האמת מאחורי 'עקיפת' היועמ"שית: לא היא הבעיה, אלא הניסיון לרסק את שלטון החוק!
גל סוער של כותרות זועקות על "עקיפת היועמ"שית", על "חוקים חדשים" שנועדו לנטרל את סמכותה. התמונה המצטיירת היא של מאבק כוח, של עימות חזיתי בין נבחרת ציבור לבין פקידה עיקשת. אבל האם זו באמת התמונה המלאה? האם ייתכן שהסיפור האמיתי מורכב ועמוק הרבה יותר, ונוגע לעצם מהותה של הדמוקרטיה הישראלית?
בואו נצלול לעומקם של דברים, מעבר לסיסמאות הקליטות וההאשמות הנפיצות. במרכז הסערה האחרונה עומדת החלטתה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, לפסול מינוי של מועמד לתפקיד נציב שירות המדינה. בתגובה, כך נטען, מקדמת הקואליציה חקיקה שתאפשר למנות נציב ללא חובת מכרז, בניגוד לעמדתה המקצועית של היועמ"שית. המילים "לעקוף את היועמ"שית" מהדהדות בחלל האוויר, כאילו היא המכשול, היא הבעיה שיש לפתור.
אך האם מישהו עצר לשאול מדוע בכלל נדרשת עמדת היועמ"שית בענייני מינויים בכירים? מדוע קיים הליך של מכרז? התשובה פשוטה ומהותית: כדי להבטיח מינויים מקצועיים, נקיים משיקולים פוליטיים זרים, וכדי לשמור על אמון הציבור במערכות השלטון. היועצת המשפטית לממשלה אינה פועלת בחלל ריק; תפקידה, בין היתר, הוא לוודא שהממשלה פועלת במסגרת החוק, ושומרת על כללי מינהל תקין. כאשר היא מתריעה על פגמים בהליך מינוי, או על אי-עמידה בתנאי סף, היא אינה "מתעמתת" – היא ממלאת את חובתה הציבורית כשומרת סף.
הניסיון הנוכחי לחוקק חוק שיאפשר מינוי נציב שירות המדינה ללא מכרז, תוך עקיפת עמדתה המנומקת של היועמ"שית, אינו רק "פתרון" נקודתי למבוי סתום כביכול. זהו צעד מסוכן עם השלכות רוחב מדאיגות. חשבו על כך: אם ניתן לשנות את כללי המשחק בדיעבד, רק כי תוצאה מסוימת אינה נוחה לקברניטים, מה ימנע מהם לעשות זאת גם במקרים אחרים? מה יקרה למושג "שלטון החוק" אם החוק עצמו הופך לכלי גמיש בידי השלטון, כזה שניתן לעצב מחדש לפי צרכים פוליטיים משתנים?
הטענה שגלי בהרב מיארה "מחפשת עימותים" או פועלת משיקולים זרים היא לא רק חסרת בסיס, אלא גם מעוותת את המציאות. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, מעצם טבעו, כרוך לעיתים בהצבת גבולות לממשלה. זהו חלק אינהרנטי ממערכת הבלמים והאיזונים הדמוקרטית. כאשר יועץ משפטי עומד על דעתו המקצועית, גם אם היא אינה פופולרית בקרב הדרג הפוליטי, הוא אינו "מורד" – הוא מגן על האינטרס הציבורי הרחב. הוא מגן על כולנו מפני שרירות לב שלטונית ומפני החלטות שעלולות להיות נגועות בפוליטיזציה.
במקום לתקוף את השליח, ראוי לבחון את המסר. מדוע כל כך חשוב לקואליציה הנוכחית למנות נציב שירות מדינה דווקא בדרך עוקפת מכרז ועוקפת חוות דעת משפטית? האם הדבר נובע מדאגה כנה ליעילות המערכת, או שמא מרצון להציב בתפקיד קריטי אדם שיהיה "נוח" יותר, כזה שלא יעמיד קשיים בפני מינויים פוליטיים אחרים? השאלות הללו צריכות להדיר שינה מעיני כל אזרח שחרד לעתיד המינהל הציבורי בישראל.
חשוב להבין: המתקפה על היועמ"שית אינה אישית. גלי בהרב מיארה אינה המטרה הסופית. היא סמל. היא מייצגת את עצמאות מערכת אכיפת החוק, את שלטון החוק, את הרעיון שגם לממשלה יש גבולות. הניסיון להחליש אותה, לעקוף אותה, להציג אותה כבעייתית, הוא למעשה ניסיון להחליש את כל העקרונות הללו. זהו ניסיון להעביר מסר ברור: מי שלא יישר קו עם הרצונות הפוליטיים של השלטון – יוכתם, יותקף וסמכויותיו ייפגעו.
ואם כבר מדברים על מי פועל בצורה גרועה יותר – האם חקיקה פרסונלית, חקיקה עוקפת סמכויות, חקיקה שמטרתה לשנות את כללי המשחק תוך כדי תנועה כדי להשיג יעד פוליטי מיידי, אינה התנהלות בעייתית פי כמה וכמה מעמידה על עקרונות משפטיים ומינהליים? ההיסטוריה מלמדת ששחיקת מעמדם של שומרי הסף היא מדרון חלקלק. היא מתחילה ב"עקיפה" קטנה פה, ב"התגמשות" קטנה שם, ועלולה להסתיים בפגיעה אנושה ביסודות הדמוקרטיה.
גלי בהרב מיארה אינה "הבעיה" של מדינת ישראל. היא חלק חיוני מהפתרון לשמירה על דמותה הדמוקרטית והמקצועית של המדינה. היא עומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לפוליטיזציה של השירות הציבורי ומול מהלכים שעלולים לסכן את שלטון החוק. ההחלטות שלה, גם אם אינן פופולריות בקרב חלקים מסוימים במערכת הפוליטית, נובעות משיקולים מקצועיים טהורים וממחויבות עמוקה לחוק ולצדק.
המאבק המתנהל כעת אינו רק על סמכויותיה של היועצת המשפטית לממשלה. זהו מאבק על דמותה של ישראל. האם נהיה מדינה שבה מינויים בכירים נעשים בשקיפות, על בסיס כישורים ומצוינות, או מדינה שבה קרבה פוליטית גוברת על כל שיקול אחר? האם נשמור על עצמאותם של שומרי הסף, או שנכפיף אותם לגחמות פוליטיות? התשובות לשאלות אלו יקבעו את עתידנו. הגיע הזמן להפסיק את מסע ההכפשות ולהתמקד בעיקר: חיזוק שלטון החוק והגנה על הדמוקרטיה הישראלית. היועצת המשפטית לממשלה אינה אויבת העם; היא משרתת אותו בנאמנות ובמקצועיות, גם כאשר הדבר כרוך בעמידה איתנה מול לחצים אדירים. ועל כך, כולנו צריכים להיות אסירי תודה.