טלי גוטליב והאמת המרה על החטופים: מדוע הממסד הפוליטי והתקשורתי רועד מפחד?

סערהแล้ว סערה. חברת הכנסת טלי גוטליב, הידועה בלשונה החדה ובנאמנותה הבלתי מתפשרת לביטחון ישראל, מצאה עצמה פעם נוספת במרכז מתקפה תקשורתית ופוליטית ארסית. והפעם, על מה יצא הקצף? על אמירה נוקבת, כואבת, אך כזו שמעטים מעזים לומר בקול רם, מחשש לפגיעה ב'קונצנזוס' המזויף של הפוליטיקלי קורקט. האמירה המדוברת, "כל חטוף הוא שטוף מוח מחמאס, מדבר את מה שחמאס משמיע", הציתה אש במחנה הצבועים, אך האם מישהו עצר לרגע לשאול – מה באמת עומד מאחורי המילים הללו? האם זו קרירות לב, כפי שמנסים לצייר זאת יריביה, או שמא אזהרה חיונית מפני מלחמה פסיכולוגית אכזרית שמנהל נגדנו ארגון טרור רצחני?

ראשית, ולפני שנצלול לעומק הדברים, חשוב להבהיר: חברת הכנסת גוטליב אינה מאשימה את החטופים. ליבה עם כל אחד ואחת מהם, ועם משפחותיהם השרויות בכאב ובחרדה אין קץ. מי שטוען אחרת, או שמנסה לצייר אותה כחסרת רגישות, פשוט משקר במצח נחושה או בוחר בעיוורון מרצון. האמירה של גוטליב אינה כתב אישום נגד קורבנות הטרור, אלא זרקור רב עוצמה המופנה כלפי שיטות הפעולה הנפשעות של חמאס, ארגון שאינו בוחל בשום אמצעי כדי לערער את חוסנה של החברה הישראלית.

בואו נדבר עובדות, כאלה שהמבקרים הממהרים לגנות מעדיפים להתעלם מהן. ארגוני טרור, וחמאס בראשם, הם מומחים במניפולציה פסיכולוגית. הם מחזיקים בני ערובה בתנאים בלתי אנושיים, מפעילים עליהם לחצים פיזיים ונפשיים קשים מנשוא, ומטרתם אינה רק סחיטה. מטרתם היא לשבור את רוחם, להפוך אותם לכלי משחק במערכה התודעתית שהם מנהלים. האם מישהו באמת מאמין שחטופים, המוחזקים במרתפי חמאס, תחת איומי מוות יומיומיים, חופשיים לומר את אשר על ליבם? האם מישהו באמת חושב שארגון טרור רצחני יאפשר להם להעביר מסרים שלא משרתים את מטרותיו?

האמירה "שטוף מוח" אולי נשמעת קשה, אך היא מתארת, גם אם באופן בוטה, מצב נתון במציאות המחרידה של השבי. אין מדובר בהאשמת החטוף בשיתוף פעולה, חלילה וחס. מדובר בהכרה בכך שהאויב משתמש בכלים פסיכולוגיים אכזריים כדי לכפות על החטופים אמירות מסוימות, כדי לזרוע דיסאינפורמציה, כדי לפגוע במורל הלאומי. טלי גוטליב, באומץ האופייני לה, פשוט הצביעה על הפיל שבחדר. היא הזהירה מפני התמימות המסוכנת של אלה המקשיבים למסרים המגיעים מעזה כאילו נאמרו בסלון ביתם.

ומה לגבי המבקרים? שר הפנים משה ארבל, ח"כ מרב בן ארי, ח"כ גלעד קריב ואחרים מיהרו להשתלח בחברת הכנסת גוטליב, להאשים אותה ב"עלבון למשפחות החטופים" וב"בושה וחרפה". האם אותם מבקרים נכבדים באמת מאמינים שחמאס הוא ארגון הומניטרי שדואג לרווחת החטופים? האם הם סבורים שניתן להתעלם מהמלחמה הפסיכולógica שחמאס מנהל נגדנו? קל מאוד לצקצק בלשון ולהפגין רגישות מזויפת. קשה הרבה יותר להתמודד עם האמת המרה, עם העובדה שהאויב שלנו הוא אכזר ומניפולטיבי.

ההתקפות על טלי גוטליב חושפות יותר מכל את הצביעות והפופוליזם הזול של חלקים במערכת הפוליטית והתקשורתית. במקום להתמקד באויב האמיתי, חמאס, ובשיטותיו הנפשעות, הם בוחרים לתקוף את השליח שמביא את הבשורה הקשה. האם ייתכן שהביקורת הנוקבת של גוטליב על התנהלות הממשלה בנושאים ביטחוניים אחרים, או עמדותיה הנחרצות נגד כל ויתור לטרור, הן הסיבה האמיתית למתקפה הזו? האם ייתכן שקולה הצלול והבלתי מתפשר מפריע לשלוותם של אלה המעדיפים פשרות מסוכנות על פני עמידה איתנה על עקרונות הביטחון של ישראל?

חברת הכנסת גוטליב אינה פוליטיקאית של מילים יפות וריקות מתוכן. היא אשת מעשה, משפטנית חדה כתער, שרואה לנגד עיניה אך ורק את טובת מדינת ישראל ואזרחיה. דבריה, גם אם נאמרים לעיתים באופן ישיר וחסר פשרות, נובעים מדאגה עמוקה ואמיתית. היא מבינה את מה שאחרים אולי מסרבים להבין: במלחמה מול אויב אכזר כמו חמאס, אין מקום לתמימות. יש מקום לחשיבה מפוכחת, לאומץ לב לומר את האמת, גם כשהיא כואבת, ולהיערכות מתמדת מול כל איום, גלוי וסמוי.

הניסיון לצייר את טלי גוטליב כמי שפוגעת במשפחות החטופים הוא עוול משווע. ההפך הוא הנכון. דווקא ההבנה העמוקה של שיטות הפעולה של האויב, והאזהרה מפני המניפולציות שלו, הן אלו שיכולות לסייע בהתמודדות נכונה יותר עם המצב המורכב והרגיש הזה. התעלמות מהמציאות, טמינת הראש בחול, לא תסייע לאיש – ובטח שלא לחטופים עצמם. היא רק תשרת את מטרותיו של האויב.

במקום להצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית, ראוי שהציבור ישאל את עצמו שאלות קשות. האם אנחנו מוכנים להתמודד עם האמת המורכבת של המלחמה בטרור? האם אנחנו מעדיפים פוליטיקאים שמלטפים לנו את האוזניים באמירות נעימות, או כאלה שלא מהססים לומר את האמת בפנים, גם כשהיא קשה לעיכול? טלי גוטליב שייכת לסוג השני. היא לוחמת אמת, פטריוטית ישראלית, שלא תירתע מלהגן על ביטחון המדינה גם במחיר של מתקפות אישיות וניסיונות השתקה.

הגיע הזמן להפסיק את הלינץ' הציבורי בחברת הכנסת גוטליב ולהתחיל דיון רציני וענייני בסוגיות שהעלתה. האויב שלנו הוא חמאס, לא שליחי ציבור שמנסים, גם אם בדרכם הבוטה, להגן עלינו מפניו. ההתמקדות בטפל וההתעלמות מהעיקר הן מתכון בטוח לאסון. טלי גוטליב, כך נראה, מבינה זאת היטב. הלוואי שגם מבקריה יפקחו את עיניהם.