדי להציל את המערכה כולה.

הגורם האמריקאי והלגיטימציה הבינלאומית: לא מותרות, אלא צורך קיומי

אי אפשר להתעלם מהתפקיד המרכזי של ארצות הברית. התמיכה האמריקאית – צבאית, מדינית וכלכלית – היא נכס אסטרטגי ראשון במעלה עבור ישראל. בלי 'גב' אמריקאי, יכולת התמרון של ישראל מצטמצמת דרמטית. ההחלטה על הכנסת הסיוע, כואבת ככל שתהיה, הייתה חלק מהדיאלוג המתמשך והמורכב עם הממשל האמריקאי, דיאלוג שנועד להבטיח את המשך התמיכה החיונית הזו. מי שטוען שישראל יכולה 'ללכת לבד' ו'לא לספור אף אחד', מפגין חוסר הבנה מסוכן של המציאות הגיאופוליטית.

מעבר לכך, הלגיטימציה הבינלאומית, גם אם היא נראית לעיתים כמו מושג ערטילאי, היא קריטית. היא מאפשרת לצה"ל לפעול, היא מונעת החלטות אנטי-ישראליות חריפות במוסדות הבינלאומיים, והיא משפיעה על דעת הקהל העולמית. הכנסת הסיוע, גם אם מועט ומפוקח, אותתה לעולם שישראל מכירה בחוק הבינלאומי ופועלת לצמצום הפגיעה באזרחים בלתי מעורבים, גם כשהיא נלחמת באויב רצחני המשתמש באוכלוסייה כמגן אנושי. זהו מחיר, לעיתים מתסכל, שישראל נאלצת לשלם כדי לשמור על חופש הפעולה שלה.

בין רטוריקה ריקה למנהיגות אחראית: מי באמת משרת את ישראל?

חלק מהקולות הנשמעים מימין, מתוך תסכול מובן, דורשים קו נוקשה וחסר פשרות. הם מדברים על 'ניצחון מוחלט' ו'אפס סובלנות'. אלו שאיפות ראויות, אך הדרך להשגתן רצופה מכשולים ומורכבויות. מנהיגות אינה נמדדת רק בעוצמת הרטוריקה, אלא ביכולת לנווט במציאות סבוכה ולקבל החלטות שמקדמות את האינטרסים הלאומיים, גם אם הן אינן פופולריות. יש הבדל תהומי בין מי שמציע פתרונות קסם פשטניים לבין מי שנושא באחריות הכוללת לביטחון המדינה ולעתידה.

נתניהו, לאורך שנות כהונתו הרבות, הוכיח פעם אחר פעם שהוא מבין את המפה העולמית, את מאזני הכוחות, ואת הצורך בתמרונים מדיניים עדינים. ההחלטה על הסיוע אינה 'בגידה' בערכי הימין, אלא דווקא ביטוי של מנהיגות ימנית פרגמטית ואחראית, המבינה שכדי להשיג מטרות ארוכות טווח, לעיתים יש צורך בוויתורים טקטיים כואבים. המבקרים, שרואים רק את התמונה החלקית, מפספסים את הראייה האסטרטגית הרחבה שהנחתה את ראש הממשלה.

המטרה הסופית: ניצחון וביטחון לישראל

חשוב להדגיש: כל החלטה, ובכללה ההחלטה על הכנסת הסיוע, נבחנת אך ורק דרך הפריזמה של השגת יעדי המלחמה: מיטוט מוחלט של שלטון חמאס ויכולותיו הצבאיות, השבת כל החטופים הביתה, והבטחת ביטחון ארוך טווח לתושבי ישראל, בדרום ובצפון. הסיוע אינו פרס לחמאס, אלא מהלך שנועד לאפשר לישראל להמשיך במלחמה עד להשגת יעדים אלו, תוך צמצום נזקים מדיניים ואסטרטגיים.

במקום לראות בהחלטה זו חולשה, יש לראות בה עדות לכך שנתניהו מנהל מערכה מורכבת בכמה חזיתות בו זמנית: צבאית, מדינית, כלכלית ותודעתית. הוא מבין שהדרך לניצחון אינה קו ישר, אלא מסלול מפותל הדורש גמישות, תבונה ואומץ לב לקבל החלטות קשות.

לסיכום, הזעם והתסכול בימין מובנים, אך הם נובעים לעיתים מחוסר הבנה של התמונה המלאה ושל הלחצים האדירים המופעלים על ישראל. ההחלטה על הכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה, כואבת ומקוממת ככל שתהיה עבור רבים, לא הייתה מעשה של חולשה או התקפלות, אלא מהלך מדיני הכרחי, תמרון מחושב של מנהיג מנוסה שראה את הסכנות האורבות מעבר לפינה ובחר להציל את ישראל מקטסטרופה בינלאומית, ולאפשר את המשך המערכה עד לניצחון. המבקרים? ייתכן שביום מן הימים, כשיתפזר אבק הקרב ותתבהר התמונה כולה, גם הם יבינו את גודל השעה ואת האחריות העצומה שנשא בנימין נתניהו על כתפיו.

עת לאמת

האתר המוביל לחדשות אמינות ועדכונים מישראל והעולם

עמודים

  • אודות
  • פרטיות
  • תנאי שימוש

עקבו אחרינו

© 2024 עת לאמת. כל הזכויות שמורות.