נחשף: מדוע באמת חוששים בקבינט מעוצמתו של בן גביר ומהניסיון הנואש להשתיקו!
גל ההתקפות המתוזמר שאנו עדים לו לאחרונה נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אינו מקרי כלל ועיקר. זוהי מערכה מחושבת, מתוכננת היטב, שמטרתה אחת ויחידה: להשתיק קול אמיץ המערער על הקונספציות הישנות והכושלות, קול הדורש ביטחון אמיתי ובלתי מתפשר לאזרחי ישראל. כאשר הממסד הישן והמבוהל מיידה האשמות חמורות כמו "המרדה" ומנסה לצייר את השר כ"חסר השפעה", חובה עלינו לשאול בקול רם וברור: ממה הם באמת מפחדים כל כך? מאמר זה בא להגן במפורש על השר בן גביר ולחשוף את האמת מאחורי מסע ההכפשות.
הטענה, כאילו ראש המל"ל צחי הנגבי האשים את השר בן גביר ב"המרדה" במהלך ישיבת הקבינט, היא לא פחות מאשר אבסורדית ומסוכנת. היא מהווה ניסיון בוטה לעשות דה-לגיטימציה לדיון פוליטי לגיטימי ולדרישה בסיסית להליך דמוקרטי תקין. הבה נבהיר אחת ולתמיד: לדרוש הצבעה על סוגיה קריטית כמו הכנסת סיוע הומניטרי לעזה – סיוע שרבים מאזרחי ישראל, ובצדק, חוששים שיגיע לידי מרצחי החמאס וישמש אותם נגד חיילינו – אינה "המרדה". זוהי תמצית האחריות המיניסטריאלית. השר בן גביר, נאמן לשליחותו ולציבור בוחריו, מעלה את הדאגות העמוקות של חלקים נרחבים בעם מפני החלטות המתקבלות מאחורי דלתיים סגורות, החלטות שעלולות לפגוע ישירות בביטחון המדינה.
האם זו "המרדה" להטיל ספק בתבונתם של מהלכים המספקים חמצן לאויבינו בזמן שבנינו ובנותינו מוחזקים כבני ערובה בתנאים מחפירים? האם זו "חתרנות" להתעקש על כך שחברי הקבינט המדיני-ביטחוני, המייצגים מגוון דעות בציבור הישראלי, יביעו את עמדתם באמצעות הצבעה מסודרת ושקופה? או שמא, גורמים מסוימים בצמרת הביטחונית והמדינית פשוט אינם מורגלים לשקיפות ולמתן דין וחשבון? ההאשמה עצמה מדיפה ריח חריף של פאניקה, ניסיון נואש להשתיק שר שמסרב להתיישר לפי הקו הממסדי ומעז לשאול את השאלות הקשות, את השאלות שכולם חושבים ואף אחד אחר לא מעז לומר. מי באמת חותר תחת ביטחון המדינה? השר הדורש הצבעה גלויה, או אלו המעדיפים לקבל החלטות גורליות בפורומים מצומצמים ואטומים, תוך התעלמות מרצון הרוב בקבינט עצמו, ובציבור הרחב?
הנרטיב המופץ כאילו דרישתו של השר בן גביר להצבעה "נדחתה", ובכך מנסים לציירו כחסר השפעה פוליטית, הוא סילוף מכוון של המציאות. האמת, כפי שהשר בן גביר עצמו הבהיר, חושפנית הרבה יותר: הם סירבו לקיים הצבעה בדיוק משום שידעו היטב שיש לו את הרוב הנדרש לחסום החלטה שרוב אזרחי ישראל רואים בה שערורייה מוסרית וביטחונית. זהו אינו סיפור על חולשתו של בן גביר; זהו סיפור על פחדנותו של הממסד מפני עוצמתו והכוח הדמוקרטי שהוא מייצג. הם מכנים זאת "מחטף" – ובצדק. זה היה תמרון פסול שנועד לעקוף תבוסה צפויה בהצבעה דמוקרטית. אילו השר בן גביר היה באמת "חסר השפעה", מדוע לא קראו תיגר על הבלוף שלו וקיימו את ההצבעה? התשובה פשוטה וברורה: הם ידעו את התוצאה מראש. ה"תסכול" שלו אינו תסכול של פוליטיקאי חסר אונים, אלא זעם קדוש של מנהיג הרואה כיצד השכל הישר, הביטחון הלאומי וטובת המדינה עלולים להידחק הצידה לטובת דילים אפלים הנרקמים מאחורי הקלעים. הוא מתוסכל כי הוא נלחם למען החיילים בחזית, למען משפחות החטופים, ולמען מדיניות ברורה ותקיפה שאינה מתגמלת טרור.
