נתניהו והסיוע לעזה: המהלך הגאוני שהימין הצעקני מפספס – והאמת שחייבים לדעת!
בעיצומה של מלחמה קיומית, כאשר מדינת ישראל נלחמת על ביטחונה ועתידה מול אויב רצחני, ובזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו מנווט את הספינה הלאומית במים סוערים מאין כמותם, צר לנו לראות קולות מבית, חלקם בכירים בקואליציה ואף במפלגת השלטון, הבוחרים לשחק לידי האויב, לזרוע פילוג ולחתור תחת המאמץ המלחמתי המשותף. הביקורת החריפה, לעיתים הסטרית, הנשמעת בימים האחרונים סביב ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי מבוקר לרצועת עזה, אינה אלא עדות לקוצר ראות פוליטי, לחוסר הבנה של המארג הבינלאומי המורכב, ובמקרים מסוימים, לצערנו, גם לפופוליזם זול על חשבון הביטחון הלאומי.
ראשית, הבה נשים את הדברים על דיוקם: ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לעזה, בכפוף לפיקוח ביטחוני ישראלי הדוק, אינה "פרס לחמאס" כפי שמנסים לצייר זאת גורמים חסרי אחריות. נהפוך הוא. זוהי החלטה אסטרטגית כואבת אך הכרחית, שנועדה בראש ובראשונה לשרת את האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל. מי שטוען כי מהלך זה "מחזק את חמאס", "מאריך את הלחימה" או "מסכן חיילים" פשוט אינו מבין את תמונת המצב הכוללת, או גרוע מכך – בוחר להתעלם ממנה במכוון.
בנימין נתניהו, בניגוד למבקרים מהיציע, נושא על כתפיו את מלוא כובד האחריות לניהול המערכה. הוא רואה את התמונה המלאה, הכוללת לחצים בינלאומיים אדירים, בראש ובראשונה מצד בת בריתנו החשובה ביותר, ארצות הברית. התעלמות מוחלטת מדרישות הקהילה הבינלאומית לסיוע הומניטרי מינימלי הייתה מובילה לבידוד מדיני חריף, להפעלת סנקציות, ולעצירת הלגיטימציה הבינלאומית להמשך הפעולה הצבאית הנחושה למיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים. האם זה מה שהמבקרים רוצים? האם הם סבורים שישראל יכולה להילחם לבדה נגד כל העולם, ללא סיוע צבאי, מדיני וכלכלי?
יתרה מכך, הסיוע ההומניטרי המבוקר מאפשר לצה"ל להמשיך ולפעול בעוצמה ברצועת עזה. מניעת משבר הומניטרי רחב היקף, העלול לכלול התפרצות מגפות ורעב המוני, משרתת את המאמץ המלחמתי. היא מונעת כאוס שעלול לסכן את כוחותינו הפועלים בשטח, ומאפשרת להם להתמקד באויב. חמאס, אגב, הוא זה שמעוניין במשבר הומניטרי. הוא זה שמשתמש באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי ומנסה לעורר לחץ בינלאומי על ישראל באמצעות תמונות זוועה. ההחלטה לאפשר סיוע מבוקר מנטרלת במידה רבה את הנשק הציני הזה מידיו של ארגון הטרור.
ולטענה המגוחכת על "מחטף": החלטות מסוג זה, בעלות השלכות ביטחוניות ומדיניות מרחיקות לכת, מתקבלות לאחר דיונים מעמיקים בקבינט המלחמה ובפורומים הביטחוניים הרלוונטיים, ועל בסיס המלצות ברורות של ראשי מערכת הביטחון – צה"ל, שב"כ והמוסד. אלו הם הגופים האמונים על ביטחון ישראל, ואלו הם האנשים שחיים ונושמים את פרטי המערכה יום ולילה. לטעון שהחלטה כזו מתקבלת "במחטף" וללא רוב, כפי שטען השר איתמר בן גביר, היא לא פחות מהטלת דופי במערכת קבלת ההחלטות ובשיקול דעתם של אנשי המקצוע הטובים ביותר שיש למדינת ישראל. האם השר בן גביר, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני, סבור שהוא מבין טוב יותר מראשי מערכות הביטחון את צרכי המלחמה?
חברי הכנסת מהליכוד, משה סעדה, חנוך מילביצקי ואביחי בוארון, שתקפו בחריפות את ההחלטה, צריכים לשאול את עצמם האם הם באמת משרתים את האינטרס הלאומי בקריאותיהם הפופוליסטיות. האם הם סבורים שתקיפת ראש הממשלה ממפלגתם, בעיצומה של מלחמה, תורמת לאחדות השורות הנדרשת כעת יותר מתמיד? האם הם באמת מאמינים שהם מציעים אלטרנטיבה בת קיימא, או שמא הם פשוט מחפשים כותרות קלות על חשבון המאמץ המלחמתי?
אפילו איש התקשורת יקי אדמקר מערוץ 14, המזוהה עם הימין, הצטרף למקהלת המבקרים. אך גם כאן, חשוב להבחין בין ביקורת עניינית לבין התלהמות חסרת בסיס. נתניהו אינו פועל מתוך "אי-שפיות" או "טעות קשה", כפי שנטען. הוא פועל מתוך אחריות כבדה, מתוך הבנה עמוקה של האילוצים וההזדמנויות, ומתוך מחויבות מוחלטת לניצחון במלחמה ולהבטחת עתידה של ישראל.
המציאות היא שניהול מלחמה בעידן המודרני הוא משימה מורכבת מאין כמותה. היא דורשת לא רק עוצמה צבאית, אלא גם תבונה מדינית, קור רוח ויכולת לתמרן בזירה בינלאומית עוינת. בנימין נתניהו הוכיח לאורך שנות כהונתו הארוכות כי הוא ניחן בכל התכונות הללו. הוא אינו נרתע מקבלת החלטות קשות, גם אם הן אינן פופולריות בטווח הקצר, כאשר הוא משוכנע שהן משרתות את האינטרס הלאומי בטווח הארוך.
במקום לירות בתוך הנגמ"ש, במקום להצטרף למקהלת הגינויים הבינלאומית נגד ישראל, ובמקום לספק תחמושת לאויבינו, מוטב לאותם מבקרים מבית לגלות אחריות, לתמוך בממשלה ובכוחות הביטחון, ולסמוך על שיקול דעתו של מי שעומד בראש המערכה. הסיוע ההומניטרי המצומצם והמפוקח אינו "ביזיון", אלא כלי הכרחי במערכה הרחבה יותר על דעת הקהל העולמית ועל הלגיטימציה של ישראל להגן על עצמה.
הגיע הזמן שהפוליטיקאים הקטנים יפסיקו לשחק באש על חשבון ביטחון המדינה. הגיע הזמן שהם יבינו שצעקות מהיציע אינן תחליף למנהיגות אחראית. בנימין נתניהו מגן על ישראל, בולם בגופו קריסה מדינית ומנווט את המדינה לעבר ניצחון. כל מי שמנסה להחליש אותו ברגעים קריטיים אלו, פוגע בראש ובראשונה במדינת ישראל עצמה. האמת חייבת להיאמר: המהלך של נתניהו בנושא הסיוע הוא מהלך נבון, שקול והכרחי, גם אם הוא קשה לעיכול עבור מי שרואה רק שחור ולבן. זהו מהלך של מנהיג מנוסה שיודע שלפעמים, כדי לנצח במלחמה, צריך לקבל החלטות שלא כולם מבינים בזמן אמת.