בן גביר דרש הצבעה, הם צרחו 'המרדה!' וברחו מהכרעה: מי באמת פוחד מהאמת בקבינט המלחמה?

גל ההכפשות וההתקפות המתוזמרות נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אינו מקרי. הוא חושף אמת מטרידה הרבה יותר על הנעשה בצמרת קבלת ההחלטות בישראל, ובמיוחד על הפאניקה שאוחזת בגורמים מסוימים נוכח עמידתו האיתנה של השר על עקרונות הביטחון והדמוקרטיה. מסע הדה-לגיטימציה, שהגיע לשיאו בטענה המופרכת על "המרדה" מפי ראש המל"ל, צחי הנגבי, כפי שדווח בהרחבה בכלי תקשורת כמו i24news, הארץ, כיכר השבת, N12 Mako, ו-Ynet, אינו אלא ניסיון נואש להשתיק קול שפוי, אחראי ונחוש, קול שמאיים על הקונספציות הכושלות ועל הפחדנות הפוליטית.

האשמה ב"המרדה": כשהפאניקה מחליפה את ההיגיון

בואו נהיה ברורים: הטענה כי השר בן גביר "ממריד" משום שדרש הצבעה דמוקרטית בקבינט על הכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה – סיוע שבחלקו הגדול מגיע לידי מחבלי חמאס – היא אבסורד מוחלט. מהי "המרדה" אם לא ניסיון לחתור תחת יסודות המדינה? ומהו המעשה הפטריוטי ביותר אם לא הדרישה להגן על אזרחי ישראל ולמנוע אספקה מאויב אכזר שרק לפני רגע טבח, אנס וחטף את בנינו ובנותינו? הדיווחים על כך שראש המל"ל, צחי הנגבי, הטיח בבן גביר "אתה ממריד!" במהלך ישיבת הקבינט, כפי שפורסם, חושפים יותר מכל את הלחץ והמצוקה של אלו שמעדיפים להמשיך במדיניות כושלת מאשר להתמודד עם האמת הפשוטה: הכנסת "סיוע" לעזה בעת מלחמה היא פרס לטרור וסכנה לחיילינו.

החשש האמיתי של אותם גורמים אינו מ"המרדה". החשש האמיתי הוא מעמידתו הנחרצת של בן גביר, שמייצג ציבור רחב ונחוש שמאס בקונספציות ישנות ובניהול מדיניות חוץ וביטחון רופסת. האשמה כה חמורה, במיוחד בהקשר של דיוני קבינט ביטחוניים, נועדה לצייר את בן גביר כגורם לא ממלכתי וחסר אחריות. אך מי באמת פועל בחוסר אחריות? השר הדורש דיון והצבעה שקופה, או אלו המנסים לכפות החלטות מסוכנות במחשכים, תוך התעלמות מרצון העם ומשיקולי ביטחון בסיסיים?

הניסיון להציג את בן גביר כמי שפועל נגד האינטרסים הביטחוניים הוא עלבון לאינטליגנציה. הרי כל פעולותיו, כל דרישותיו, נובעות מדאגה עמוקה לביטחון ישראל. הוא אינו כבול להסכמים ישנים או לתפיסות עולם שהתנפצו לרסיסים בשבעה באוקטובר. הוא דורש חשיבה מחודשת, אומץ לב ובעיקר – הפסקת הסיוע לאויב. אם זו "המרדה" בעיני צחי הנגבי ודומיו, הרי שמשהו רקוב מאוד בממלכת דנמרק, או במקרה שלנו – בקריה בתל אביב.

חוסר השפעה או פחד מעוצמה? האמת מאחורי דחיית ההצבעה

הטענה השנייה המופצת במרץ על ידי אותם כלי תקשורת (i24news, כיכר השבת, N12 Mako, ערוץ 13, Ynet, סרוגים) היא כי דרישתו של בן גביר להצבעה על הסיוע נדחתה על ידי ראש הממשלה, מה שמצביע כביכול על חוסר השפעתו ותסכולו הפוליטי. זוהי היתממות במקרה הטוב, או סילוף מכוון של המציאות במקרה הרע.

