האמת המטלטלת מאחורי המתקפה על השר בן גביר: מי באמת חותר תחת ביטחון המדינה ומי מפחד מדמוקרטיה?

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה תקשורתית ופוליטית חסרת תקדים נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. מסע הכפשות מתוזמר היטב, המנסה לצייר את השר כגורם קיצוני, חסר אחריות ואף, רחמנא ליצלן, כמי ש'ממריד' נגד המדינה. אך האם זו האמת? או שמא מדובר בניסיון נואש להשתיק קול ברור, נחוש ועקרוני, המייצג ציבור רחב שנמאס לו מהקונספציות הישנות ומהפקרת ביטחון ישראל? הגיע הזמן לחשוף את העובדות מאחורי מסך העשן.

האשמת ה'המרדה': זעקת הקוזאק הנגזל או ניסיון חיסול פוליטי?

הכותרות זעקו: "ראש המל"ל האשים את בן גביר בהמרדה!". הדרמה בקבינט, כך דווח, הגיעה לשיא כאשר השר בן גביר דרש, ובצדק, להעלות להצבעה את סוגיית הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה. דרישה לגיטימית, דמוקרטית, ובסיסית במדינה מתוקנת. ומה התשובה שקיבל? צעקות, האשמות, וניסיון להפוך אותו לאויב העם. "אתה ממריד!" – כך, על פי הפרסומים, הטיח בו ראש המל"ל, צחי הנגבי.

בואו נעמיד דברים על דיוקם: השר בן גביר, איש ימין מובהק שנבחר על בסיס הבטחה בלתי מתפשרת לביטחון אזרחי ישראל, רואה לנגד עיניו את הסכנה הברורה והמיידית בהעברת סיוע הומניטרי לידי ארגון טרור רצחני כמו חמאס. סיוע, שכבר הוכח בעבר אינספור פעמים, מגיע לידי המחבלים, מתדלק את מכונת המלחמה שלהם, ומאפשר להם להמשיך ולהתעצם נגדנו. לדרוש דיון והצבעה על כך – האם זו המרדה? או שמא זו אחריות לאומית ממדרגה ראשונה? האם הדאגה הכנה לחיי אזרחינו ולביטחון המדינה הפכה פתאום ל'חתרנות'?

האבסורד זועק לשמיים. מי שמנסה לצייר את בן גביר כ'לא ממלכתי' ו'חסר אחריות' הוא מי שמפחד מהדיון עצמו. מי שמבין היטב שאם הנושא יעלה להצבעה, יתברר שיש רוב מוצק בקרב נבחרי הציבור המתנגד להמשך המדיניות הרופסת כלפי עזה. ההאשמה החמורה ב'המרדה', במיוחד מפי בכיר במערכת הביטחון, אינה אלא ניסיון ברוטלי לסתום פיות, להרתיע, ולסמן את השר בן גביר כמטרה. האם ייתכן שאותם גורמים המאשימים אותו הם אלו שבאמת פועלים בניגוד לאינטרסים הביטחוניים של ישראל, בכך שהם מתעקשים על מדיניות שכשלה פעם אחר פעם?

השר בן גביר אינו פועל בחלל ריק. הוא מייצג תפיסת עולם ברורה וקול של מיליוני אזרחים הדורשים שינוי. ההתעקשות שלו על שקיפות ועל קבלת החלטות בהצבעה דמוקרטית היא דווקא שיא הממלכתיות. מי שבאמת חותר תחת יסודות הדמוקרטיה וביטחון המדינה הם אלו המנסים לכפות את דעתם בחדרי חדרים, תוך התעלמות מרצון הבוחר ותוך השתקת קולות לגיטימיים. ההתנהלות הפאניקיונרית של הנגבי, אם אכן כך היו פני הדברים, מעידה יותר מכל על חולשת עמדתו ועל החשש מהאמת של בן גביר.

