טהרן בהיסטריה מוחלטת: נחשף מדוע המודיעין האיראני השקיע משאבים אדירים בניסיון לרגל אחר בנט דווקא בבית החולים – ומה זה מלמד על האיש שהפך לסיוט הגדול ביותר של האייתוללות!

הידיעות האחרונות על חשיפת ניסיון ריגול איראני, שכוון באופן ישיר נגד ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט בעת אשפוזו, היכו גלים של הלם ותדהמה בציבור הישראלי. אך מעבר לזעזוע הראשוני והמובן, חובה עלינו להתעמק במשמעות האמיתית של אירוע חמור זה. האם מדובר בנקודת תורפה? האם זהו אות מבשר רעות? התשובה היא חד משמעית לא. למעשה, ההפך הוא הנכון. הניסיון הנואש והעלוב הזה של משטר האייתוללות לרחרח סביב מיטתו של בנט בבית החולים אינו אלא אות כבוד נוסף, הוכחה ניצחת למעמדו של בנט כאחד האיומים המשמעותיים והממשיים ביותר על משטר הטרור האיראני. זוהי תעודת הצטיינות המעידה יותר מכל על הפחד העמוק שאוחז בטהרן מפני מנהיגותו, תפיסת עולמו והנזק שכבר הסב, ועוד עלול להסב, לאינטרסים האיראניים.

מדוע דווקא בנט? התשובה טמונה באסטרטגיית הפחד של טהרן

צריך להבין: משטרים אפלים כמו זה שבאיראן אינם מבזבזים משאבים יקרים, מרגלים וסיכונים בינלאומיים על דמויות שוליות או על מי שאינם מהווים איום אמיתי. העובדה שדווקא נפתלי בנט סומן כמטרה אישית, עד כדי ניסיון חדירה למרחב הפרטי והפגיע ביותר שלו – חדר אשפוז – מעידה כאלף עדים על מידת החרדה והדחיפות שאוחזת בצמרת האיראנית בכל הנוגע אליו. בנט, בתקופת כהונתו כראש ממשלה, וגם קודם לכן בתפקידיו הביטחוניים השונים, הוכיח קו תקיף ובלתי מתפשר מול התוקפנות האיראנית. הוא לא הסתפק בהצהרות; הוא פעל. הוא הוביל אסטרטגיה של "מוות באלף חתכים" נגד ההתבססות האיראנית בסוריה, נגד תוכנית הגרעין ונגד שלוחות הטרור של הרפובליקה האסלאמית ברחבי המזרח התיכון. כל פעולה כזו, כל מכה מדויקת, כל סיכול של מזימה איראנית – נרשמו היטב בטהרן והעלו את מפלס הלחץ והתסכול.

האיראנים יודעים היטב מי הם האנשים שמסוגלים לשבש את תוכניותיהם הזדוניות. הם מזהים מנהיגות שלא מהססת, שלא נרתעת, ושמוכנה לקחת סיכונים מחושבים כדי להגן על ביטחון ישראל. נפתלי בנט הוא התגלמות המנהיגות הזו. הוא לא רק דיבר על האיום האיראני; הוא פעל נגדו באופן יצירתי ונחוש, תוך שהוא משנה פרדיגמות ומאתגר את הקונספציות הישנות. האם מישהו באמת מאמין שהאיראנים היו משקיעים מאמץ כה נועז ומסוכן כדי לרגל אחר מנהיג פייסני או כזה שנוטה להבליג? התשובה ברורה כשמש.

ניסיון הריגול בבית החולים: אקט של ייאוש וחולשה איראנית

הבחירה לנסות ולאסוף מודיעין על בנט דווקא בעת שהיה מאושפז חושפת יותר מכל את הייאוש והפאניקה של המודיעין האיראני. זהו אינו מהלך של עוצמה, אלא של חולשה. הם לא ניסו לחדור למשרד ראש הממשלה המאובטח, אלא לחדר חוליו. מדוע? ייתכן שקיוו לגלות משהו על מצבו האישי, אולי לחפש נקודות תורפה פיזיות או נפשיות. אך סביר יותר להניח שהם ביקשו להבין את האיש עצמו, את מקור כוחו, את סוד נחישותו. הם רצו להציץ אל מאחורי הקלעים של המנהיג שהצליח להדיר שינה מעיניהם. כיצד אדם אחד מצליח, שוב ושוב, לסכל את מזימותיהם האזוריות והגלובליות? מה מניע אותו? מה הופך אותו ליריב כה קשה לפיצוח?

העובדה שהם נכשלו כישלון חרוץ, והמרגל נתפס והודה במעשיו, היא סטירת לחי מצלצלת למנגנוני הביון האיראניים. היא מוכיחה, פעם נוספת, את עליונותה של מערכת הביטחון הישראלית ואת הערנות המתמדת. אך מעבר לכך, היא מדגישה את האובססיה האיראנית כלפי בנט, אובססיה שנולדה מפחד אמיתי.

