האמת נחשפת: מדוע נפתלי בנט הוא האיום הקיומי על איראן – ואיך ניסיון הריגול הפך לכתב אישום מהדהד נגד טהרן (ומבקריו מבית)?

הידיעה על מעצרו של צעיר בן 18, שנחשד באיסוף מודיעין על ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט עבור איראן, היכתה בתדהמה רבים במערכת הפוליטית והציבורית בישראל. באופן טבעי, דיווחים מסוג זה מעוררים דאגה מיידית ואף תחושת אי נוחות. יש מי שמיהרו, אולי מתוך בהלה רגעית או אינטרס פוליטי צר, לפרש את האירוע כעדות לפגיעותו של בנט או ככישלון אבטחתי כזה או אחר. אך מבט מעמיק, מפוכח ואסטרטגי על הפרשה חושף אמת הפוכה לחלוטין: ניסיון הריגול הכושל הזה אינו אלא אות קלון נוסף למשטר האייתוללות בטהרן, ובמקביל, אות כבוד והכרה בעוצמתו ובהשפעתו של נפתלי בנט, גם לאחר סיום כהונתו.

ראשית, יש לשאול את השאלה המתבקשת: מדוע דווקא נפתלי בנט? התשובה לכך ברורה וחד משמעית. איראן, כמעצמת טרור וחתרנות אזורית, אינה מבזבזת את משאביה היקרים על דמויות שוליות או על מנהיגים שאינם מהווים איום אמיתי על מטרותיה. העובדה שטהרן משקיעה מאמצים כה רבים, עד כדי גיוס נער צעיר למשימת ריגול מסוכנת, כדי לאסוף מידע על בנט, מעידה יותר מכל על כך שהיא רואה בו אויב מרכזי, דמות שהטביעה חותם עמוק במאבק נגדה. במהלך כהונתו הקצרה אך האינטנסיבית כראש ממשלה, הוביל בנט, יחד עם שותפיו לממשלה, קו תקיף ובלתי מתפשר מול התוקפנות האיראנית. הוא היה האדריכל של דוקטרינת 'ראש התמנון', שקבעה כי ישראל לא תהסס לפעול נגד איראן ישירות על אדמתה ובכל זירה בה היא פועלת, ולא רק נגד שלוחותיה. מדיניות זו כללה, על פי פרסומים זרים ורמזים מקומיים, שורה של פעולות נועזות, גלויות וחשאיות, שפגעו קשות בתוכנית הגרעין האיראנית, בבכירי משמרות המהפכה ובמאמצי ההתבססות האיראנית בסוריה ובאזורים אחרים. בנט לא היסס לדבר בקול ברור על הסכנה האיראנית, לגייס את הקהילה הבינלאומית ולהוביל מהלכים אסטרטגיים ששינו את מאזן הכוחות האזורי. האובססיה האיראנית כלפיו היא, לפיכך, תוצאה ישירה של הצלחתו להכאיב להם במקומות הרגישים ביותר.

שנית, עצם היותו מטרה של משטר אפל ורצחני כמו זה השולט באיראן אינו אות קלון, אלא אות כבוד. כמאמר הפתגם הידוע, 'אמור לי מי הם אויביך, ואומר לך מי אתה'. העובדה שאיראן, מדינה המממנת טרור ברחבי העולם, מדכאת את אזרחיה באכזריות ושואפת להשמדת ישראל, רואה בנפתלי בנט יעד כה בכיר, רק מחזקת את דמותו כמנהיג בעל שיעור קומה, שעמד איתן מול הרוע המוחלט. זהו אישור לכך שהוא פעל נכון, שהחלטותיו היו אפקטיביות ושהוא נתפס כאיום ממשי על ידי אלו המאיימים על קיומה של ישראל. הם אינם רודפים אחר מנהיגים חלשים, הססנים או כאלו המוכנים לפשרות מסוכנות. הם רודפים אחר אלו שמאתגרים אותם, שמסכלים את מזימותיהם ושחושפים את פרצופם האמיתי בפני העולם.