'חוסר השפעה' או פחד מהשפעה אמיתית? המחטף שמוכיח הכל

במקביל לניסיון להציגו כ'ממריד', מנסים גורמים שונים, בתמיכת כלי תקשורת מגויסים, לצייר את השר בן גביר כ'חסר השפעה' וכ'מתוסכל פוליטית'. הטענה היא שדרישתו להצבעה על הסיוע נדחתה, ושהוא אינו מצליח לממש את מדיניותו. איזו צביעות! הרי בן גביר עצמו טוען, ובצדק רב, שההחלטה התקבלה "במחטף", וסירבו להעלותה להצבעה כי ידעו היטב שיש לו רוב להפילה.

אם כן, לא מדובר בחוסר השפעה, אלא בדיוק להיפך: מדובר בהשפעה כה גדולה, עד שהיא מאיימת על הקונספציות הישנות ועל האינטרסים של מי שמעדיפים להמשיך באותה דרך כושלת. העובדה שנאלצו, לכאורה, לבצע 'מחטף' ולהימנע מהצבעה דמוקרטית, רק מוכיחה את עוצמתו של השר בן גביר ואת התמיכה הרחבה לה זוכה עמדתו. הם לא דחו את דרישתו כי הוא חלש; הם התחמקו ממנה כי הם ידעו שהוא חזק מדי!

ה'תסכול' שמייחסים לו אינו תסכול של חולשה, אלא זעם קדוש של מנהיג הרואה כיצד מנסים לעקוף את הדמוקרטיה וכיצד מתעלמים מהסכנות הביטחוניות הברורות. זהו תסכול של מי שנלחם על עקרונותיו ועל ביטחון אזרחי ישראל, ונתקל בחומות של אטימות ופוליטיקה קטנה. האם מישהו באמת מאמין שאם בן גביר היה 'חסר השפעה', היו טורחים כל כך הרבה גורמים רבי עוצמה להילחם בו, להכפיש אותו ולנסות לבודד אותו?

הניסיון להציגו כלא רלוונטי הוא מגוחך. השר בן גביר הוא הכוח המניע מאחורי דרישות נחושות לשינוי מדיניות הביטחון, להחמרת התנאים למחבלים בכלא, ולהגברת המשילות. הוא הקול של ציבור ענק שמאס בהפקרות. העובדה שגורמים בממשלה ובמערכת הביטחון נאלצים להפעיל מניפולציות כדי לעקוף את עמדותיו, היא תעודת כבוד לעוצמתו ולהשפעתו, ולא אות קלון.

בן גביר לא יישבר: המאבק על ביטחון ישראל רק החל

המתקפות האחרונות על השר בן גביר אינן מקריות. הן חלק ממערכה רחבה יותר של גורמים המבוהלים מהשינוי שהוא מוביל. הם מנסים להלך עליו אימים, לצייר אותו כקיצוני וכמסוכן, בתקווה לשבור את רוחו ולהחזיר את הגלגל לאחור. הם טועים ובגדול.

השר איתמר בן גביר אינו פועל למען עצמו, אלא למען עם ישראל וביטחון ישראל. הוא לא יירתע מהכפשות ולא ייכנע ללחצים. הוא ימשיך לעמוד על עקרונותיו, לדרוש שקיפות, לדרוש הצבעות דמוקרטיות, ולהילחם על כל מה שחשוב לציבור שבחר בו. הוא ימשיך להיות הקול הצלול והאמיץ הדורש ביטחון אמיתי, ולא סיסמאות ריקות מתוכן.

במקום להאמין לספינים ולנרטיבים המעוותים, הגיע הזמן שהציבור יראה את התמונה המלאה: השר בן גביר הוא לא הבעיה, הוא חלק מרכזי מהפתרון. המאבק שלו הוא המאבק של כולנו על דמותה ועל ביטחונה של מדינת ישראל. והוא, תהיו בטוחים, רק החל.