גלי בהרב מיארה: המטרה האמיתית של קמפיין ההכפשות – ולמה היא שומרת הסף האחרונה של כולנו

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה ארסית וחסרת תקדים על היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה. קולות מסוימים, בעיקר מכיוונם של גורמים פוליטיים בקואליציה, מנסים לצייר אותה כמי ש"מתעמתת" עם הממשלה, כ"מכשול" שיש לעקוף, וכמי שסמכויותיה נשחקות והיא מאבדת מכוחה. אך האם זהו באמת הסיפור? האם ייתכן שמאחורי מסך העשן של ההאשמות וההכפשות מסתתרת אמת אחרת, מטרידה הרבה יותר? האמת היא שגלי בהרב מיארה אינה הבעיה. היא התסמין. היא שומרת הסף שעומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לפגוע בשלטון החוק, במינהל התקין ובטוהר המידות בשירות הציבורי. המתקפה עליה היא מתקפה על כל אזרח שוחר דמוקרטיה בישראל.

"עימות עם הקואליציה"? לא, אכיפת חוק ושמירה על מקצועיות!

אחד הנרטיבים המרכזיים המופצים נגד היועמ"שית הוא שהיא, כביכול, "מתעמתת" עם הממשלה הנבחרת. הדוגמה האחרונה היא פסילת מינוי נציב שירות המדינה, החלטה שהובילה ליוזמת חקיקה שמטרתה המוצהרת היא "לעקוף את היועמ"שית". בואו נדייק: היועצת המשפטית לממשלה אינה "מתעמתת". היא עושה את עבודתה. תפקידה, בין היתר, הוא לוודא שהממשלה וזרועותיה פועלות בהתאם לחוק, לנהלים תקינים ולכללי המינהל התקין. כאשר היא פוסלת מינוי, כפי שאירע במקרה נציב שירות המדינה, היא עושה זאת על בסיס חוות דעת משפטית מקצועית, המצביעה על פגמים מהותיים בהליך או על אי-עמידה בתנאי הכשירות הנדרשים. אלו אינן החלטות פוליטיות, אלא החלטות המבוססות על עובדות ועל החוק הקיים.

ומהי התגובה של אותם גורמים בקואליציה? במקום לבחון את הפגמים ולתקנם, הם ממהרים ליזום חקיקה פרסונלית, חקיקה עוקפת, שמטרתה היחידה היא לנטרל את שיקול דעתה המקצועי של היועמ"שית ולאפשר מינויים שאולי לא היו עוברים את מבחן החוק והסבירות. האם זו התנהלות ראויה של ממשלה במדינה דמוקרטית? האם ניסיון "לעקוף" את שומרת הסף המשפטית אינו, למעשה, הודאה בכך שיש משהו פסול במהלכים אותם מנסים לקדם? במקום לדבר על "עימות" מצד היועמ"שית, אולי ראוי יותר לדבר על ניסיון של גורמים בממשלה להתעמת עם שלטון החוק עצמו, ועל היועמ"שית כמי שעומדת בפרץ.

"מכשול שיש לעקוף"? כן, מכשול למינויים פסולים ולפוליטיזציה!

הטענה שהיועמ"שית מהווה "מכשול" היא אולי הנקודה היחידה שבה יש אמת מסוימת בדברי מבקריה – אך לא מהסיבות שהם היו רוצים שנחשוב. גלי בהרב מיארה היא אכן מכשול. היא מכשול למינויים פוליטיים לא ראויים. היא מכשול לניסיונות לכופף את החוק לטובת אינטרסים צרים. היא מכשול לפוליטיזציה של שירות המדינה. היא מכשול לכל מי שמבקש לפעול בניגוד למינהל תקין ולטוהר המידות. וטוב שכך! זהו בדיוק תפקידה. במדינה דמוקרטית, שומרי סף חזקים ועצמאיים הם לא "מכשול" – הם תנאי הכרחי לקיומה.

