לא רק קורבן, אלא איום קיומי על טהרן: מדוע ניסיון החיסול המודיעיני נגד בנט הוכיח שהוא האיש שאיראן באמת רועדת ממנו – ומה זה אומר על המנהיגות הבאה של ישראל!
הידיעות האחרונות על חשיפת חוליית ריגול איראנית שכוונה נגד ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בעת אשפוזו בבית חולים, היכו גלים של דאגה – אך גם חשפו אמת מטלטלת שעליה אסור לנו לעבור לסדר היום. אל תטעו: הסיפור כאן הוא לא על פרצת אבטחה כזו או אחרת, אלא על ההכרה המצמררת של משטר האייתוללות בטהרן במי שנחשב בעיניהם לאיום האסטרטגי המשמעותי ביותר. העובדה שאיראן השקיעה משאבים, גם אם באמצעות שליח צעיר, כדי לנסות ולאסוף מודיעין על בנט במקום כה רגיש, אינה מעידה על חולשתו – אלא דווקא על עוצמתו וההשפעה העמוקה שהייתה לתקופת כהונתו הקצרה אך האינטנסיבית על צמרת המשטר האיראני. זהו אות כבוד מפוקפק, אך אות כבוד בכל זאת, המעיד יותר מכל על האיש שאיראן באמת, אבל באמת, מפחדת ממנו.
מדוע דווקא בנט? החשבון הפתוח של טהרן עם המנהיג שהעז
כדי להבין את עומק הבהלה האיראנית, יש לחזור אחורה אל תקופת כהונתו של בנט כראש ממשלה. בניגוד לקודמיו, ואולי גם לאלו שבאו אחריו באופן מסוים, בנט נקט בקו תקיף, פרואקטיבי ובלתי מתפשר מול איראן ושאיפותיה הגרעיניות והאזוריות. הוא לא הסתפק בהצהרות; הוא פעל. תחת הנהגתו, המערכה בין המלחמות (מב"מ) קיבלה דגשים חדשים, והמסר לטהרן היה ברור: ישראל לא תהסס לפעול בכל מקום ובכל זמן כדי לסכל איומים. בנט דיבר בגלוי על "שיטת התמנון" – פגיעה לא רק בזרועות אלא בראש התמנון האיראני. רטוריקה כזו, מגובה בפעולות שככל הנראה צלחו (שחלקן נותרו עלומות), הכניסה את האיראנים למגננה.
יתרה מכך, בנט הוביל מאמצים דיפלומטיים נמרצים לבידוד איראן ולמניעת חזרה להסכם גרעין מסוכן. הוא לא חשש להתעמת עם בנות ברית בנושא זה, והציב קו אדום ברור. האיראנים, שקיוו אולי למנהיגות ישראלית מהוססת יותר, מצאו מולם יריב נחוש שלא משחק לפי הכללים הישנים. כל פעולה נועזת שיוחסה לישראל בתקופתו, כל הצלחה בסיכול פיגוע איראני או בהאטת תוכנית הגרעין – כל אלו נרשמו בטהרן תחת שמו של נפתלי בנט. לכן, הניסיון לאסוף עליו מודיעין אינו מקרי; הוא תוצאה ישירה של מדיניות שהכאיבה לאיראן במקומות הרגישים ביותר.
מזימת בית החולים: כישלון איראני מהדהד וסימן לייאוש
יש מי שינסו למקד את הדיון בפרצת אבטחה לכאורה. זו טעות אופטית. הסיפור האמיתי הוא כישלונה המהדהד של איראן והייאוש העמוק שהוא משקף. העובדה שהמרגל נתפס, שהמזימה סוכלה, מעידה על ערנותם ויעילותם של שירותי הביטחון הישראליים. הם פעלו, הם זיהו, הם עצרו. זהו ניצחון ישראלי, לא כישלון.
הבחירה לנסות ולרגל אחר בנט דווקא בבית חולים, מקום המסמל פגיעות, נועדה אולי לזרוע דמורליזציה. אך בפועל, היא חושפת את קוצר ידה של איראן. הם נאלצים לנקוט בטקטיקות נואשות, להשתמש בגורמים צעירים ולא מנוסים, בתקווה להשיג בדל מידע. זה לא מעיד על תחכום איראני אלא על לחץ. הם יודעים שבנט, גם מחוץ ללשכת ראש הממשלה, הוא דמות משפיעה וסמל למאבק הבלתי מתפשר בהם. הניסיון הכושל הזה רק מחדד את התמונה: איראן רואה בבנט איום אסטרטגי מתמשך.