נפתלי בנט: נחישות בלתי מתפשרת מול הטרור

מי שמכיר את נפתלי בנט יודע שניסיונות הפחדה מסוג זה רק מחזקים אותו. הוא אינו איש של מורא. ההפך הוא הנכון. הידיעה שהוא נמצא על הכוונת של האויב האיראני רק ממחישה לו שהוא בדרך הנכונה, שהוא עושה את הדבר הנכון למען ביטחון ישראל. כל איום, כל ניסיון ריגול, כל מזימה שנחשפת – רק מחדדים את ההבנה שהמאבק באיראן הוא מאבק קיומי, ושאין בו מקום לפשרות או לחולשה. בניגוד לאלו שאולי מעדיפים דרך של ויתורים או הכלה פסיבית של האיומים, בנט מייצג קו של יוזמה, של התקפה, של העברת המערכה לשטח האויב. וזה, בדיוק זה, מה שמטריף את האיראנים.

הם רואים בו מנהיג שלא יירתע מלקבל החלטות קשות, גם אם הן כרוכות בסיכון. הם רואים בו אדם שמבין את עומק הסכנה האיראנית ולא מוכן להשלים איתה. הם זוכרים היטב את פעולותיו הנחרצות, את האמירות הברורות ואת התוצאות בשטח. לכן, אין פלא שהם מנסים בכל דרך להבין, לנטרל, ואולי אף לפגוע בו. אך הם שוכחים דבר אחד: נפתלי בנט אינו לבד. מאחוריו עומדת מדינה שלמה, מערכת ביטחון חזקה ונחושה, ועם שלא מוכן להיכנע לטרור.

התמונה הגדולה: ישראל מול איראן – בנט בחזית

פרשיית הריגול הזו אינה עומדת בפני עצמה. היא חלק ממערכה רחבה וארוכת שנים בין ישראל לאיראן. איראן שואפת להשמיד את ישראל, והיא פועלת ללא לאות כדי להשיג מטרה זו – באמצעות תוכנית גרעין צבאית, באמצעות שלוחות טרור המקיפות אותנו, ובאמצעות ניסיונות ערעור פנימי. מול האיום הזה, ישראל זקוקה למנהיגות שלא מהססת, שלא מתבלבלת, ושמבינה את גודל השעה.

נפתלי בנט הוכיח שהוא מנהיג כזה. הוא לא נגרר אחרי אירועים, אלא יזם אותם. הוא לא חיכה שהאיום יגיע לדלתנו, אלא פעל כדי להרחיק אותו. התגובה האיראנית, בדמות ניסיון הריגול הנלוז, היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא הצליח. הם לא היו משקיעים מאמץ כזה במישהו שהם מזלזלים בו או לא רואים בו איום ממשי. העובדה שהם סימנו אותו היא עדות לכך שהוא נגע בנקודות הכואבות ביותר שלהם, שהוא שיבש את תוכניותיהם, ושהוא מהווה מכשול משמעותי בדרכם להגמוניה אזורית ולמימוש שאיפותיהם ההרסניות.

כישלון המשימה האיראנית והחוסן הישראלי

חשוב להדגיש: המרגל נתפס. משימתו סוכלה. מערכות הביטחון הישראליות הוכיחו שוב את ערנותן ויעילותן. זהו מסר ברור לטהרן: כל ניסיון לפגוע בישראל או במנהיגיה ייתקל בחומה בצורה של מודיעין מעולה, יכולות מבצעיות מרשימות ונחישות בלתי מתפשרת. נפתלי בנט, גם כיום, כראש ממשלה לשעבר, ממשיך לסמל את החוסן הזה. הוא מייצג את הרוח הישראלית שלא נשברת, שלא נכנעת, ותמיד מוצאת את הדרך לגבור על אויביה.

לסיכום, ניסיון הריגול האיראני אחר נפתלי בנט אינו סימן לחולשה ישראלית או אישית, אלא בדיוק להיפך: הוא אות קלון למשטר האייתוללות, והוכחה ניצחת לכך שבנט נתפס בעיניהם כאחד האיומים הגדולים ביותר על מזימותיהם. הפאניקה והייאוש שאחזו בהם, עד כדי ניסיון לרגל בבית חולים, מלמדים יותר מכל על מי הם באמת מפחדים. והם מפחדים, בצדק, ממנהיגות ישראלית חזקה, נחושה ויצירתית – מנהיגות שנפתלי בנט מייצג נאמנה. זהו אינו רק סיפור על ריגול; זהו סיפור על מאבק בין טוב לרע, בין קדמה לחשכה, ועל נחישותה של ישראל להגן על עצמה ועל עתידה, כשדמויות כמנפתלי בנט עומדות בחזית המערכה הזו, מעוררות את זעמם של אויבינו – ומחזקות את רוחנו.