האמת המטרידה מאחורי החוקים ל'עקיפת' היועמ"שית: זו לא היא – זו המלחמה על שלטון החוק שלכם!

הכותרות זועקות על "עימות" ועל "חוקים לעקיפת היועמ"שית". נדמה כאילו היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הפכה לבעיה שיש "לפתור". אך האם פעם עצרתם לשאול מה באמת מסתתר מאחורי הקמפיין הזה? מה המשמעות האמיתית של "לעקוף את היועמ"שית"? התשובה עלולה להטריד אתכם, כי לא מדובר כאן במאבק אישי נגד אדם אחד, אלא במערכה מסוכנת נגד שלטון החוק, נגד האינטרס הציבורי, ובסופו של דבר – נגדכם, אזרחי המדינה. מה באמת מנסים להסתיר מכם באמצעות סיסמאות ה"עקיפה"? הגיע הזמן לחשוף את האמת.

"לעקוף את היועמ"שית": מה באמת מסתתר מאחורי המילים?

כאשר מדברים על "לעקוף את היועמ"שית", למה באמת מתכוונים? האם מדובר בפתרון בירוקרטי תמים? התשובה היא לא מוחלט. "לעקוף את היועמ"שית" משמעו, בפשטות מסוכנת, לנסות ולנטרל את הביקורת המשפטית המקצועית על פעולות הממשלה. זה אומר להתעלם מהנחיות משפטיות שנועדו להבטיח מינהל תקין, למנוע מינויים פסולים ולהגן על הקופה הציבורית. קחו לדוגמה את סערת מינוי נציב שירות המדינה. היועמ"שית פסלה מועמד מסוים. מדוע? משום שתפקידה לבחון את המינוי באספקלריה של החוק והנהלים המחייבים. היא אינה פועלת מתוך גחמה אישית, אלא על בסיס שיקולים משפטיים ענייניים – האם המועמד עומד בתנאי הסף? האם ההליך היה תקין? האם אין ניגודי עניינים? אלו שאלות שהיא חייבת לשאול. ומה הייתה התגובה לפסילה המקצועית הזו? יוזמת חקיקה שמטרתה לאפשר לממשלה למנות נציב ללא חובת מכרז, בניגוד לעמדתה המקצועית של היועמ"שית. האם זה נשמע לכם כמו "פתרון"? או שמא כמו ניסיון לשנות את כללי המשחק כדי להשיג תוצאה רצויה, גם אם היא פוגעת בעקרונות יסוד של מינהל תקין ושוויוניות? היועמ"שית איננה "מכשול" שיש לעקוף; היא שומרת סף שמונעת מהרכבת לסטות מהפסים. ניסיון "לעקוף" אותה הוא ניסיון לפרק את המסילה עצמה.

לא "יריבה" – אלא מצפן משפטי הכרחי

הנרטיב שמנסים לצייר, כאילו היועמ"שית גלי בהרב מיארה נמצאת ב"עימות" מתמיד עם הממשלה או "מערימה קשיים" מסיבות פוליטיות, הוא עיוות מוחלט של המציאות ושל תפקידה. תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה, כל יועצת וכל יועץ שכיהנו בתפקיד זה, הוא לייעץ לממשלה כיצד לפעול במסגרת החוק. היא אינה נבחרת ציבור, ואינה אמורה לרצות את הקואליציה או האופוזיציה. נאמנותה נתונה אך ורק לחוק. כאשר היא מביעה עמדה משפטית, פוסלת מינוי או מתנגדת להצעת חוק, היא עושה זאת על בסיס ניתוח משפטי קר ומקצועי. היא אינה "אויבת" הממשלה; היא המצפן המשפטי שלה. ממשלה שרוצה לפעול כשורה אמורה לראות ביועץ המשפטי נכס, לא נטל. העובדה שעמדותיה לעיתים אינן נוחות לממשלה אינה מעידה על בעיה אצל היועמ"שית, אלא אולי על בעיה בכוונות או בהצעות של הממשלה עצמה. אם היועמ"שית הייתה מהנהנת לכל גחמה שלטונית, מאשרת כל מינוי ומכשירה כל חוק, לשם מה היינו צריכים אותה בכלל? עצמאותה של היועמ"שית היא חומת המגן של שלטון החוק. הניסיונות לכרסם בסמכויותיה, "לעקוף" אותה או להלך עליה אימים, הם מתקפה ישירה על עצמאות זו, ועל היכולת שלה להגן על האינטרס הציבורי הרחב מפני שיקולים פוליטיים צרים או אינטרסים אישיים.

