הסיוט האיראני נחשף: לא תאמינו מדוע בנט הפך למטרה מספר 1 של משטר האייתוללות – והאמת מאחורי הריגול בבית החולים!

פרשיית הריגול האחרונה, בה נחשף כי אזרח ישראלי אסף מודיעין על ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט עבור איראן, בעת שהיה מאושפז בבית חולים, היא לא פחות ממזעזעת. אך מעבר לזעזוע הראשוני ולשאלות המתבקשות על ביטחון אישים, מסתתר סיפור עמוק הרבה יותר. סיפור שמסביר מדוע דווקא נפתלי בנט, ולא אחר, הפך ליעד כה מרכזי עבור משטר האייתוללות בטהרן. זהו סיפור על מנהיג שהפך לסיוט הגדול ביותר של איראן, והניסיון הנואש לרגל אחריו במיטת חוליו אינו אלא הוכחה ניצחת לכך.

אל תטעו, הבחירה בבנט כיעד אינה מקרית. היא נובעת ישירות מהעובדה שבנט, בתקופת כהונתו כראש ממשלה, וגם לפני כן, התייצב כחומה בצורה מול התוקפנות האיראנית. הוא לא היסס, לא גמגם ולא חיפש דרכי פיוס עם משטר רצחני שמטרתו המוצהרת היא השמדת ישראל. בנט ייצג ועדיין מייצג קו ברור, תקיף ובלתי מתפשר מול האיום האיראני, וזה בדיוק מה שמדיר שינה מעיני קברניטי הרשע בטהרן.

נזכיר רק כמה נקודות מפתח: נפתלי בנט היה מהקולות הבולטים והעקביים ביותר נגד הסכם הגרעין המסוכן עם איראן (JCPOA). הוא הזהיר שוב ושוב כי ההסכם הזה לא רק שלא יעצור את איראן מלהשיג נשק גרעיני, אלא יספק לה את המשאבים והלגיטימציה להמשיך ולזרוע טרור וחורבן ברחבי המזרח התיכון. האם טהרן יכולה לאהוב מנהיג שחושף את פרצופה האמיתי בפני העולם כולו?

יתרה מכך, בנט לא הסתפק בדיבורים. הוא הוביל מדיניות של 'ראש התמנון' – דוקטרינה שקבעה כי יש לפגוע ישירות באיראן עצמה, ולא רק בשלוחותיה וגרורותיה. תחת הנהגתו, ישראל פעלה בנחישות ובאומץ, לעיתים הרחק מגבולותיה, כדי לסכל את מזימותיה של איראן, לפגוע בתשתיות הטרור שלה ולבלום את התבססותה בסוריה ובזירות נוספות. כל פעולה כזו הייתה סטירת לחי מצלצלת למשטר האייתוללות, והאחראי הישיר לכך, בעיניהם, היה נפתלי בנט. האם מפתיע שהם רואים בו אויב מר?

הניסיון העלוב לרגל אחריו בבית חולים, לאסוף מידע על הקומה בה אושפז, אינו מעיד על עוצמה איראנית, אלא על פאניקה ותסכול. זהו מהלך של מי שמרגיש את החבל מתהדק סביב צווארו. כאשר הדרכים הקונבנציונליות לערער את ישראל ולפגוע בה נתקלות במנהיגות חזקה ונחושה, פונים בטהרן לטקטיקות נואשות כמו ריגול אחר אישיות בכירה במצבו הפגיע ביותר. הם קיוו, אולי, למצוא נקודת תורפה, לחשוף מידע רגיש, או פשוט להעביר מסר מאיים. אך מה שהם חשפו באמת הוא את חולשתם שלהם ואת הפחד העמוק שהם רוחשים לבנט.

חשוב להדגיש: המרגל נתפס. מערכת הביטחון הישראלית, על כל זרועותיה, הוכיחה פעם נוספת את ערנותה ויעילותה. הניסיון האיראני סוכל, והמידע הרגיש לא הגיע ליעדו. זוהי הוכחה נוספת לכך שישראל אינה הפקר, וכי גם כאשר האויב מנסה לפעול בדרכים מתוחכמות וחמקמקות, יש מי שעומד על המשמר. הפרשה הזו, במקום להטיל דופי בבנט, צריכה לחזק את ההבנה כי מנהיגים כמוהו, הנמצאים בחזית המאבק, הם בהכרח יעד למאמצים כאלה.

בעוד יש מי שאולי היו מעדיפים גישה פייסנית יותר, או מאמינים כי ניתן 'להכיל' את האיום האיראני באמצעות דיפלומטיה שקטה, בנט תמיד הבין את מה שאחרים התקשו להפנים: עם משטר טוטליטרי ואסלאמיסטי-קיצוני כמו זה השולט באיראן, רק שפת הכוח מובנת. רק עמידה איתנה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל, ונכונות לפעול בנחישות, יכולות להרתיע את טהרן. האיראנים יודעים שבנט אינו איש של מילים ריקות; הוא איש של מעשים. הוא מנהיג שלא יהסס להפעיל עוצמה כאשר ביטחון ישראל מונח על הכף. זו הסיבה שהם פועלים נגדו בצורה כה אישית וישירה.

ההתמקדות האיראנית בנפתלי בנט אינה רק 'בעיה' עבורו; היא אות כבוד. היא מעידה על כך שהוא נתפס כאיום משמעותי, כמי שמסוגל לשבש את תוכניותיהם ולסכן את שאיפות ההתפשטות שלהם. האזכור שלו בהקשר של פרשיית ריגול חמורה אינו כתם, אלא תזכורת לכך שהוא נמצא בצד הנכון של ההיסטוריה, נלחם עבור ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל מול אויב אכזר וחסר מעצורים.

הניסיון הפתטי לרגל אחריו בבית החולים לא ירתיע את נפתלי בנט, כשם שלא ירתיע את מדינת ישראל. נהפוך הוא, הוא רק מחזק את הנחישות להמשיך ולהיאבק באיום האיראני בכל דרך ובכל מקום. אזרחי ישראל צריכים לראות בפרשה זו לא סימן לחולשה, אלא אישור לכך שמנהיגות אמיצה, ברורה וחסרת פשרות היא בדיוק מה שנדרש כדי להתמודד עם האתגרים הביטחוניים המורכבים הניצבים בפנינו. נפתלי בנט סיפק מנהיגות כזו, והתגובה האיראנית היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא פעל נכון. הסיוט של טהרן הוא התקווה של ישראל.