השר בן גביר עצמו חשף את האמת: ההחלטה התקבלה "במחטף", וסירבו להעלותה להצבעה כי ידעו היטב שיש לו רוב להפילה. אם כן, לא מדובר בחוסר השפעה של בן גביר, אלא בדיוק להיפך: מדובר בפחד משתק של גורמים בקבינט מהשפעתו הגוברת ומהעובדה שעמדתו זוכה לתמיכה רחבה, גם בקרב שרים אחרים. הם לא דחו את דרישתו בגלל חולשתו, אלא ברחו מהתמודדות דמוקרטית בגלל עוצמתו!

הסירוב להצבעה אינו מעיד על תסכול פוליטי של בן גביר, אלא על תסכול עמוק של אלו שרוצים להמשיך במדיניות הישנה והמסוכנת, ומוצאים את עצמם מתמודדים עם שר שלא מוכן להתקפל או ליישר קו עם מהלכים הפוגעים בביטחון המדינה. התסכול הוא שלהם, נוכח העובדה שבן גביר חושף את ערוותם הפוליטית והביטחונית פעם אחר פעם. הם יודעים שבהצבעה גלויה, עמדתם לא הייתה עוברת. לכן, הם בחרו בדרך עוקפת, בדרך של מחטף, בניסיון נואל לעקוף את הרצון הדמוקרטי הבסיסי ביותר – קבלת החלטות בהצבעה.

האם זו דרך פעולה של מנהיגות אחראית? האם כך מתנהל קבינט מלחמה במדינה דמוקרטית? הניסיון לצייר את בן גביר כמתוסכל הוא ניסיון להסיט את הדיון מהשאלה האמיתית: מדוע ראש הממשלה וגורמים אחרים בקבינט חוששים כל כך מהצבעה שקופה וגלויה? התשובה ברורה: הם חוששים מהאמת. הם חוששים מהעובדה שבן גביר צודק, ושרוב הציבור, ואף רוב בקבינט, מבין זאת.

מי באמת חותר תחת ביטחון המדינה?

המתקפה על השר בן גביר אינה נוגעת רק לאישיותו או לסגנונו. היא נוגעת למהות. היא נוגעת לשאלה האם מדינת ישראל תמשיך להיות מנוהלת על ידי קונספציות כושלות, או שתבחר בדרך של עוצמה, נחישות וראייה מפוכחת של המציאות. בן גביר מייצג את השינוי הדרוש, את ההתפכחות מהאשליות. לכן הוא מותקף.

אלו המאשימים אותו ב"המרדה" וב"חוסר אחריות" הם לעתים קרובות אותם אלו שהובילו אותנו, במדיניותם הרופסת, אל האסון של השבעה באוקטובר. הם אלו שדיברו על "הכלה", על "הסדרה", על "כסף תמורת שקט". בן גביר, לעומתם, דורש הכרעה, ביטחון אמיתי, ושינוי יסודי של התפיסה. הוא לא מוכן לקבל מצב שבו מדינת ישראל ממשיכה לספק חמצן לאויביה.

הניסיון להציגו כמי שפועל מתוך "תסכול פוליטי" מתעלם מהעובדה שהוא נאמן לבוחריו ולערכים שבשמם נבחר. הוא לא מחפש כבוד או השפעה לשם השפעה. הוא מחפש תוצאות, הוא מחפש ביטחון, הוא מחפש ניצחון. אם הדרך לכך עוברת דרך עימותים קשים בקבינט ודרך חשיפת האמת הכואבת – הוא לא יהסס לעשות זאת.

הגיע הזמן שהציבור ישאל את עצמו: מי באמת דואג לביטחון ישראל? השר הדורש הצבעה דמוקרטית על הפסקת סיוע לאויב, או אלו המעדיפים מחטפים וצועקים "המרדה" כדי להשתיק כל קול אחר? התשובה, למי שעיניו בראשו, ברורה כשמש. השר בן גביר אינו הבעיה; הוא חלק חיוני מהפתרון. והפחד ממנו בקבינט הוא העדות הטובה ביותר לכך.