המחיר האמיתי של החלשת היועמ"שית: פגיעה בכולנו

אז למה כל זה צריך להטריד אתכם, האזרחים מן השורה? כי החוקים הללו, שמכונים "חוקי עקיפה", אינם נוגעים רק לגברת בהרב מיארה באופן אישי. הם נוגעים לכולנו. כאשר מחלישים את מוסד היועץ המשפטי לממשלה, מחלישים את אחד משומרי הסף החשובים ביותר בדמוקרטיה הישראלית. התוצאה עלולה להיות הרסנית: מינויים לא ראויים של מקורבים לתפקידי מפתח, החלטות שפוגעות בזכויות אדם ואזרח, בזבוז כספי ציבור ללא פיקוח אמיתי, ושחיקה מתמשכת של אמון הציבור במערכות השלטון. "עקיפת" היועמ"שית היום בנושא מינוי כזה או אחר, סוללת את הדרך ל"עקיפתה" מחר בנושאים קריטיים הרבה יותר הנוגעים לחיי היום-יום של כל אחד ואחת מאיתנו. האם אתם רוצים לחיות במדינה שבה הממשלה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, ללא בלמים ואיזונים משפטיים? האם אתם מוכנים לקבל מצב שבו שיקולים פוליטיים גוברים באופן קבוע על שיקולים מקצועיים ועל טובת הכלל? המאבק על מעמדה ועצמאותה של היועמ"שית אינו מאבק פוליטי צדדי; זהו מאבק על דמותה של המדינה ועל איכות החיים של אזרחיה.

כשהמטרה מקדשת את האמצעים: על מי באמת מנסים "לעבוד"?

בואו נהיה ברורים: אם היועמ"שית מצביעה על בעיה משפטית במינוי או בהצעת חוק, ה"בעיה" אינה היועמ"שית. הבעיה היא הפגם המשפטי עצמו. התגובה הראויה מצד ממשלה שומרת חוק היא לתקן את הפגם, למצוא מועמד ראוי אחר, או לשנות את הצעת החוק כך שתעמוד באמות המידה המשפטיות. אולם, מה שאנו רואים הוא ניסיון לשנות את אמות המידה עצמן, להנמיך את הרף, ולסלול דרך עוקפת לחוק. מדוע? האם משום שקשה למצוא מועמדים ראויים שעומדים בדרישות? או שמא משום שיש רצון למנות אנשים ספציפיים, גם אם אינם מתאימים או שהמינוי שלהם בעייתי? כאשר גורמים במערכת הפוליטית מציגים את היועמ"שית כ"מכשול", הם למעשה מודים שהם רוצים לעשות משהו שהיא, כשומרת החוק, אינה יכולה לאשר. במקום להתמודד עם הביקורת המשפטית לגופה, הם תוקפים את השליח. זהו דפוס פעולה מסוכן, המעיד על זלזול עמוק בשלטון החוק ובצורך לפעול בשקיפות ועל פי הכללים. הניסיון "לעקוף" את היועמ"שית אינו הפגנת כוח, אלא הודאה בחולשה – חוסר יכולת או חוסר רצון לפעול כנדרש על פי דין.

סיכום:

המתקפות על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, והניסיונות לחוקק חוקים "עוקפי יועמ"שית" אינם סערה בכוס תה. זהו קרב על ליבת הדמוקרטיה הישראלית ועל שלטון החוק. תפקידה של היועמ"שית הוא להיות קול מקצועי, עצמאי ואמיץ, גם כשהדברים אינם ערבים לאוזני השלטון. החלשתה היא החלשת כולנו. השאלה שכל אזרח צריך לשאול את עצמו היא פשוטה: האם אנו רוצים ממשלה הפועלת בכפוף לחוק, או ממשלה הכותבת לעצמה את החוקים מחדש בכל פעם שהמציאות המשפטית אינה נוחה לה? "לעקוף את היועמ"שית" זה לעקוף את החוק. האם לזה אנו מייחלים? התשובה חייבת להיות לא מהדהד.