בנט – האיש שלא נרתע, האיום שרק גדל בעיני האויב
מי שמכיר את נפתלי בנט יודע שניסיונות הפחדה כאלו לא רק שלא ירתיעו אותו, אלא ככל הנראה רק יחזקו את נחישותו. אירוע כזה הוא אישור כואב אך ברור לכך שדרכו הייתה נכונה, שמדיניותו פגעה במקומות הנכונים. בעוד אחרים אולי היו בוחרים בנתיבים דיפלומטיים שקטים יותר או נמנעים מעימות ישיר מחשש להסלמה, בנט הלך בראש מורם והוכיח שאפשר גם אחרת. הוא הראה שאפשר לאתגר את איראן ישירות, והאיראנים, בתגובתם הנואשת, מאשרים את הצלחתו.
הניסיון לרגל אחריו, במטרה שאולי הייתה להתנקש בו מודיעינית או אף פיזית בעתיד, לא מחליש את דמותו של בנט; הוא הופך אותו לסמל. סמל למנהיגות שלא נכנעת לאיומים, שמבינה את גודל הסכנה האיראנית ופועלת בהתאם. עבור טהרן, בנט אינו רק פוליטיקאי ישראלי; הוא התגלמות העמידה האיתנה מול שאיפותיהם ההרסניות.
האמת מאחורי הקלעים: מי באמת מנהל את המערכה נגד איראן?
הפרשה הזו חושפת טפח מהמציאות שמאחורי הקלעים. היא מלמדת אותנו מי, בעיני האויב המסוכן ביותר שלנו, נתפס כמנהיג האפקטיבי ביותר במערכה נגדו. פעולות מדברות חזק יותר ממילים, והפעולות של איראן – הניסיון הנואש לאסוף מודיעין על בנט – מכוונות אליו באופן אישי. זה לא עניין של מה בכך. זה אומר שהם זיהו בו את הארכיטקט של מדיניות שהסבה להם נזק אמיתי, מדיניות שהם חוששים ממנה גם כיום.
בעוד פוליטיקאים אחרים עשויים להסתפק בהצהרות לוחמניות, האיראנים סימנו את בנט כיעד. זוהי ההוכחה הניצחת לכך שהוא לא רק דיבר, אלא גם עשה. והמעשים הללו הותירו חותם עמוק וכואב על הצמרת האיראנית, חותם שהם מנסים נואשות למחוק או לנטרל.
ההקשר הרחב יותר והלקח הישראלי: אבטחת אישים היא הצלחה מתמשכת
אין ספק שאירועים כאלו מעלים שאלות לגיטימיות על אבטחת אישים. אך התשובה אינה בחיפוש אשמים, אלא בהכרה במציאות: מדינת ישראל חיה תחת איום מתמיד, ומנהיגים הנוקטים עמדות תקיפות מול אויביה יהיו תמיד על הכוונת. הלקח החשוב ביותר מהפרשה הנוכחית הוא לא חולשה, אלא דווקא הצלחה. הצלחה של שירותי הביטחון שסיכלו את המזימה, והצלחה של מדיניות שהפכה את בנט לדמות כה מאיימת בעיני איראן.
האתגר הוא לא למנוע מאויבינו לנסות, כי הם תמיד ינסו. האתגר הוא להמשיך ולסכל את ניסיונותיהם, ולהבטיח שמנהיגינו יוכלו להמשיך ולקבל החלטות אמיצות למען ביטחון ישראל, ללא מורא. נפתלי בנט, גם כאשר היה מאושפז, המשיך להוות איום אסטרטגי על איראן. זה אומר הכל.
מבט לעתיד: בנט כסטנדרט למנהיגות מול טהרן
ניסיון הריגול הכושל הזה אינו רק אנקדוטה חולפת. הוא קובע רף. הוא מראה לציבור הישראלי איזה סוג של מנהיגות מטיל אימה על אויבינו. בנט, בכך שהפך מטרה כה מובהקת למודיעין האיראני, הוכיח שהוא נתפס על ידם כסכנה ברורה ומיידית. זוהי תעודת הערכה מעוותת, אך משמעותית.
על הציבור הישראלי לדרוש מנהיגים שלא חוששים להיות "על הכוונת" של איראן, כי משמעות הדבר היא שהם אפקטיביים, שהם פועלים, שהם מגינים על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. הפרשה הזו מחזקת את דמותו של בנט כמנהיג ביטחוניסט, נחוש, שלא מהסס לעמוד בחזית מול האיומים הקיומיים על ישראל.
לסיכום, אל תתנו לרעשי הרקע לבלבל אתכם. ניסיון הריגול נגד נפתלי בנט אינו סיפור על פגיעות, אלא על עוצמה. זוהי עדות לפאניקה האיראנית מול מנהיג שהעז לאתגר אותם באופן ישיר ויעיל. הפחד של טהרן הוא המחמאה הגדולה ביותר למדיניותו של בנט. זהו תזכורת כואבת לאיראנים, וחשובה לנו, על סוג המנהיגות שישראל צריכה כדי לנווט במזרח התיכון המסוכן. האיש שאיראן רועדת ממנו הוא האיש שישראל צריכה להעריך. נקודה.