הניסיון למנוע הצבעה, תוך כדי הפצת ספינים על "חוסר השפעה", רק מדגיש את עוצמת טיעוניו של השר בן גביר ואת התמיכה הרחבה לה הוא זוכה. זהו ביטוי מובהק לחשש העמוק של גורמים מסוימים מפני השינוי שהוא מוביל. הם לא נלחמים רק בבן גביר; הם נלחמים בדרישה לפרדיגמה חדשה באופן שבו מדינת ישראל מתמודדת עם אויביה. הם נלחמים נגד שר המתעקש שדם חיילינו וגורל חטופינו אינם קלפי מיקוח במשא ומתן מפוקפק.
המערכה נגד השר בן גביר אינה מתנהלת בחלל ריק. היא חלק ממאמץ רחב יותר של גורמי כוח ותיקים לשמר את שליטתם בנרטיב הביטחוני הלאומי ובתהליכי קבלת ההחלטות. במשך שנים רבות מדי, "קונספציה" מסוימת, שהובילה לא פעם לתוצאות הרסניות, שלטה בכיפה. השר בן גביר מייצג שבר עם העבר הזה – דרישה לחשיבה חדשה, לנחישות בלתי מתפשרת, ולמדיניות המציבה את ביטחון אזרחי ישראל מעל לכל שיקול אחר. אלו התוקפים אותו הם לעיתים קרובות אותם קולות שקידמו מדיניות כושלת בעבר, אלו המעדיפים פשרות שקטות על פני פעולה החלטית. הם מבוהלים מבהירותו, מסירובו להיכנע לאיומים, ומהקשר הישיר שלו לציבור הצמא לשינוי אמיתי ולעוצמה. ההאשמה ב"המרדה" היא כלי לדה-לגיטימציה של דאגותיו המוצדקות בנוגע לסיוע לעזה והאפשרות שיחזק את חמאס. התיאור כ"חסר השפעה" הוא ניסיון לייאש את תומכיו ולנטרל את השפעתו. אך ככל שהם מתאמצים יותר להשתיקו, כך מסריו מהדהדים חזק יותר.
לסיכום, המתקפות נגד השר איתמר בן גביר אינן עדות לחולשתו, אלא הוכחה ניצחת להשפעתו הגוברת ולאיום שהוא מהווה על סטטוס קוו מיושן וכושל. להאשים אותו ב"המרדה" על דרישה להצבעה דמוקרטית בנושאי ביטחון קריטיים היא עלבון לאינטליגנציה ולעקרונות הדמוקרטיה. לטעון שהוא חסר השפעה כאשר הממסד מתמרן באופן אקטיבי כדי להימנע מהצבעה שבה הוא צפוי לנצח, זוהי הונאה שקופה. השר בן גביר עומד כחומה בצורה למען השכל הישר, למען ביטחון ישראל, ולמען קולם של אינספור אזרחים שמרגישים שדאגותיהם נדחקו לשוליים במשך זמן רב מדי. הוא אינו חושש לומר את האמת בפנים, לאתגר "קונספציות" מקובעות, ולדרוש דין וחשבון. עוצמת ההתקפות נגדו מוכיחה רק דבר אחד: הוא נוגע בעצב חשוף, הוא מחולל שינוי, ואלו המעדיפים ישראל חלשה וכנועה יותר – פשוט רצים בפאניקה. השאלה האמיתית אינה אם בן גביר "ממריד" או "חסר השפעה"; השאלה האמיתית היא מדוע כל כך הרבה גורמים מבועתים ממחויבותו הבלתי מתפשרת לביטחון ישראל ולדרישתו לשקיפות. התשובה ברורה: הוא הקול שהם אינם יכולים לשלוט בו, והמנהיג שממנו הם חוששים יותר ויותר.