סיוע לעזה או חבל הצלה לישראל? נתניהו נלחם על תמיכה בינלאומית בזמן שגורמים בקואליציה יורים בתוך הנגמ"ש!
בשעה שחיילינו הגיבורים נלחמים בעוז ברצועת עזה, ובזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו מנווט את מדינת ישראל במערכה מורכבת ורבת-חזיתות מהקשות שידענו, צורמים במיוחד קולות הביקורת הנשמעים מבית. כן, דווקא מתוך הקואליציה, מתוך הליכוד, קמים גורמים פוליטיים ובוחרים, במודע או שלא במודע, לירות בתוך הנגמ"ש, לתקוף את ההחלטה להכניס סיוע הומניטרי מבוקר ומפוקח לרצועה, ולזרוע דמורליזציה ובלבול בציבור. האם זו בורות? האם זה פופוליזם זול על חשבון ביטחון המדינה? או שמא חוסר הבנה בסיסי של הזירה הבינלאומית והצבאית שבה פועלת ישראל? הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן, ולהסביר מדוע ההחלטה, שנתניהו הוביל באחריות ובשיקול דעת, אינה "טעות קשה" או "ביזיון", אלא מהלך אסטרטגי הכרחי, גם אם כואב, לטובת המשך הלחימה והשגת יעדיה.
ראשית, ולפני הכל, חשוב להבין: מדינת ישראל אינה פועלת בחלל ריק. אנו זקוקים לתמיכה בינלאומית, ובראש ובראשונה לתמיכתה של בעלת בריתנו הגדולה, ארצות הברית. תמיכה זו אינה מובנת מאליה, והיא מתבטאת לא רק בחימושים חיוניים ובגיבוי דיפלומטי באו"ם, אלא גם בלגיטימציה הבינלאומית להמשיך את המערכה הצבאית עד להשגת מטרותיה – מיטוט שלטון חמאס ופירוז הרצועה. העולם, וגם ידידינו הקרובים ביותר, מפעילים לחצים אדירים בנושא ההומניטרי. התעלמות מוחלטת מלחצים אלו הייתה מובילה לבידוד בינלאומי חריף, לסנקציות, ואף לעצירת משלוחי נשק קריטיים. במצב כזה, היכולת שלנו להמשיך להילחם ולהגן על אזרחינו הייתה נפגעת אנושות. נתניהו, כמנהיג מנוסה שמכיר את המפה הפוליטית העולמית על בוריה, מבין זאת היטב. ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי מינימלי, תחת פיקוח ישראלי הדוק ככל הניתן, היא מחיר נמוך יחסית לשלם עבור שמירת מרחב הפעולה המדיני והצבאי של ישראל.
הטענה כי הסיוע "מחזק את חמאס" או "מאריך את הלחימה" היא דמגוגיה מסוכנת שמתעלמת מהמציאות. חמאס הוא ארגון טרור אכזרי שגונב סיוע מאזרחיו גם ללא קשר לישראל. הבעיה אינה עצם הכנסת המזון והתרופות לאוכלוסייה האזרחית, אלא מניעת הגעתם לידי המחבלים. על כך שוקדים צה"ל וכוחות הביטחון ללא הרף, תוך פיתוח מנגנוני פיקוח ובקרה. אך מה האלטרנטיבה שמציעים המבקרים? הרעבה המונית של שני מיליון עזתים? האם מישהו באמת מאמין שצעד כזה יביא למיטוט חמאס מהר יותר? ההיפך הוא הנכון. משבר הומניטרי חריף בעזה היה מגביר את הלחץ הבינלאומי על ישראל פי כמה וכמה, ומאלץ אותנו לעצור את הלחימה טרם השגת יעדיה. דווקא הסיוע המבוקר מאפשר לישראל לטעון בפני העולם: "אנו נלחמים בחמאס, לא באוכלוסייה האזרחית", ובכך לקנות זמן יקר להמשך הפעולה הצבאית.
באשר לטענות על "סיכון חיילים" – ליבו של כל ישראלי עם חיילנו, ובראשם ראש הממשלה, שנושא באחריות הכוללת לגורלם. אולם, ההחלטות המתקבלות בקבינט המלחמה, בראשות נתניהו ובהשתתפות בכירי מערכת הביטחון, לוקחות בחשבון את כלל השיקולים, כולל סיכונים מבצעיים. הטענה כאילו החלטה כזו מתקבלת בקלות ראש או תוך התעלמות מחיי החיילים היא שקרית ומקוממת. נתניהו, שהקדיש את חייו לביטחון ישראל, וששכל את אחיו במבצע צבאי, אינו זקוק לשיעורים בפטריוטיות או בדאגה לחיילים מאף פוליטיקאי שמחפש כותרות.
הטענה של השר בן גביר על כך שההחלטה התקבלה "במחטף" וללא רוב היא חמורה במיוחד, שכן היא מערערת על הלגיטימיות של מוסדות המדינה בזמן מלחמה. החלטות בסדר גודל כזה מתקבלות בפורומים המוסמכים, לאחר דיונים מעמיקים וקבלת חוות דעת מכל גורמי הביטחון הרלוונטיים. לנסות ולצייר את ראש הממשלה כאילו הוא פועל לבדו, במחשכים, זו פשוט הוצאת דיבה שנועדה לשרת אג'נדה פוליטית צרה. האם ייתכן שאותם מבקרים, שחלקם חסרי ניסיון מינימלי בניהול מדינה במצב חירום, פשוט אינם מבינים את מורכבות השיקולים ואת כובד האחריות המוטל על כתפי ראש הממשלה?
במקום לתקוף את נתניהו ולהחליש את החזית הפנימית, מוטב היה לאותם שרים וחברי כנסת לגלות אחריות לאומית. בזמן מלחמה, האויב היחיד שלנו הוא חמאס וגרורותיו. כל ביקורת פנימית, במיוחד כזו הנאמרת בפומבי ובבוטות, מחלישה את ישראל, פוגעת בחוסן הלאומי, ומשמשת ככלי ניגוח בידי אויבינו. הם רואים את הסדקים, את חוסר האחדות, ושואבים מכך עידוד. האם זה מה שרוצים מבקריו של נתניהו מבית? האם הם מעדיפים נקודות פוליטיות על פני הצלחת המערכה?
ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו חף מטעויות, וכמו כל מנהיג, גם החלטותיו נתונות לביקורת. אך בעת הזו, כאשר מדינת ישראל נלחמת על עתידה, נדרשת מכולנו, ובעיקר ממנהיגי הציבור, אחריות, איפוק, וגיבוי לממשלה ולעומד בראשה. ההחלטה על הסיוע ההומניטרי, קשה וכואבת ככל שתהיה לחלקים בציבור, היא החלטה אסטרטגית נכונה, המאזנת בין צרכים צבאיים, לחצים בינלאומיים, וחובות מוסריות בסיסיות. היא נועדה לאפשר לצה"ל להמשיך במשימתו הקדושה, להכות בחמאס ללא רחם, ולהשיב את הביטחון לאזרחי ישראל. כל ניסיון להפוך את הנושא הזה לקרדום פוליטי לחפור בו הוא מעשה חסר אחריות שיש לגנותו בכל פה. נתניהו מנווט את הספינה בסערה, וראוי שכולם יחתרו יחד איתו, ולא ינסו לקדוח חורים בדפנותיה.