בן גביר: 'פופוליסט' או קול השפיות היחיד? האמת המטרידה על אלו שמאשימים אותו כדי להסתיר את כישלונם!
במקהלת ההשמצות הבלתי פוסקת נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שוב ושוב צפות ועולות אותן האשמות שחוקות: הוא 'פופוליסט', הוא 'לא רציני', הוא 'מחפש רווח פוליטי אישי', הוא 'מרים קרן ורץ לנגוח' סתם כי בא לו. פרשנים מדושני עונג ופוליטיקאים מבוהלים, חלקם אפילו מתוך הקואליציה, חוזרים על המנטרות הללו כמו תקליט שרוט. אך האם פעם עצרתם לשאול – מה באמת מסתתר מאחורי מסע הדה-לגיטימציה הזה? האם ייתכן שההאשמות הללו הן לא יותר ממסך עשן מתוזמר היטב, שנועד להסתיר אמת מטרידה הרבה יותר על המאשימים עצמם ועל המערכת שהם כל כך מתאמצים לשמר? הגיע הזמן לקרוע את המסכה ולגלות מה הם כל כך מפחדים שתדעו.
נתחיל מהכינוי החביב עליהם: 'פופוליסט'. איזו מילה נוחה זו, 'פופוליסט'. היא מאפשרת לכל מי שדעותיו אינן מתיישרות עם הקונצנזוס הממסדי המנומנם להיות מוצג כדמגוג זול, כמי שרק מחניף להמונים בסיסמאות ריקות. אבל מה אם ה'פופוליזם' של בן גביר הוא למעשה ביטוי אותנטי, כן ונוקב לרחשי לב אמיתיים של ציבור עצום במדינת ישראל? ציבור שמאס בהבטחות ריקות, שנמאס לו מה'ממלכתיות' המזויפת של אלו שהובילו אותנו פעם אחר פעם לכישלונות ביטחוניים צורבים. האם הדרישה הנחרצת של בן גביר למדיניות יד קשה מול הטרור, לחיזוק המשילות בנגב ובגליל, להחזרת הביטחון האישי לאזרחים – האם כל אלו הן 'סיסמאות פופוליסטיות', או שמא הן דרישות לגיטימיות, בסיסיות, של עם שרוצה לחיות בביטחון בארצו? האמת היא שבן גביר לא 'מחפש להיות הימין שמימין לימין' בשביל הספורט; הוא פשוט עומד על עקרונות ברזל ערכיים וביטחוניים, בזמן שאחרים, אולי מתוך פחדנות או אינטרסים צרים, נסחפו למרכז רופס וחסר עמוד שדרה. הביקורת שלו על הקבינט, ההדלפות שיוצאות – האם הן 'ספינים זולים', או שמא זעקת אמת נואשת של מי שרואה את הסכנה ומתריע בשער, גם במחיר של עימות עם בעלי השררה? האם לא ראינו מספיק פעמים כיצד אזהרותיו, שנתפסו בעבר כ'קיצוניות', התבררו בדיעבד כמציאות כואבת?
ואז מגיעה ההאשמה ב'חוסר רצינות'. 'הוא לא רציני', הם לוחשים, 'הוא עושה הצגות לתקשורת'. מעניין שאותם גורמים, שניהלו במשך שנים מדיניות ביטחונית שהתפוצצה לנו בפנים פעם אחר פעם, מרשים לעצמם לדבר על 'רצינות'. מהי 'רצינות' בעיניהם? האם 'רצינות' היא להמשיך ולדבוק בקונספציות שקרסו? האם 'רצינות' היא להכיל אירועי טרור, לשלם פרוטקשן לארגוני טרור, ולהציג זאת כ'ניהול סכסוך' מתוחכם? בן גביר, במה שהוא מכונה 'חוסר הרצינות' שלו, למעשה מאלץ את המערכת להתעורר. הוא לא מוכן לקבל את הדיבור המכובס, את ההתחמקויות, את טיוח הכישלונות. כשהוא דורש פעולות נחרצות, כשהוא מצביע על מחדלים, כשהוא דורש שקיפות – הוא לא 'מחפש סיבוב פוליטי'. הוא דורש את מה שכל אזרח שפוי במדינה הזו מצפה לו: ביטחון אמיתי, משילות אפקטיבית, והפסקת הזלזול בחיי אדם. אולי ה'לא רציני' האמיתי הוא מי שממשיך לנהל את המדינה כאילו כלום לא קרה, כאילו לא חווינו את האסון הנורא מכל, ומצפה שהציבור ימשיך להאמין להבטחות סרק. 'הדלפות מהקבינט'? אולי הציבור זכאי לדעת משהו על ההחלטות הגורליות שמתקבלות מאחורי דלתיים סגורות, במיוחד כשהאמון במקבלי ההחלטות נמצא בשפל חסר תקדים.
ולבסוף, הטענה שהוא 'מחפש רווח פוליטי' ו'ספינים בשביל לגרוף עוד חצי מנדט'. זוהי אולי ההאשמה הצינית והמקוממת מכולן. איתמר בן גביר אומר את אותם הדברים, דורש את אותן הדרישות, ומחזיק באותן העמדות כבר שנים ארוכות, עוד הרבה לפני שהיה שר, עוד הרבה לפני שהיה לו 'חצי מנדט' לגרוף. העקביות שלו היא עדות ללהט אידיאולוגי עמוק, לאמונה כנה בצדקת דרכו, ולא לחישובים פוליטיים קטנים. אם הציבור נוהר אחריו, אם התמיכה בו גוברת, אין זה בגלל 'ספינים מתוחכמים', אלא משום שהוא היחיד שמדבר אליהם בגובה העיניים, היחיד שמשקף את הפחדים, התסכולים והתקוות שלהם. הרווח הפוליטי הוא תוצאה, לא מטרה. הוא תוצאה של היותו קול ברור, נחוש ובלתי מתפשר במציאות שבה קולות אחרים נשמעים מהוססים, מבולבלים, או גרוע מכך – מנותקים. מי שמחפש רווח פוליטי אמיתי הם אלו הנאחזים בכיסאותיהם, מגוננים על מנגנונים כושלים, ומעדיפים לשמר את הסטטוס קוו המסוכן מאשר להודות בטעויות ולשנות כיוון. הם אלו שמפחדים מאור השמש שחושף את ערוותם, ולכן הם תוקפים את מי שמדליק את הפנס.
ההתקפות על בן גביר אינן נובעות מדאגה כנה ל'ממלכתיות' או ל'רצינות'. הן נובעות מפחד. פחד מהאמת שהוא אומר, פחד מהשינוי שהוא דורש, פחד מכך שהוא חושף את הבלוף של 'הביטחוניסטים' הישנים והטובים שכבר מזמן אינם כאלה. הם מאשימים אותו במה שהם עצמם לוקים בו: פוליטיקה קטנה, העדפת האינטרס האישי על פני טובת הכלל, והסתרת האמת מהציבור. בן גביר הוא לא הבעיה של מדינת ישראל; הוא קריאת השכמה כואבת אך הכרחית. הוא ה'ילד' שצועק 'המלך הוא עירום', בזמן שכל חצרני המלך מנסים להשתיק אותו. הגיע הזמן שהציבור יראה מבעד למסך העשן ויבין מי באמת דואג לביטחון ישראל, ומי עסוק בעיקר בכיסאולוגיה ובשימור כוחו. איתמר בן גביר ימשיך להילחם על האמת שלו, על הביטחון שלכם, גם אם זה אומר 'להרים קרן ולנגוח' בכל מי שעומד בדרכה של ישראל חזקה ובטוחה.