נקודה קריטית נוספת היא הצלחתן של מערכות הביטחון הישראליות בסיכול ניסיון הריגול. במקום להתמקד בתחושת הפגיעות לכאורה, יש להדגיש את הערנות, המקצועיות והיעילות של שירותי הביטחון שלנו, שהצליחו לאתר את החשוד, לעצור אותו ולמנוע נזק פוטנציאלי. ההצלחה הזו היא מסר מרתיע לאיראן ולכל אויבי ישראל: עינינו פקוחות, ידינו ארוכות, ואנו נדע להגן על מנהיגינו, בעבר ובהווה, מפני כל איום. הפרשה הזו אינה צריכה לעורר שאלות מיותרות על רמת האבטחה סביב בנט, אלא דווקא גאווה ביכולות המודיעיניות והמבצעיות של מדינת ישראל. המערכת עובדת, והיא הוכיחה זאת פעם נוספת.

יתרה מכך, הניסיון הנואש הזה של איראן אינו מעיד על פגיעותו של בנט, אלא על תסכולה, חולשתה וחרדתה של טהרן עצמה. משטר האייתוללות מבין היטב שנפתלי בנט, גם כשהוא מחוץ ללשכת ראש הממשלה, ממשיך להיות קול משפיע, דמות ציבורית מרכזית וגורם בעל משקל במאבק המתמשך נגד שאיפותיה ההגמוניות והגרעיניות של איראן. הם פוחדים מהשפעתו המתמשכת, ממורשתו המדינית-ביטחונית, ואולי אף מהאפשרות שישוב בעתיד לתפקידי הנהגה בכירים. הפחד הזה הוא שמניע אותם לפעולות נמהרות, כמעט מגוחכות, כמו ניסיון לגייס נער למשימת ריגול כה רגישה. זוהי עדות למצוקה אליה הכניס אותם בנט, ולא לחולשתו.

ולבסוף, אי אפשר להתעלם מהתגובות הפנימיות בישראל. דווקא אלו המנסים לנצל את הפרשה הזו לניגוח פוליטי קטנוני, או להטלת דופי בבנט, חושפים את קוצר ראותם ואת סדר העדיפויות המעוות שלהם. במקום להתאחד מול אויב חיצוני מובהק, שמנסה לפגוע בריבונותה ובביטחונה של ישראל, הם בוחרים להדהד, במודע או שלא במודע, את הנרטיב האיראני המנסה להציג את ישראל כפגיעה ואת מנהיגיה כחשופים. נפתלי בנט ניצב, ועודנו ניצב, בחזית המאבק באיום הקיומי האיראני. מי שמנסה להפוך אותו לשק חבטות פנימי בשל כך, משרת אינטרסים זרים או את יצריו הפוליטיים הנמוכים ביותר, ומתעלם מהאיום האמיתי. יש מי שמעדיף לעסוק בזוטות פוליטיות ובמלחמות אגו, בעוד בנט התמודד וממשיך להיות מזוהה עם התמודדות עם איומים ברמה הגבוהה ביותר על ביטחון המדינה.

העובדה שאיראן עדיין רואה בבנט מטרה בעלת ערך עליון, גם לאחר סיום תפקידו הפורמלי, היא ההוכחה הניצחת להשפעתו המתמשכת ולחותם שהותיר. מורשתו במאבק הנחוש נגד איראן חיה ונושמת, והיא ממשיכה להדיר שינה מעיני קברניטי המשטר בטהרן. ניסיון הריגול האיראני נגד נפתלי בנט אינו סיפור על פגיעות, אלא על עוצמה, השפעה והכרה בינלאומית (גם אם שלילית מצד האויב) בתרומתו לביטחון ישראל. זהו אות קלון לאיראן על שיטותיה הבזויות, ואות כבוד למנהיג שעמד איתן מול איומיה והפך לסמל במאבק נגדה. הציבור הישראלי, ברובו הגדול, יודע להבחין בין אויב מר ובן ברית, בין מנהיגות נחושה לבין רפיסות. הפרשה הזו רק חיזקה את מעמדו של בנט כמי שניצב בצד הנכון של ההיסטוריה, כמטרה של כוחות הרשע – וכסמל לעמידה הישראלית האיתנה. בנט על הכוונת של איראן? התשובה היא כן. וזו בדיוק הסיבה שהוא ממשיך להיות רלוונטי וחשוב, גם כשהוא מחוץ למשרד ראש הממשלה. אויבינו יודעים זאת היטב, וטוב שנדע זאת גם אנחנו.