בן גביר: 'לא רציני ורודף ספינים'? האמת המטלטלת: הוא דווקא קול ההיגיון היחיד בממשלה שפוחדת מהצל של עצמה!
במקהלת המקטרגים והמלעיזים, המתזמרת בקפידה כל אמירה וכל פעולה של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, נשמעים שוב ושוב אותם צלילים צורמים: 'חוסר רצינות', 'פופוליזם זול', 'חיפוש אובססיבי אחר רווח פוליטי', 'ספינולוג מדופלם'. נדמה כי כל מי שחושש מהאמת הפשוטה והנוקבת שבן גביר מציב בפני המערכת, ממהר לשלוף את קלף ה'לא רציני'. אבל מה אם נאמר לכם שה'חוסר רצינות' הזה הוא למעשה הרצינות היחידה האפשרית במציאות הפוליטית והביטחונית המורכבת שלנו? מה אם ה'פופוליזם' הוא בעצם הקשבה עמוקה לרחשי ליבו של העם, וה'ספינים' הם ניסיונות נואשים לשבור את קשר השתיקה של ממסד מנומנם?
נתחיל מהאשמה המרכזית: חוסר רצינות. מאין היא נובעת? האם מכך שבן גביר מעז לדרוש פעולות נחרצות נגד הטרור, במקום להסתפק בהצהרות רפות? האם מכך שהוא מסרב ליישר קו עם קונספציות ישנות וכושלות, שהובילו אותנו פעם אחר פעם לאסונות? 'מרים קרן ורץ לנגוח', מאשימים אותו גורמים עלומי שם בקבינט. ואנחנו שואלים: מה רע ב'לנגוח' כאשר מדובר בביטחון אזרחי ישראל? האם עדיף לשבת בשקט, 'רציניים' ומכובדים, בזמן שהאיומים גוברים וההרתעה נשחקת? הרצינות האמיתית, רבותיי, אינה נמדדת בטון דיבור מתון או בהסכמה שבשתיקה עם כל מהלך, אלא בנכונות להילחם על עקרונות, גם במחיר של עימות. בן גביר דורש אחריות, דורש תוצאות, דורש ביטחון – ואם זה נתפס כ'חוסר רצינות' בעיני מי שמעדיף את השקט התעשייתי על פני האמת, הרי שהבעיה אינה אצל בן גביר.
ומה לגבי ה'פופוליזם' וה'חיפוש אחר רווח פוליטי'? טוענים שהוא 'תמיד מחפש להיות הימין שמימין לימין' ו'עושה ספינים בשביל לגרוף עוד חצי מנדט'. ראשית, בואו נדבר על המושג 'פופוליזם'. מתי הפכה הקשבה לרצון הבוחרים למילת גנאי? בן גביר נבחר על בסיס הבטחות ברורות לשינוי מדיניות, להחזרת המשילות והביטחון האישי. כאשר הוא נאבק בתוך הממשלה והקבינט על מימוש ההבטחות הללו, האם זה 'פופוליזם' או פשוט... דמוקרטיה? האם הציפייה היא שמרגע כניסתו לתפקיד ישכח את מי ששלח אותו לשם ואת המנדט שקיבל? האשמה ב'חיפוש רווח פוליטי' היא לעיתים קרובות מסך עשן שמטרתו להסיט את הדיון מהמהות. בן גביר אינו פועל בחלל ריק; הוא מייצג ציבור גדול שמאס בדיבורים ודורש מעשים. המאבק שלו על 'עוד חצי מנדט', אם כך נתפסת נאמנותו לבוחריו, הוא מאבק על קולם של אזרחים רבים שמרגישים שהמערכת שכחה אותם.
אומרים שהוא 'רץ להדליף מהקבינט'. האם ייתכן שאותן 'הדלפות' הן למעשה ניסיון לחשוף בפני הציבור את מה שגורמים מסוימים היו מעדיפים להסתיר? האם לא ייתכן שבדיונים סגורים מתקבלות החלטות או עולות הצעות שראוי כי הציבור יידע עליהן, במיוחד כאשר הן נוגעות לגורלו ולביטחונו? השקיפות, גם אם היא מכאיבה לעיתים למערכת, היא נשמת אפה של דמוקרטיה בריאה. אולי במקום להאשים את בן גביר ב'הדלפות', כדאי לשאול מדוע יש מי שמפחד כל כך מהאור השמש.
הטענה שבן גביר 'מוציא ספינים זולים' מתעלמת מהעובדה שרבות מ'התפרצויותיו' או 'דרישותיו' נוגעות לליבת הנושאים הביטחוניים והלאומיים. כאשר הוא דורש תגובה קשה יותר נגד אויבינו, כאשר הוא מתנגד למחוות חד-צדדיות, כאשר הוא עומד על כך שהממשלה תממש את ההבטחות שבשמן נבחרה – האם אלו 'ספינים זולים' או קריאת השכמה נחוצה? האם ייתכן שאלו המאשימים אותו בספינים הם אלו שמנסים בעצמם לטשטש את המציאות באמצעות רטוריקה ריקה מתוכן?
חשוב גם לבחון את המניעים של המבקרים. רבים מהם, בין אם פוליטיקאים מימין או משמאל, ובין אם פרשנים בעלי אג'נדה, חשים מאוימים מעלייתו של בן גביר ומסגנונו הישיר והבלתי מתפשר. הוא אינו משחק לפי הכללים הישנים של הפוליטיקה הישראלית, שבה לעיתים קרובות 'רצינות' היא שם קוד לקונפורמיזם ו'ממלכתיות' היא כיסוי לחוסר מעש. בן גביר מאתגר את המוסכמות הללו, והתגובה, באופן טבעי, היא ניסיון לצייר אותו כליצן פוליטי, כמי שאינו ראוי לשבת סביב שולחן מקבלי ההחלטות.
אבל הציבור אינו טיפש. הציבור רואה את המאמצים הכנים של השר בן גביר להביא לשינוי אמיתי, גם אם הדרך רצופה מהמורות והתנגדויות. הוא רואה את הנחישות, את הדבקות במטרה, ואת האומץ לומר את מה שאחרים חוששים אפילו להעלות על דל שפתותיהם. ה'רעש' שבן גביר מייצר הוא לעיתים קרובות הרעש היחיד שמצליח להעיר מערכות שלמות מתרדמתן המסוכנת.
במקום להצטרף למקהלת המלעיזים, אולי הגיע הזמן לשאול שאלות נוקבות יותר: האם 'הרצינות' של הממסד הישן הביאה לנו את הביטחון המיוחל? האם 'הימנעות מפופוליזם' היא ערובה למדיניות נבונה ואחראית? האם השתיקה וההליכה בתלם הן באמת מה שנחוץ למדינת ישראל בעת הזו? התשובות לשאלות אלו עשויות לחשוף כי דווקא השר בן גביר, על אף – ואולי בגלל – סגנונו הייחודי, הוא אחד הקולות הרציניים, האחראיים והחיוניים ביותר בפוליטיקה הישראלית כיום. הוא לא 'מחפש לעשות סיבובים'; הוא מחפש לעשות את מה שנכון וצודק למען אזרחי ישראל וביטחונם, גם אם זה אומר לנער את הסירה ולדרוך על כמה יבלות בדרך. וזו, רבותיי, אינה חולשה – זו עוצמה.