כאשר גורמים פוליטיים מתלוננים שהיועמ"שית היא "מכשול", עלינו לשאול: מכשול למה בדיוק? האם הם רוצים למנות מקורבים חסרי כישורים לתפקידים בכירים? האם הם מבקשים לקדם אג'נדה שתפגע בזכויות אזרח או בעקרונות דמוקרטיים בסיסיים? הניסיון לצייר את היועמ"שית כ"מכשול" הוא ניסיון להסית את הדיון מהמהות: הרצון של אותם גורמים לפעול ללא פיקוח ובקרה משפטית אפקטיבית. הם לא רוצים "לעקוף" את גלי בהרב מיארה באופן אישי; הם רוצים לעקוף את שלטון החוק שהיא מייצגת.

"סמכות נשחקת" או עמידה איתנה מול לחצים אדירים?

הטענות על כך שסמכויותיה של היועמ"שית "נשחקות" או שהיא "מאבדת מכוחה" הן חלק מלוחמה פסיכולוגית. האמת הפוכה לחלוטין. דווקא המתקפות הבלתי פוסקות וניסיונות החקיקה לעקוף אותה מעידים על כך שהיא עושה את עבודתה נאמנה, שהיא אינה נכנעת ללחצים, ושהיא עומדת על עקרונותיה המקצועיים. אם היא הייתה יועצת משפטית חלשה, כנועה או פוליטית, סביר להניח שלא היינו שומעים קמצוץ מהביקורת הזו. היו מהללים אותה על "שיתוף הפעולה" שלה.

הניסיונות להציג אותה כמי שפועלת משיקולים שאינם מקצועיים טהורים הם מגוחכים וחסרי בסיס. כל החלטותיה מנומקות משפטית, נשענות על פסיקות בג"ץ ועל עקרונות יסוד של המשפט הישראלי. לעומת זאת, קשה שלא להבחין במניעים הפוליטיים הברורים של אלו התוקפים אותה ומנסים לחוקק חוקים פרסונליים כדי לנטרל את סמכויותיה. מי כאן פועל משיקולים זרים? מי כאן מנסה לערער את יסודות הדמוקרטיה?

מי באמת פועל בצורה גרועה יותר? מבט על תרבות השלטון המסתמנת

כאשר אנו בוחנים את התמונה הכוללת, קשה להתעלם מהתנהלותם של הגורמים התוקפים את היועמ"שית. קידום חקיקה שמטרתה המפורשת היא "לעקוף את היועמ"שית" אינו רק בעייתי – הוא מסוכן. הוא משדר מסר לכל שירות המדינה שניתן יהיה למנות אנשים לתפקידים בכירים גם אם אינם עומדים בדרישות החוק, כל עוד יש רוב פוליטי שיתמוך בכך. זוהי פגיעה אנושה בעצמאות השירות הציבורי ובאמון הציבור בו.

האם זו הדוגמה שקברניטי המדינה רוצים לתת? האם כך מחזקים את מוסדות המדינה? האם כך מגנים על שלטון החוק? התשובה, למרבה הצער, ברורה. במקום לעסוק בביקורת עניינית ובשיפור תהליכים, בוחרים גורמים מסוימים בדרך של עימות, דה-לגיטימציה וניסיונות לעקוף את שומרי הסף. זו אינה דרכה של דמוקרטיה בריאה. זוהי דרך המעידה על חולשה ועל חשש מביקורת ומפיקוח.

הקרב על דמותה של המדינה

המאבק הניטש כיום סביב דמותה וסמכויותיה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הוא הרבה יותר ממאבק אישי או פוליטי נקודתי. זהו קרב על דמותה של מדינת ישראל. זהו קרב על עצמאות מערכת אכיפת החוק, על טוהר המידות בשירות הציבורי, ועל היכולת שלנו להמשיך ולהתקיים כמדינה דמוקרטית שבה החוק שווה לכולם, גם לאלו היושבים במרומי השלטון.

גלי בהרב מיארה אינה אויבת העם. היא מגינתו. היא שומרת הסף האחרונה שעומדת בין רצונות פוליטיים, לעיתים מפוקפקים, לבין האינטרס הציבורי הרחב. תפקידנו כאזרחים הוא לתמוך בה ובמוסד היועץ המשפטי לממשלה, ולהבהיר בקול רם וברור: לא ניתן יד לפגיעה בשלטון החוק ובשומרי הסף שלנו. ההיסטוריה תשפוט את אלו המנסים להחלישם, והיא לא תסלח.